אפרים ברק
אפרים ברק המרצה, ,התגלה כדרום אמריקאי ,עו"ד ,שמנמן וחריף, חבר ב-CAS(הסבר בהמשך ) ומומחה עולמי בדיני ספורט.בתקופתו של הרציקוביץ' התמנה ליועץ המשפטי של מכבי תל אביב. עם כניסתו לתחום גילה כי מדובר בתחום נרחב והחל להתמחות .בחוצפה ישראלית הציע ברק את עצמו ל-CAS ולאחר שנה וחצי ,התקבל. מהו ה-CAS, ראשי תיבות Court of Arbitration for Sport ובתרגום חופשי "המוסד לבוררות בספורט" שמשמעו בית הדין הבינלאומי העליון לענייני ספורט, המהווה ערכאה עליונה למחלוקות בתחום.
עו"ד אפרים ברק
ההרצאה עסקה בעיקר בשינויים שחלו במעמד השחקן, מחובבן נטול זכויות ועד למעמדו כיום ,בעיקר באירופה וזאת על רקע ההשפעה המכרעת שיש לאיחוד האירופי על פיתוח המעמד מחוק בוסמן ועד לכמעט אנרכיה.
כדרכן של הרצאות עורכי דין ,היתה ההרצאה מסובכת ועל כן אביא קטעים נבחרים.על מנת לעשות את החומר ברור יותר ,עשיתי שימוש במובאות ממקורות נוספים בעיקר ממאמרים שכתב חיים שדמי (המרכז את הקורס) בעיתון גלובס.
תהליך שינוי מעמד השחקן-ישראל
בתחילת דרכו של הכדורגל נתפס העיסוק בספורט כתחביב,בילוי פנאי ,מערכת היחסים של השחקן במסגרת המועדון היתה ברורה, הסטטוס הוגדר כחבר מועדון ולא כעובד במועדון,לא היו יחסי עובד מעביד ולמעשה חלקם הארי של השחקנים עבדו בעבודות שונות,שחלקם סודרו ע"י המועדון.לא פחות חשובה היתה הזיקה הריגשית, ההצטרפות למועדון היתה יכולה להיות על בסיס לוקאלי,לפעמים בסיס פוליטי אידאולוגי ובהרבה מקרים בעקבות בן משפחה אוהד או שחקן באותה קבוצה.
למערכת יחסים זו היה גם נדבך רגולטורי של ההתאחדות לכדורגל ,כרטיס השחקן, שהיה שייך למועדון ,שחקן לא יכול היה לעבור בין מועדונים ללא הסכמת מועדונו. כדאי להזכיר כי בישראל לא די היה בהסכמת הקבוצה והיה צורך גם באישור המרכז(הפועל,מכבי,בית"ר).
עם התפתחות המשחק ,החלו שחקנים להיות מתוגמלים ,עפ"י הוראת ההתאחדות נחתמו חוזים בין השחקן לקבוצה ולמעשה השחקנים הפכו מחברי מועדון ,לעובדים במועדון.אלא ,שמבחינה משפטית פורמלית ,נותרו השחקנים חובבים וחברי האגודה, הבעיות החלו להתעורר בתביעות של שחקנים על רקע פציעות ,ביטוח לאומי ומיסוי.
בשנת 78 תבע שחקן הפועל ת"א, משה מורדכוביץ', את מועדונו ,בעקבות פציעה ,תביעתו נדחתה מאחר ובית המשפט קבע כי לא התמלאו התנאים להכרה ביחסי עובד-מעביד. רק ב- 1993 כשהגיעה תביעה של גד מכנס ,שחקן מכבי נתניה, קבע בג"צ "...הסיווג הסביר היחיד לכדורגלנים.. צריך להיות עובד שכיר... ".
בעיה אחרת היתה שייכותו של השחקן לאגודה ויכולתה של זו לסרב להעברתו אף אם הסתיים חוזהו,השחקן הפך לסוג של רכוש. דוגמה טובה היא ספורם של תורג'מן וזיתוני,שחקני הפועל חיפה שהסתבר ,בשנת 2001 ,עם מותו של רובי שפירא ,כי כרטיסי השחקן שלהם משועבדים לחברת דיג נורבגית.
האיחוד האירופי וחוק בוסמן
תהליכים דומים התרחשו באירופה . בעיה עיקרית היתה מעבר שחקנים בין קבוצות ,הן במישור הלאומי-בין קבוצות והן בבינלאומי -בין מדינות ,שהיה תלוי ברצון המועדונים וההתאחדות המקומית.
תהליכים שעברו על אירופה עם כינון האיחוד האירופי לא פסחו על הכדורגל והביאה לפריצת גדר משמעותית.
מספר מילים על האיחוד האירופי שהוקם בשנת 1992-(מקור ויקיפדיה):
"האיחוד האירופי הוא התאגדות של 27 מדינות באירופה, המשלבת בתוכה סממנים רבים של מדינה אחת, כגון פרלמנט משותף, כלכלה אחודה, מטבע אחיד בחלק מן המדינות החברות באיחוד (האירו) וסממני ריבונות נוספים. " האיחוד האירופי יצר שוק אחד גדול ללא גבולות מדיניים. אנשים, סחורות וכספים נעים בתוך גבולותיו של שוק זה בחופשיות, . תנועה חופשית זו מובטחת ע"י עיקרון "ארבע החירויות" (The four freedoms) בחוק האירופי, הכולל תנועה חופשית של אנשים, סחורות, הון ושירותים.. רוב המדינות באיחוד מאפשרות לתושבי מדינות אחרות באיחוד לעבוד ולחיות ללא הגבלות למעט החובה להיות מסוגל להתפרנס ..."
היה זה רק עניין של זמן שעקרונות האיחוד יתחילו להשפיע על תחומי חיים שונים וספורט וכדורגל בכלל זה.כדור השלג ,שהחל להתגלגל ממקרה בוסמן ,הפך לגל ששינה את פני הכדורגל באירופה תוך השפעה על שאר העולם.
ז'אן -מרק בוסמן ,הבלגי, היה שחקנה של לייאז',חוזהו בקבוצה הסתיים ב1990 ובחידושו הוצע לו סכום הנמוך במחצית ממה שקיבל,השחקן סרב וביקש לעבור לדנקרק הצרפתית אך העיסקה פוצצה. בוסמן פנה לבית המשפט בבלגיה בטענה שתקנון ההתחדות הבלגית עומד בסתירה לאמנה האירופית .בית המשפט חש,ככל הנראה ,כי לבעיה המונחת לפתחו משמעות כלל אירופית והעבירה לבית הדין האירופי לצדק.
ב-15 בדצמבר 1995 פסק בית הדין האירופי לצדק לטובת בוסמן, ונגד לייז', התאחדות הכדורגל הבלגית ואופ"א. בית הדין חייב את מוסדות הכדורגל ביבשת לבטל את התקנות הלא חוקיות על פי שני העקרונות הבאים: ראשית, שחקנים המסיימים חוזה יהיו רשאים לעזוב בלא פיצוי כספי. שנית, כל שחקן בעל אזרחות של אחת ממדינות האיחוד האירופי יוכל לשחק בכל מועדון באיחוד, בלא כל הגבלה.
בוסמן עצמו כבר איבד בינתיים חמש שנים יקרות מהקריירה שלו, ופרש לאחר ששיחק תקופה קצרה בליגה הבלגית השלישית. אולם התמורה שחולל בכדורגל האירופי רק החלה.
שיתוף פעולה בין אופ"א ל-פיפ"א מנע מהומה. המוסדות הללו הבינו כי לא ניתן למלא את החלטת בית המשפט מיידית אלא יש להערך ולהתקין תקנות מסודרות,התקנות הוסדרו ע"י אופ"א ב-1997 והתייחסו לשחקנים מסיימי חוזה ,באירופה .
האיחוד האירופי סבר כי יש להרחיב את ההסדרה גם מחוץ לאירופה ואילץ את פיפ"א להכנס ל-מו"מ עם האיחוד. ב- 2001 הוסדרה גם יכולת השחקנים לעבור ממדינות לאירופה ונקבעו שני חלונות בשנה להעברות.
שחקן שסיים חוזה והוא מעל גיל 23 רשאי למעבר חופשי. פיפ"א הבינה כי העברת שחקנים מהווה מקור מימון לפעילות קבוצות והנפגעות העיקריות הן אלו המגדלות את השחקן ועל כן קבע כי שחקן החותם על חוזה מקצועי ראשון ,מחוץ לקבוצה בה גדל ,יזכה את קבוצתו ב-5% מכל העברה מכאן והלאה בהתבסס על גידולו בגילאים 12-21 על פי טבלה שקבעה פיפ"א (מה שמוכר לנו כדמי השבחה).
מכאן התעוררה בעיה חדשה.מירב השחקנים הובאו ממדינות זניחות יחסית כמו אפריקה ודרום אמריקה בהן הגידול זול יחסית וכך זכו הרוכשות ברכוש יקר במחיר זול.החוק שונה והתבסס על עלות חליפית של גידול שחקן במדינה הרוכשת. חוק סוציאלי לחלוטין.
"הסכם קוטנו"-מדובר בהסכם חסות שבא לתמוך במדינות, באפריקה ומרכז אמריקה ,בתחומי התרבות והתעסוקה.ההסכם נחתם בין האיחוד האירופי לכ-40 מדינות במרכז אמריקה ואפריקה ומאפשר, לכל אזרח ממדינות אלה, העובד ברישיון באיחוד האירופי, להנות מזכויות עובד מקומי.העקרון חל גם על כדורגל וכך כל שחקן ממדינות אלה אינו נחשב כזר ויכול לעבור לכל קבוצה באיחוד.
תקדים סימוטנקוב-ההחלטה על מספר הזרים בקבוצה הושארה להחלטת ההתאחדויות המקומיות. שחקן רוסי, סימוטנקוב, שיחק בספרד ומעברו לקבוצה אחרת ,בספרד, לא מומש בגלל מכסת הזרים בקבוצה הקולטת. השחקן פנה לבית הדין לזכויות האדם של האיחוד וטען כי בהתבסס על אמנה בין רוסיה לאיחוד והיותו מחזיק ברשיון עבודה אין לראותו כזר. טענתו התקבלה ושוב נוצר תקדים שמקורו אינו כלל במוסדות הכדורגל היבשתיים/עולמיים.
סוארז מאורוגוואי- בדרום אמריקה מקובל, כי עם סיום החוזה, אם מוצעת לשחקן העלאת שכר באחוז מסויים עליו להשאר במועדון. סוארז ושחקן נוסף סרבו להצעה ,נסעו לפריז וחתמו ב-פ.ס.ז'. העניין מובא בפני פיפ"א וזו מתבססת על החוקים באירופה וקובעת כי החוזה באורוגוואי אינו תופס . החלטה כזו מהווה התערבות בחיי הספורט, בדרום אמריקה ,בהתבסס על חוקי האיחוד האירופי.
מבוסמן ועד סוארז- השפעות התהליך
לכל המקרים שתוארו יש מכנים משותפים והמרכזי שבהם הוא ההשפעה המשמעותית שיש לאיחוד האירופי על הכדורגל העולמי, כאשר החלטותיו כלל אינן באות מתחום הספורט. החלטות אלה עשו מהומה בכדורגל העולמי והחלישו את מעמד פיפ"א ו-אופ"א.
הסרת הגבולות באירופה הסירה גם את הגבולות בכדורגל,ההסכמים השונים שפורטו לעיל הרחיבו את מעגל הרשאים לשחק בכל מקום באיחוד. הקבוצות העשירות אינן מוגבלות לרכוש כל כשרון במדינות האיחוד והחסות,נוצרת פגיעה בקבוצות קטנות ונגזר עליהן להשאר בבינוניות ופחות מכך ,כמובן שגם האוהדים נפגעים מכך.
הכדורגל ה"מדינתי" מתפוגג וזהויות הקבוצות וקשריהן לאוהדים ולקהילה נעלמים. הגדלת הפערים מקטינה תחרותיות שהיא נשמת אפו של הספורט , מקטינה עניין וגורמת לירידת כמות אוהדים. נשאלת השאלה האם אין בכך איום על עתיד המשחק במתכונתו הנוכחית.
הגדרת השחקן כעובד היתה הפירצה ,לכשעצמה החלטה נכונה ,הבאה לדאוג לכל אותם שאינם כוכבים אלא שחקנים אפורים בקבוצות אפורות. ועדיין ,נדרשת מחשבה חדשה באשר למעמד השחקן, שתמנע את מה שקרה ותחזיר לכדורגל את הטעם המוכר.
הפרות הסכמים
תקנות ההעברה,שהוסדרו ע"י פיפ"א ב-2001, קבעו שני חלונות העברה בשנה ופיצויים במקרה של הפרה. בהתחשב ברקע להתקנת התקנות(ראה לעיל) ,במקרים של הפרת חוזה מצד המועדון ,נטה פיפ"א לצד השחקנים . עדיין, נשמר העקרון של יציבות החוזה אך חוסר אחידות ביישום ופסיקות פיפ"א ו-אופ"א הכניסו את שוק ההעברות לסחרחורת שהתעצמה כשהסתבר שתקנות ,המובאות לבית המשפט של האיחוד , נהפכות על פיהן ומקשות מאוד על המועדונים הגדולים להתגונן מפני שחקנים מפירי חוזה. כשחקן מפר חוזה ,בברור ב-פיפ"א נקבע שזכותו של השחקן קודמת לקבוצה והכל עניין של פיצוי כספי ,שממומן ע"י הקבוצה הקולטת. המחלוקת מוסטת מתחום החוק והעקרונות לתחום הכספי. בהמשך מספר מקרים אופיניים.
אדריאן מוטו- בשנת 2004 "הפר את חוזהו" עם צ'לסי כשנתפס עם קוקאין בדמו ,הקבוצה ששילמה עבורו 13 מיליון ליש"ט תבעה את השחקן בשיתוף ההתאחדות האנגלית ונקבע שעליו לשלם פיצוי שיקבע ע"י פיפ"א שהחליט שלא להחליט והעניין והעניין הועבר ל-CAS . בראש ההרכב ישב אפרים ברק, וה-CAS החליט שהרומני אשם וחייב להעביר פיצויים בסך 17,173,990 לצ'לסי.
מדובר באזהרה ברורה לכדורגלנים וספורטאים ברחבי העולם לעמוד בחוזה שלהם ולא לעסוק בצריכת סמים או פשיעה חמורה. המועדונים יכולים להיות מרוצים מההחלטה שמאפשרת להם לקבל פיצויים מהשחקנים המתהוללים.
אלא שפרקליטיו של מוטו בצעו עוקף cas ופנו לבית משפט בשוויץ וערערו על ההרשעה והקנס.ואם חשבתם שמוטו הושעה ,טעות בידכם ,הוא משחק באיטליה וממתין לתוצאות הערעור.
אנדי וובסטר-שחקן הארטס הסקוטית,הפר את החוזה ונרכש ע"י וויגאן מהפרמייר ליג. הארטס תבעו את סוכנו של השחקן ו-פיפ"א קבעה פיצויים בסך650,000 ליש"ט אך התירה למעשה את ההפרה. בערעור ל-cas הוקטן הפיצוי ל- 180,000ליש"ט,שמומנו ע"י וויגאן.
מטוזלם-שחקן שחטייאר דונייצק שהפר את החוזה ועבר לסרגוסה הספרדית. ה- cas פסק13 מיליון אירו מתוך כוונה ברורה שגובה הקנס יהפוך את הפרת החוזה ללא כדאית. עדיין ההתמודדות נותרה במישור הכספי ומתחמקת מהתמודדות עם הצד העקרוני.
מסי ,אפרים ברק,ברצלונה,נבחרת ארגנטינה -מצא את המשותף
תקנון פיפ"א קובע כי חובה על הקבוצות לשחרר שחקנים למשחקים של נבחרותיהם הלאומיות. הקבוצות מצידן ינסו להכשיל הנחיה כזו.פיפ"א מראש את לוח המשחקים הבינלאומי, לשנה הקרובה. כל מפעל חשוב ובראש המונדיאל ושרשרת המשחקים המכינים אליו ועד משחקי ידידות.ומה לא מפורסם? תתפלאו,האולימפיאדה. למה? ל-פיפ"א פתרונים .(רמז,את האולימפיאדה מארגן הועד האולימפי).
לקראת אולימפיאדת בייג'ין פונה ארגנטינה לברצלונה ומבקשת לשחרר את כוכבה ,מסי. ברצלונה ,העומדת לפני פתיחת עונה ומוקדמות ליגת האלופות ,מסרבת לשגר את כוכבה השברירי.
העניין מובא בפני פיפ"א שמכריעה -לשגר.להזכיר כי באותו מעמד נמצאת גם וורדר ברמן עם שני ברזילאים.שתי הקבוצות פונות מיידית לCAS שממנה את עו"ד אפרים ברק לעמוד בראש ההרכב שידון בערעור. פיפ"א טענה שנהוג לשחרר שחקנים למשחקים אולימפיים אך בבדיקה שנעשתה התברר כי כבר היו מקרים כאלה ו-פיפ"א לא כפתה ומכאן שאין מנהג. ברק פסק שאין חובה לשחרר.
בסופו של עניין, החליט מאמן ברצלונה כי עדיף מסי מרוצה ,מסי נסע וארגנטינה זכתה במדליית הזהב.
תהליך שינוי מעמד השחקן-ישראל
בתחילת דרכו של הכדורגל נתפס העיסוק בספורט כתחביב,בילוי פנאי ,מערכת היחסים של השחקן במסגרת המועדון היתה ברורה, הסטטוס הוגדר כחבר מועדון ולא כעובד במועדון,לא היו יחסי עובד מעביד ולמעשה חלקם הארי של השחקנים עבדו בעבודות שונות,שחלקם סודרו ע"י המועדון.לא פחות חשובה היתה הזיקה הריגשית, ההצטרפות למועדון היתה יכולה להיות על בסיס לוקאלי,לפעמים בסיס פוליטי אידאולוגי ובהרבה מקרים בעקבות בן משפחה אוהד או שחקן באותה קבוצה.
למערכת יחסים זו היה גם נדבך רגולטורי של ההתאחדות לכדורגל ,כרטיס השחקן, שהיה שייך למועדון ,שחקן לא יכול היה לעבור בין מועדונים ללא הסכמת מועדונו. כדאי להזכיר כי בישראל לא די היה בהסכמת הקבוצה והיה צורך גם באישור המרכז(הפועל,מכבי,בית"ר).
עם התפתחות המשחק ,החלו שחקנים להיות מתוגמלים ,עפ"י הוראת ההתאחדות נחתמו חוזים בין השחקן לקבוצה ולמעשה השחקנים הפכו מחברי מועדון ,לעובדים במועדון.אלא ,שמבחינה משפטית פורמלית ,נותרו השחקנים חובבים וחברי האגודה, הבעיות החלו להתעורר בתביעות של שחקנים על רקע פציעות ,ביטוח לאומי ומיסוי.
בשנת 78 תבע שחקן הפועל ת"א, משה מורדכוביץ', את מועדונו ,בעקבות פציעה ,תביעתו נדחתה מאחר ובית המשפט קבע כי לא התמלאו התנאים להכרה ביחסי עובד-מעביד. רק ב- 1993 כשהגיעה תביעה של גד מכנס ,שחקן מכבי נתניה, קבע בג"צ "...הסיווג הסביר היחיד לכדורגלנים.. צריך להיות עובד שכיר... ".
בעיה אחרת היתה שייכותו של השחקן לאגודה ויכולתה של זו לסרב להעברתו אף אם הסתיים חוזהו,השחקן הפך לסוג של רכוש. דוגמה טובה היא ספורם של תורג'מן וזיתוני,שחקני הפועל חיפה שהסתבר ,בשנת 2001 ,עם מותו של רובי שפירא ,כי כרטיסי השחקן שלהם משועבדים לחברת דיג נורבגית.
האיחוד האירופי וחוק בוסמן
תהליכים דומים התרחשו באירופה . בעיה עיקרית היתה מעבר שחקנים בין קבוצות ,הן במישור הלאומי-בין קבוצות והן בבינלאומי -בין מדינות ,שהיה תלוי ברצון המועדונים וההתאחדות המקומית.
תהליכים שעברו על אירופה עם כינון האיחוד האירופי לא פסחו על הכדורגל והביאה לפריצת גדר משמעותית.
מספר מילים על האיחוד האירופי שהוקם בשנת 1992-(מקור ויקיפדיה):
"האיחוד האירופי הוא התאגדות של 27 מדינות באירופה, המשלבת בתוכה סממנים רבים של מדינה אחת, כגון פרלמנט משותף, כלכלה אחודה, מטבע אחיד בחלק מן המדינות החברות באיחוד (האירו) וסממני ריבונות נוספים. " האיחוד האירופי יצר שוק אחד גדול ללא גבולות מדיניים. אנשים, סחורות וכספים נעים בתוך גבולותיו של שוק זה בחופשיות, . תנועה חופשית זו מובטחת ע"י עיקרון "ארבע החירויות" (The four freedoms) בחוק האירופי, הכולל תנועה חופשית של אנשים, סחורות, הון ושירותים.. רוב המדינות באיחוד מאפשרות לתושבי מדינות אחרות באיחוד לעבוד ולחיות ללא הגבלות למעט החובה להיות מסוגל להתפרנס ..."
היה זה רק עניין של זמן שעקרונות האיחוד יתחילו להשפיע על תחומי חיים שונים וספורט וכדורגל בכלל זה.כדור השלג ,שהחל להתגלגל ממקרה בוסמן ,הפך לגל ששינה את פני הכדורגל באירופה תוך השפעה על שאר העולם.
ז'אן -מרק בוסמן ,הבלגי, היה שחקנה של לייאז',חוזהו בקבוצה הסתיים ב1990 ובחידושו הוצע לו סכום הנמוך במחצית ממה שקיבל,השחקן סרב וביקש לעבור לדנקרק הצרפתית אך העיסקה פוצצה. בוסמן פנה לבית המשפט בבלגיה בטענה שתקנון ההתחדות הבלגית עומד בסתירה לאמנה האירופית .בית המשפט חש,ככל הנראה ,כי לבעיה המונחת לפתחו משמעות כלל אירופית והעבירה לבית הדין האירופי לצדק.
ב-15 בדצמבר 1995 פסק בית הדין האירופי לצדק לטובת בוסמן, ונגד לייז', התאחדות הכדורגל הבלגית ואופ"א. בית הדין חייב את מוסדות הכדורגל ביבשת לבטל את התקנות הלא חוקיות על פי שני העקרונות הבאים: ראשית, שחקנים המסיימים חוזה יהיו רשאים לעזוב בלא פיצוי כספי. שנית, כל שחקן בעל אזרחות של אחת ממדינות האיחוד האירופי יוכל לשחק בכל מועדון באיחוד, בלא כל הגבלה.
בוסמן עצמו כבר איבד בינתיים חמש שנים יקרות מהקריירה שלו, ופרש לאחר ששיחק תקופה קצרה בליגה הבלגית השלישית. אולם התמורה שחולל בכדורגל האירופי רק החלה.
שיתוף פעולה בין אופ"א ל-פיפ"א מנע מהומה. המוסדות הללו הבינו כי לא ניתן למלא את החלטת בית המשפט מיידית אלא יש להערך ולהתקין תקנות מסודרות,התקנות הוסדרו ע"י אופ"א ב-1997 והתייחסו לשחקנים מסיימי חוזה ,באירופה .
האיחוד האירופי סבר כי יש להרחיב את ההסדרה גם מחוץ לאירופה ואילץ את פיפ"א להכנס ל-מו"מ עם האיחוד. ב- 2001 הוסדרה גם יכולת השחקנים לעבור ממדינות לאירופה ונקבעו שני חלונות בשנה להעברות.
שחקן שסיים חוזה והוא מעל גיל 23 רשאי למעבר חופשי. פיפ"א הבינה כי העברת שחקנים מהווה מקור מימון לפעילות קבוצות והנפגעות העיקריות הן אלו המגדלות את השחקן ועל כן קבע כי שחקן החותם על חוזה מקצועי ראשון ,מחוץ לקבוצה בה גדל ,יזכה את קבוצתו ב-5% מכל העברה מכאן והלאה בהתבסס על גידולו בגילאים 12-21 על פי טבלה שקבעה פיפ"א (מה שמוכר לנו כדמי השבחה).
מכאן התעוררה בעיה חדשה.מירב השחקנים הובאו ממדינות זניחות יחסית כמו אפריקה ודרום אמריקה בהן הגידול זול יחסית וכך זכו הרוכשות ברכוש יקר במחיר זול.החוק שונה והתבסס על עלות חליפית של גידול שחקן במדינה הרוכשת. חוק סוציאלי לחלוטין.
"הסכם קוטנו"-מדובר בהסכם חסות שבא לתמוך במדינות, באפריקה ומרכז אמריקה ,בתחומי התרבות והתעסוקה.ההסכם נחתם בין האיחוד האירופי לכ-40 מדינות במרכז אמריקה ואפריקה ומאפשר, לכל אזרח ממדינות אלה, העובד ברישיון באיחוד האירופי, להנות מזכויות עובד מקומי.העקרון חל גם על כדורגל וכך כל שחקן ממדינות אלה אינו נחשב כזר ויכול לעבור לכל קבוצה באיחוד.
תקדים סימוטנקוב-ההחלטה על מספר הזרים בקבוצה הושארה להחלטת ההתאחדויות המקומיות. שחקן רוסי, סימוטנקוב, שיחק בספרד ומעברו לקבוצה אחרת ,בספרד, לא מומש בגלל מכסת הזרים בקבוצה הקולטת. השחקן פנה לבית הדין לזכויות האדם של האיחוד וטען כי בהתבסס על אמנה בין רוסיה לאיחוד והיותו מחזיק ברשיון עבודה אין לראותו כזר. טענתו התקבלה ושוב נוצר תקדים שמקורו אינו כלל במוסדות הכדורגל היבשתיים/עולמיים.
סוארז מאורוגוואי- בדרום אמריקה מקובל, כי עם סיום החוזה, אם מוצעת לשחקן העלאת שכר באחוז מסויים עליו להשאר במועדון. סוארז ושחקן נוסף סרבו להצעה ,נסעו לפריז וחתמו ב-פ.ס.ז'. העניין מובא בפני פיפ"א וזו מתבססת על החוקים באירופה וקובעת כי החוזה באורוגוואי אינו תופס . החלטה כזו מהווה התערבות בחיי הספורט, בדרום אמריקה ,בהתבסס על חוקי האיחוד האירופי.
מבוסמן ועד סוארז- השפעות התהליך
לכל המקרים שתוארו יש מכנים משותפים והמרכזי שבהם הוא ההשפעה המשמעותית שיש לאיחוד האירופי על הכדורגל העולמי, כאשר החלטותיו כלל אינן באות מתחום הספורט. החלטות אלה עשו מהומה בכדורגל העולמי והחלישו את מעמד פיפ"א ו-אופ"א.
הסרת הגבולות באירופה הסירה גם את הגבולות בכדורגל,ההסכמים השונים שפורטו לעיל הרחיבו את מעגל הרשאים לשחק בכל מקום באיחוד. הקבוצות העשירות אינן מוגבלות לרכוש כל כשרון במדינות האיחוד והחסות,נוצרת פגיעה בקבוצות קטנות ונגזר עליהן להשאר בבינוניות ופחות מכך ,כמובן שגם האוהדים נפגעים מכך.
הכדורגל ה"מדינתי" מתפוגג וזהויות הקבוצות וקשריהן לאוהדים ולקהילה נעלמים. הגדלת הפערים מקטינה תחרותיות שהיא נשמת אפו של הספורט , מקטינה עניין וגורמת לירידת כמות אוהדים. נשאלת השאלה האם אין בכך איום על עתיד המשחק במתכונתו הנוכחית.
הגדרת השחקן כעובד היתה הפירצה ,לכשעצמה החלטה נכונה ,הבאה לדאוג לכל אותם שאינם כוכבים אלא שחקנים אפורים בקבוצות אפורות. ועדיין ,נדרשת מחשבה חדשה באשר למעמד השחקן, שתמנע את מה שקרה ותחזיר לכדורגל את הטעם המוכר.
הפרות הסכמים
תקנות ההעברה,שהוסדרו ע"י פיפ"א ב-2001, קבעו שני חלונות העברה בשנה ופיצויים במקרה של הפרה. בהתחשב ברקע להתקנת התקנות(ראה לעיל) ,במקרים של הפרת חוזה מצד המועדון ,נטה פיפ"א לצד השחקנים . עדיין, נשמר העקרון של יציבות החוזה אך חוסר אחידות ביישום ופסיקות פיפ"א ו-אופ"א הכניסו את שוק ההעברות לסחרחורת שהתעצמה כשהסתבר שתקנות ,המובאות לבית המשפט של האיחוד , נהפכות על פיהן ומקשות מאוד על המועדונים הגדולים להתגונן מפני שחקנים מפירי חוזה. כשחקן מפר חוזה ,בברור ב-פיפ"א נקבע שזכותו של השחקן קודמת לקבוצה והכל עניין של פיצוי כספי ,שממומן ע"י הקבוצה הקולטת. המחלוקת מוסטת מתחום החוק והעקרונות לתחום הכספי. בהמשך מספר מקרים אופיניים.
מדובר באזהרה ברורה לכדורגלנים וספורטאים ברחבי העולם לעמוד בחוזה שלהם ולא לעסוק בצריכת סמים או פשיעה חמורה. המועדונים יכולים להיות מרוצים מההחלטה שמאפשרת להם לקבל פיצויים מהשחקנים המתהוללים.
אלא שפרקליטיו של מוטו בצעו עוקף cas ופנו לבית משפט בשוויץ וערערו על ההרשעה והקנס.ואם חשבתם שמוטו הושעה ,טעות בידכם ,הוא משחק באיטליה וממתין לתוצאות הערעור.
מסי ,אפרים ברק,ברצלונה,נבחרת ארגנטינה -מצא את המשותף
תקנון פיפ"א קובע כי חובה על הקבוצות לשחרר שחקנים למשחקים של נבחרותיהם הלאומיות. הקבוצות מצידן ינסו להכשיל הנחיה כזו.פיפ"א מראש את לוח המשחקים הבינלאומי, לשנה הקרובה. כל מפעל חשוב ובראש המונדיאל ושרשרת המשחקים המכינים אליו ועד משחקי ידידות.ומה לא מפורסם? תתפלאו,האולימפיאדה. למה? ל-פיפ"א פתרונים .(רמז,את האולימפיאדה מארגן הועד האולימפי).
לקראת אולימפיאדת בייג'ין פונה ארגנטינה לברצלונה ומבקשת לשחרר את כוכבה ,מסי. ברצלונה ,העומדת לפני פתיחת עונה ומוקדמות ליגת האלופות ,מסרבת לשגר את כוכבה השברירי.
העניין מובא בפני פיפ"א שמכריעה -לשגר.להזכיר כי באותו מעמד נמצאת גם וורדר ברמן עם שני ברזילאים.שתי הקבוצות פונות מיידית לCAS שממנה את עו"ד אפרים ברק לעמוד בראש ההרכב שידון בערעור. פיפ"א טענה שנהוג לשחרר שחקנים למשחקים אולימפיים אך בבדיקה שנעשתה התברר כי כבר היו מקרים כאלה ו-פיפ"א לא כפתה ומכאן שאין מנהג. ברק פסק שאין חובה לשחרר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה