יום שישי, 26 באוקטובר 2012

פוסט זה נכתב לאחר משחק הכדורסל מול הפועל חוף השרון ב-23 אוק  2012
 
צונאמי בבית יהושע


צונאמי ? לאאאאאא!
תרגיל רעידת אדמה של פיקוד העורף ? לאאאאא!
הישוב המנומנם, בית יהושע ניעור אמש בבעתה, הכלבים ששכחו כבר לנבוח צחצחו גרונות והנפיקו כמה יבבות חלושות, שכנה אחת עם ניצני טירוף התעמתה עם הגרעין הקשה, טלפונים בהולים הוחלפו בין התושבים, כתת הכוננות הוזעקה. להרגע חברים, אלו רק האורדונס קומנדו בגרסה מודרנית של שיר הילדים הידוע : "במדינת הגמדים רעש מהומה, הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה".
"...הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה".
כל המהומה בעטיו של משחק הכדורסל, ליגה א', בין "האדומה היחידה" הלא היא הפועל ר"ג לבין הפועל חוף השרון או בשמה האמיתי "הפועל "? Who. באותה חלקת אלוהים השלווה בית יהושע, נווה ירק מקסים בלב השרון. כבר בשבוע המקדים המה הפייס בהתרעות, הזמנות לאיוונט ועוד סוגי תעלולים כיד הפרימור המטריד הסדרתי. בלחץ כזה אי אפשר לעמוד ועל כן שינסתי מותניים (גם אם קצת עבות) והצטרפתי לתמצית הקומץ המצומצם של הגרעין הקשה של האורדונס בליווי התוף והצלם הבלתי נלאה, רז, לנסיעה מפעימה ברכבת ישראל -
"בדרך לצפון הם התקדמו לבד
עבר בתחנות אך הקטר שם לא עמד
עברו בתוך שדות עברו על פני גשרים
וכשנוסעים מהר המרחקים קצרים"
ואכן בחלוף 17 דקות הגיע הכוח ליעדו, פרק מהרכבת ופתח בצעדה לעבר אולם הספורט. תגובת הישוב כבר תוארה בפתיחה, אבל זאת כאין וכאפס אל מול הקרב שהתחולל בחניית ה"אלונית "(המקום היחיד המואר)לבין התוף. ניסוי כלים קטן בתוף הזניק תושבת מהירת חימה ואגרסיבית למה שהתפתח לקרב קללות, משיכות ותרגיל הורדת זקיף של "וובי", בעור שינינו נמלטנו מחמת זעמה מלווים בקללות ואיומים ושמנו פעמינו אל ההיכל. היכל? יציעון זערורי, תאורה חלקית ורשת סל בשיפוצים, לא ידענו מה משמעות ה"שיפוצים" שלא היו אלא ניחוס הטבעת.
באווירת השאנטי התאחרה הפתיחה ברבע שעה מה שהותיר לקומנדו זמן צחצוח גרונות, פריסת ציוד והתארגנות כאשר הקומץ על הגדר, המשורר הלאומי, טרובדור האורדונס אלמוג בטופלס מאחוריהם והקרחות/שער לבן בשוליים ומאחור. החבורה הלבנה כחולה על המגרש נראתה בלתי מאיימת בעליל אל מול נפילי האדומה.
"טרובדור האורדונס אלמוג בטופלס מאחוריהם והקרחות/שער לבן בשוליים ומאחור"
אבל אז נשרקה שריקת הפתיחה והלפלפונים פתחו במטר שלשות וחדירות שהותירו את כולם פעורי פה. חריש הקטן התרוצץ כמטורף לאורך הקווים, צחי קיים התייעצויות טלפוניות עם צביקה שרף ופיני והקומנדו רעם בשלל ההמנונים. אך מאומה לא עזר והסל(שכאמור טופל ונוחס לפני המשחק) נותר לו נעול. עד סיום הרבע הראשון קלעו נערי החוף 29 נקודות! גם עד המחצית לא חל שיפור של ממש בשורות האדומה וידי הפלא של לזרוב ,עופר ונמרוד רעדו ולא התאפסו.
הפסקה, התרעננות באויר הטוב והשקט("הזועמת" כנראה נרדמה) וחוזרים. אופרה אחרת עכשיו, הסל המנחוס מול נערי החוף, הקומנדו בטירוף והלהיט "אלייך" מרים את הגג. האדומה רצה בטירוף מול פיק ברכיים ומרפקים של נערי החוף. עופר ונמרוד מפליאים בשלשות, לזרוב מנהל מסעות מחוף לחוף ואפילו רועי הזערורי נעור מתרדמתו. גם האחרים טומנים ידם בסל ובסיום: 14- הפרש, כמה כסאות שאבדו אחיזה(אחזקה גרועה של מנהל האולם, אולי נתבע אותו על הסיכון) קומנדו צרוד ומאושר מנהל דואט עם השחקנים המאושרים ופוצח בדהרה לרכבת.
הקרחות מפליגות ליונס ליד אבן יהודה ומקנחות בארוחה דשנה .
בחצות צנחתי על משכבי ונרדמתי עם חיוך לצלילי "אלייך " המתנגן בראשי. תודה לך הפועל.