יום שבת, 11 ביוני 2011

פוסט זה נכתב על ידי ופורסם בבלוג של שלמה מן כגרסה ערוכה ומוכוונת מכתש. הפוסט המקורי נמצא בהמשך לפוסט זה.
כשבגרוש היה חור
פורסם בתאריך 7 ביוני 2011 מאת maktesh
  חברי ההגנה במכנסיים קצרים, שמעון פרס בפסק זמן מהכור האטומי, רקדניות על החומה ועוד * יוסי עוז נבר בצילומי סרטים ישנים שהפיקו אולפני גבע, ודלה מהם תמונות חדשות מחיי המכתש כמקום האירועים האולטימטיבי של גבעתיים * יש גם פרק על מגרש הכדורסל של קלעי * פנינה היסטורית – לתפארת ראשי העיר ההורסים



מאת יוסי עוז






"סרטי גבע" נקשרו קשר הדוק לגבעתיים. אפילו שמם מרמז על המקום בו הוקמו ופעלו. בקרוב ייהרסו האולפנים ברחוב וייצמן לטובת עוד מפלצת בטון. בביקור בתערוכת הסיום באולפנים צפיתי במספר סרטונים היסטוריים שנעשו על העיר, שוחחתי עם המארגן וזכיתי בדיסק של הסרטים, מהם חילצתי כמה תמונות מסיפור המסע בזמן של גבעתיים, ובעיקר של המכתש.




1958 היתה שנה משמעותית בחיי. סיימתי את בית הספר העממי כצנלסון. מבחינתי היה זה ה-אירוע, אבל למדינה היו מחשבות אחרות. שנת תשי"ח הוכרזה כ"שנת העשור" למדינה. נערכו חגיגות וטקסים ממלכתיים, אבל לא נפקד גם מקומם של האירועים המקומיים. היה במה להתגאות: מבצע קדש הסתיים לפני פחות משנה בניצחון גדול, "ותשקוט הארץ", האוכלוסיה גדלה פי 3, הגיעו כספי השילומים מגרמניה, הסתיים משטר הצנע, רה"מ בן גוריון סגר עשור בתפקיד ונשיא המדינה הנערץ, יצחק בן צבי, כיהן כבר שש שנים. ממש אופוריה.
המועצה המקומית גבעתיים ושמעון בן צבי בראשה, לא פיגרה אחרי החגיגות ואף הפיקה סרט בשם "גבעתיים". לתוך עשר דקות דחסו את כל טוב העיר ושכיותיה: בונים וסוללים, יום העצמאות, קישוט העיר, אימהות ותינוקות, גנים ציבוריים, טקס יד לבנים, בתי ספר, בריכת רמב"ם, טקסים ועצרות, תזמורות ומקהלות, ראש המועצה פה, ראש המועצה שם ו-30 אלף תושבים המצטופפים ב-3,250 דונם (עדיין ברווחה יחסית).




ולענייני המכתש: באיחור של עשר שנים החליטה ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים להעניק את אות ההגנה למי שהיו חברי הארגון. חלוקת האות החלה ב-1958. הטקס לחברי ההגנה של גבעתיים והסביבה נערך במכתש. בני גבעתיים, כיאה למארחים, זכו לפינה משלהם וברוח אופנת אותם הימים חלקם אף הופיעו במכנסי חאקי קצרים. החומה המזרחית של המכתש וגבעת הכורכר היוו תפאורה מרשימה.


על בימת הכבוד היו מכובדים רבים וביניהם שמעון פרס, אז עוזר שר הביטחון, שהיה עסוק באותם ימים במו"מ עם הצרפתים על הקמת הכור בדימונה. על הבמה, כשחומת המכתש הצפונית בגבם, נראים משמאל לימין: אל"מ שמעון אבידן (מח"ט גבעתי במלחמת העצמאות), אל"מ מיכאל בן-גל (מפקד מחוז ת"א), רס"ן משה (מוסה) אשד, לוחם גבעתי, שמעון פרס, צפריר (עוזר שר הביטחון) וישראל בקר (מזכ"ל ההסתדרות). בסיום הטקס – "המסדר ינוע בשדרות מסע לימין", הוותיקים צעדו בסך והג'יפים שעטו על קו האורך של המכתש.



יום העצמאות העשירי בגבעתיים נחוג ברוב פאר באתר המופעים המרהיב של העיירה, האחד והיחיד – המכתש. שיאו של הטקס היה מופע ריקודי עם. החומה השתלבה נהדר כחלק מהתפאורה.


בסקירת בתי הספר בסרט לא נפקד מקומו של תיכון קלעי, הראשון בעיר ותקופה ארוכה גם היחיד. בזיכרון הקולקטיבי האורדוני, הוא לא מתחבר בהכרח לבחינות בגרות. בשלהי שנות ה-50, תחילת ה-60, צץ גורם אהדה חדש לילדי גבעתיים – קבוצת הכדורסל של הפועל ר"ג ושלל כוכביה: "פתק" אלוני, עמוס קמינר, רענן כץ ואלילנו מושליין, לימים מפציץ כבד בקבוצת הכדוריד. כמיטב המסורת, קבוצות "אדומות" לא שיחקו בר"ג הבורגנית (עאלק) אלא בגבעתיים הפועלית. המגרש שנבחר היה של תיכון ע"ש דוד קלעי שבשיפולי המכתש.
יצוין כי לא מדובר בהיכל הספורט המפואר ביד אליהו, אלא במגרש בלטות פרוץ לכל רוח, פנסי תאורה מתנדנדים על כבלי מתכת ולוחות סל עשויים מקרש. ביום שיחקו הבנות של קלעי ובערב התאמנה הקבוצה. משחקי הליגה נערכו ביום שישי בערב, מעין משחק מקדים למסיבה הסלונית. "קהל האלפים" הצטופף מאחורי הסל ועל טריבונת שתי המדרגות, ממנה נלקחתי אחר כבוד למעצר במשטרת ר"ג. הסיפור המלא פורסם כאן לפני שנתיים וחצי.


1972 היתה שנת היובל לגבעתיים. גביר העיירה, האיש, הכובע והאגדה – קובה קרייזמן - חש הזדמנות היסטורית שאסור להחמיצה, נזכר במורו ורבו שמעון בן צבי (קובה היה סגנו שנים רבות ), שעשה סרט כבר ב-1958, והפיק אף הוא סרט יובל ביחד עם אולפני גבע - "חיים שכאלה בגבעתיים". כל הסרט ברוחו, צלמו וקולו של קרייזמן, היה שיר הלל לעיר ולעומד בראשה, ורצוף פנינים כמו: "גבעתיים, עיר קטנה, יפה ונקייה… ואמיצה… מקום שנעים לחיות בו עם רווחים בין הבתים"… ועוד. הסרט הציג בין היתר את רחובות העיר, כיכר נגה, בנק הפועלים בוויצמן, בית העירייה, בית אלון, מרכז כורזין, מכבי האש, אולפני גבע, ספריות, קונסבטוריון וילדים מנגנים בניצוחו של שפי, גיל ורן אלדמע, וכמובן קרייזמן וחברי המועצה שלו כשהם מכונסים ב"גבעת הכרם" (כיום הקניון ורחוב בן צבי) ומציגים את תוכנית הסיטי ובליבה פארק של 60 דונם! למוצא הישר יינתן פרס.
אחד ממפעלותיה החשובים של שכונת בורוכוב, השכונה הראשונה של העיר, הוא הקמת המכתש המונצח כאן בתמונה התלויה מעל מיטתו של כל אורדון מכובד. למען הגילוי הנאות, פס הקול בסרט אינו מזכיר עובדה זו ומבחינתו מדובר בבני השכונה העובדים במשקי העזר שלהם. אבל כידוע לעובדות אין משמעות, ולמיתוס חיים משלו.


הפנינה נשמרה לסוף הסרטון: המצלמה משוטטת על נוף פנורמי של העיר ומתמקדת במכתש. חדי העין יבחינו כי התמונה צולמה מרחוב פרוג, שאז עדיין רבו בו הבתים הקטנים. בתמונה ניתן לראות משמאל את בית הספר בורוכוב.


גבעתיים של הסרטים חלפה עברה לה, סרטי גבע אף הם כבר לא עימנו ורק המכתש עודנו ניצב, וסופו מי ישורנו.
הסיפור המלא – בבלוג של יוסי עוז.




יום חמישי, 2 ביוני 2011

גבעtime

  גבעtime



סרטי גבע


"סרטי גבע" נקשרו קשר הדוק לגבעתיים אפילו שמם מרמז על הקשר,כאן הוקמו, עברו לבניין חדש ופעלו שנים רבות. . לאחרונה נסגרו האולפנים, המבנה נמכר ויהרס לטובת עוד מפלצת בטון .בנשימותיו האחרונות זכה המבנה לעדנה וארח בין כתליו תערוכה שסקרה את פעילות האולפנים. בביקורי בתערוכה צפיתי במספר סרטונים על גבעתיים מהשנים 1972,1964,1958 ,שוחחתי עם מארגן התערוכה וזכיתי בדיסק של הסרטים, מהם חילצתי תמונות (פריימים) המספרות את סיפור המסע בזמן של גבעתיים ,התקופה והעיר ובעיקר המכתש.
שנת העשור

1958 היתה שנה משמעותית בחיי,סיימתי את בית הספר העממי,כצנלסון בגבעתיים. מבחינתי היה זה הארוע אבל למדינה היו מחשבות אחרות.

שנת תשי"ח-1958 ,כשמלאו למדינת ישראל עשר שנים ,הוכרזה כ"שנת העשור". חגיגות העשור נחגגו ברחבי ישראל בשורת אירועים, חגיגות וטקסים,חלקם ממלכתיים אך לא נפקד גם מקומם של הארועים המקומיים, כל ישוב, בית ספר ,ארגון ,השתתף בחגיגה בדרכו שלו ובגאווה גדולה .

אכן היה במה להתגאות , מבצע קדש הסתיים אך לפני פחות משנה בנצחון גדול "ותשקוט הארץ",בעשור כמעט שולשה האוכלוסיה, הגיעו כספי השילומים, הסתיים משטר הצנע, רוה"מ, בן גוריון ,סגר עשור בתפקיד ונשיא נערץ בן צבי כיהן כבר שש שנים. ממש אופוריה.

מספר ארועים מרכזיים בלטו בחגיגות:

תערוכת העשור-תערוכת השגי המדינה נערכה בבנייני האומה בירושלים וכמעט שליש מאוכלוסיית היישוב ביקר בה .
שחזור טקס הכרזת המדינה – בדיוק עשר שנים ,בדיוק באותו מקום ועם אותם אנשים שוחזר במלואו אותו טקס הסטורי מ-תש"ח,לפרטי פרטיו   .
המצעד-"מצעד העשור " כמובן, נערך ברובו באצטדיון האוניברסיטה בירושלים (בגלל מגבלות הסכם שביתת הנשק) והשתתפו בו טנקי שרמן ו amx 13  .
מפגן צה"ל- אביו מולידו של הטקס השנתי בהר הרצל, נערך באיכסצטדיון ר"ג (שהיה אז אפילו גרוע יותר )והיה על טהרת הצבאיות כולל טקס החלפת הדגלים הבלתי נמנע.

חידון ה-תנ"ך העולמי הראשון-ארוע מסעיר, בקנה מידה של אותה עת ,שזכה לרייטינג עצום בערוץ היחיד, קול ישראל. המנצח עמוס חכם הפך מיידית לסלב(עד לחידון הבא..).
העשור בגבעתיים

המועצה המקומית גבעתיים ושמעון בן צבי בראשה ,לא פיגרה אחר שגעת העשור ואף הגדילו לעשות כשחברו לסרטי גבע והפיקו סרט ושמו ......"גבעתיים".מה לא נדחס לאותן 10 דקות ,כל טוב גבעתיים ושכיותייה-בונים וסוללים, יום העצמאות ,קישוט העיר,אמהות ותינוקות, גנים ציבוריים,טקס יד לבנים, בתי ספר, מפעלים,פורים,בריכת רמב"ם,טקסים ועצרות, תזמורות ומקהלות, ראש המועצה פה, ראש המועצה (והמועצה ) שם ו- 30,000 תושבים המצטופפים ב-3250 דונם (עדיין ברווחה יחסית). אבל נתמקד בארועים בהם יש לנו עניין כאורדונים.
אות ההגנה-
 באחור קל ,של עשר שנים ,החליטה ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים להעניק את אות ההגנה למי שהיו חברים בארגון ההגנה, חלוקת האות החלה בשנת 1958 בטקסים שנערכו ברחבי הארץ ,גם מקומה של גבעתיים לא נפקד ואף זכתה לארח את הטקס האזורי ,במכתש כמובן.


*
בני גבעתיים, כיאה למארחים ,זכו לפינה משלהם וברוח אופנת אותם הימים חלקם אף הופיעו במכנסי חקי קצרים.החומה המזרחית של המכתש ו"יציע" הכורכר היוו תפאורה מרשימה.


                                                                              *


על בימת הכבוד מכובדים רבים ובראשם שמעון פרס שהיה עסוק באותם ימים ב-מו"מ עם הצרפתים על הקמת הכור בדימונה אך התפנה לכבד בנוכחותו את הטקס .על הבמה ,כשחומת המכתש הצפונית בגבם ,משמאל לימין: אלוף משנה שמעון אבידן (מח"ט גבעתי במלחמת העצמאות) אלוף משנה מיכאל בן-גל (מפקד מחוז תל-אביבי) רס"ן משה (מוסה) אשד לוחם גבעתי, שמעון פרס (עוזר שר הביטחון) צפריר (עוזר שר הביטחון) ישראל בקר (מזכ"ל ההסתדרות).



בסיום הטקס, "המסדר ינוע בשדרות מסע לימין", הותיקים צועדים בסך וג'יפים שועטים על קו האורך של המכתש.




                                                                                   *
עצרת יום העצמאות

יום העצמאות העשירי בגבעתיים נחוג ברוב פאר באתר המופעים המרהיב של העיירה, האחד והיחיד, המכתש . שיאו של הטקס מופע ריקודי העם וחומת המכתש משתלבת כחלק מהתפאורה.


                                                                           *


מגרש הכדורסל בתיכון "קלעי"

בסקירת בתי הספר ,בסרט, לא נפקד מקומו של תיכון קלעי , הראשון וזמן רב גם היחיד בגבעתיים. אבל בזכרון הקולקטיבי האורדוני הוא מתחבר לא בהכרח לבחינות בגרות.

בשלהי שנות ה-50, תחילת ה-60, צץ גורם אהדה חדש לילדי גבעתיים,קבוצת הכדורסל "הפועל ר"ג ושלל כוכביה,"פתק" אלוני, עמוס קמינר, רענן כץ ואלילנו מושליין לימים מפציץ כבד בקבוצת הכדוריד . כמיטב המסורת ,קבוצות "אדומות " לא שיחקו ב-ר"ג הבורגנית(אלעק) אלא בגבעתיים הפועלית. המגרש שנבחר היה מגרש בית הספר התיכון ע"ש דוד קלעי שבשיפולי המכתש על אם דרך העפר לקולנוע אורלי. עיון בתמונה מבהיר מייד כי אין מדובר בנוקיה אלא במגרש בלטות פרוץ לכל רוח , פנסי תאורה מתנדנדים על כבלי מתכת מעל ולוחות הסל עשויים קרש. ביום שיחקו הבנות של קלעי ובערב התאמנה הקבוצה. המשחקים נערכו ביום שישי בערב ,מעין משחק מקדים למסיבה הסלונית .


                                                                              *


"קהל האלפים" הצטופף מאחורי הסל ועל טריבונת שתי המדרגות ממנה נלקחתי ,אחר כבוד ,למעצר במשטרת ר"ג. הסיפור המלא בפוסט "המכתש שלי ", שכתבתי בבלוג זה ב-17 מאי 2009.


*
שנת היובל
1972 היתה שנה רגילה ,אחת לפני 1973 , אך לא בגבעתיים שבדיוק  חגגה יובל להקמתה. גביר העיירה -האגדה ,האיש והכובע-קובה קרייזמן  חש  הזדמנות הסטורית  ,שאסור להחמיצה , נזכר במורו ורבו שמעון בן צבי (שקובה היה סגנו שנים רבות ) שהפיק סרט כבר ב 1958, חבר לאולפני גבע והפיק אף הוא סרט יובל- "חיים שכאלה בגבעתיים".
כולו ברוחו , צלמו וקולו של קובה קרייזמן.

כמיטב המסורת הסרט, כולו, שיר הלל לעיר ולעומד בראשה ומועצתו כמובן  ורצוף פנינים כמו: "..גבעתיים ,עיר קטנה יפה ונקיה...ואמיצה " "...מקום שנעים לחיות בו עם רווחים בין הבתים..." וכיוצא באלה הברקות. במתכונת  הסרט מ-58 נדחסו גם כאן שכיותייה של עירנו: רחובות העיר, ככר נגה,בנק הפועלים בויצמן, כמובן בית העיריה , בית אלון, מרכז כורזין,מכבי אש, אולפני גבע,ספריות , קונסבטוריון וילדים מנגנים בניצוחו של שפי, גיל ורן אלדמע בשירה בציבור ,גנים ציבוריים  שוב קובה , שוב המועצה , שוב קובה, שוב המועצה ועוד מנפלאות הכרך.
תמונה הסטורית, קובה ומועצתו מכונסים על "גבעת הכרם " (כיום קניון גבעתיים ורחוב בן צבי) ומציגים את תוכנית הסיטי ובליבה פארק של 60 דונם! למוצא הישר ינתן פרס ...
                                                                           *
גם ההסטוריה של "משכונות לעיר " לא נפקד מקומה, הנה ראשיתה של אם המכתש ,היא שכונת בורוכוב
* 
אחד ממפעלותיה החשובים של שכונת בורוכוב הוא הקמת המכתש המונצח כאן בתמונה התלויה מעל מיטתו של כל אורדון מכובד.למען הגילוי הנאות  ,פס הקול בסרט אינו מזכיר עובדה זו ומבחינתו מדובר בבני השכונה העובדים במשקי העזר שלהם . אבל ,כידוע, לעובדות אין משמעות ולמיתוס חיים משלו.
                                                                           *
אך הפנינה נשמרה לסוף הסרטון, המצלמה משוטטת על נוף פנורמי של עירנו ומתמקדת  במכתש . חדי העין יבחינו כי התמונה מצולמת מרחוב פרוג שאז עדיין רבו בו הבתים הקטנים .































*                            *                            *

גבעתיים, של הסרטים חלפה עברה לה,סרטי גבע ,אף הם לא עימנו כבר ורק המכתש ,סופו מי ישורנו ............