יום שלישי, 19 בינואר 2010

כדורגל, ההיבט הכלכלי- מיספרים מספרים-הרצאה בקורס אוהדי כדורגל-6 ינואר 2010


כדורגל כלכלי
טל וולק  עורך את מוסף הספורט של גלובס וכראוי לעתון כלכלי, נותן דגש להיבט הכלכלי בספורט. פוסט זה מבוסס על הרצאתו של טל בקורס וחומרים שפרסם במדורו בגלובס.

בכל מה שקורה כיום במגרש הספורט ובסביבתו ההיבטים הכלכליים חוצים את אלה הספורטיביים.  ההיבט הכלכלי בספורט הוא עולם ומלואו ויש האומרים שהוא העולם האמיתי במשחק . כיצד נראה משחק כדורגל באנגליה ,רק לפני 30 שנה -תלבושות השחקנים ללא פרסומות (בגרמניה זה כך גם כיום), קהל גדול ,חלקו עומד,שידור טלוויזיה בשתי מצלמות בלבד.
הישג ניהולי היה, סיום עונה באיזון תקציבי ללא חובות. זכיה בגביע הביאה עימה הרבה יוקרה וכבוד ,אך מעט מאוד כסף.
 האם ניתן היה לעצור את התהליכים ולהשאיר את הכדורגל שם ,במקום הרומנטי,התשובה  ברורה,לא.
הכסף מניע תהליכים ונצחונות מביאים כסף גדול, נבחרת המגיעה למונדיאל מקבלת ,רק על הגעתה כ-9 מיליון $ ואם תנצח ותעבור שלבים,הסכומים יתפחו וכל זה לא כולל חסויות ופרסום.
הצ'מפיונס ליג מחלקת ,מדי שנה, כ-600מיליון $ ,הזוכה מקבלת כ-50 מיליון יורו. המפעל החל ב-95 עם 7 קבוצות,לא מוכרות במיוחד,למעט מילאן ומרסיי כהמשך לגביע אירופה
שהחל ב-1955 ,השם והמבנה שונו ב-1992.   בתחילה כללה הליגה 8 קבוצות לאחר מכן 16,24 וכיום 32 קבוצות.


הסיבה העיקרית לבום הגדול היא הטלוויזיה,  לקבוצה הנכנסת לסבב ,המשמעות היא כסף והרבה ,יציאה מהמרוץ משמעה שבר כלכלי.
 על פי פרסום של אופ"א   (נכון לעונת 2007/8) 733 מועדונים  בליגות הבכירות באירופה ,ב-52 התאחדויות ,הכניסו  11 מיליארד יורו והוציאו 11.2 מיליארד  יורו. 53% סיימו באיזון או רווח.אחד מכל שלושה מועדונים מוגדר כחדל פרעון, ב-60 מועדונים ,המשכורות בלבד עלו על כל ההכנסות. ישראל מדורגת שניה בתחום הבזבזנות היחסית  בתחום השכר וזה הודות לגאידמאק. גם בתחום ה-נדל"ן ההצלחה לא מאירה פנים,רק אחד מכל ארבעה מועדונים מחזיק בבעלות על אצטדיון  ורק אחד מכל שלושה מחזיק במתקן אימונים בבעלותו. 13%מהמועדונים ייצרו 69% מההכנסה ,41% ייצרו ,יחד, רק 1%.
ב-52 הליגות הבכירות רק בארבע הצליחו לסיים בלי הפסדים והן כמובן -אנגליה (בהפרש גדול ),גרמניה,ספרד ואיטליה. בליגות אלה ההכנסה השנתית הממוצעת לקבוצה עמדה על למעלה מ-50 מיליון אירו ומעלה. אבל הממוצע לקבוצות הדרג השני (רוסיה ,הולנד,פורטוגל, בלגיה ועוד) כבר עומד על 5-50 מיליון אירו ובדרג השלישי (פולין ,צ'כיה,קרואטיה,ישראל ןעוד ) צונחת ההכנסה ל-1.25-5 מיליון אירו לקבוצה.(פרוט בסוף הכתבה).
הכדורגל באירופה הוא עסק מפסיד!


הטלויזיהמנוע הצמיחה העיקרי של עסקי הכדורגל הוא הטלוויזיה. הטלויזיה נכנסה לעולם הכדורגל  באנגליה בעונת 92/3 .עד אז לזכויות השידור לא היה ערך כלכלי ואיש לא התעניין בהן. הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל היתה רשת  SKY שרכשה זכויות לחמש שנים בסכום של 240 מיליון פאונד. החוזים קפצו ל-640 מיליון פאונד ל-4 שנים והגיעו עד 700 מיליון פאונד  לשנה. פתאום נפל על המועדונים מקור הכנסה חדש שהזרים כסף רב לכיסיהם אבל החל להשפיע יותר ויותר על המתרחש בליגה.
במועדון החמש מהווה ההכנסה משידורי הטלוויזיה 43% מסך הכנסותיהם .הבעיה מתחילה כשעוברים לקבוצות פחות אטרקטיביות ולליגות שאינן במועדון החמש, באלו מרכיב הטלוויזיה הולך ומצטמצם, בקבוצות הדרג השני  מדובר ב-13% ובדרג השלישי המרכיב צונח ל7% ויורד הלאה עד 2%    . משמעות חשובה לא פחות היא אופן חלוקת הכסף בין הקבוצות שלרוב אינו שוויוני ואף שונה  ממדינה למדינה.
 באנגליה מחולקים 50% באופן שווה והיתרה מחולקת לפי מספר השידורים,חלוקת השידורים אינה אחידה ונתונה ,בלעדית, בידי זכיינית השידורים שקובעת על פי יכולתה לשווק פרסומות או למכור את המשחק הלאה.שיטה זו מנציחה ומגבירה את הפער שבין הגדולות לקטנות ומפירה את התחרותיות.
בספרד ,כל קבוצה מוכרת את זכויות השידור בעצמה. ברסה וריאל מכרו ב-1.1 מיליארד אירו לשבע שנים. יתרת הקבוצות מתקשות למכור כבודדות ומתקשרות יחד עם גוף משדר.
בגרמניה,ברוח הכדורגל הגרמני, החלוקה שוויונית מה שתורם הרבה לרוח הספורט אך הרבה פחות לקבוצה כמו ביירן מינכן שמתקשה להתמודד עם תקציבי הגדולות ,באירופה.
באיטליה,עד  העונה היתה נהוגה מכירה עצמאית ,אך החל מהעונה הבאה תוחזר השיטה השוויונית מה שישמח את הקטנות והרבה פחות את הגדולות.
מספר נתונים על מקורות ההכנסה של קבוצות:
     *ריאל מדריד-35% ספונסרים ,חסויות ופרסום
        28%  טלוויזיה
        28%   כרטיסים
                               
     *גרמניה-60% ספונסרים וכדומה
                  17% טלוויזיה
                  23% כרטיסים(המחירים בגרמניה נמוכים)

    *יובנטוס                64%טלוויזיה
                  29% ספונסרים וכדומה   
                     7% כרטיסים  


להסתמכות על הטלוויזיה מחיר כבד,הזכיין קובע מתי ישוחקו משחקים,מה ומי ישודר, באיזו שעה ועוד .בעקיפין מסייעת הטלוויזיה להעמקת הפער בין הגדולות, המשודרות יותר ומקבלות יותר תמלוגים ,לבין הקטנות שמצבן לא טוב.
איכות השידור הולכת ומשתפרת כל הזמן וחידושים טכנולוגיים מוצאים את דרכם ,קודם כל ,לשידורי הספורט. עוד לא עכלנו את ה HD וכבר מדברים על תלת מימד,המסכים משתכללים ומחיריהם יורדים, חווית הצפייה הנוחה בבית מתחרה בישיבה ביציע.
התופעה מדאיגה את הקבוצות המחפשות פתרון. דוגמה טובה ליצירתיות נהוגה בפוטבול האמריקאי,בעיר בה משוחק המשחק אין שידור, אלא אם נמכרו כל הכרטיסים .פתרון יצירתי אך מרתיע מפרסמים בשל חוסר הוודאות באשר לשידור.
 קונים,מוכרים וחייבים
לשוק העברות השחקנים משמעויות שונות,תלוי באיזה צד אתה נמצא. העברות השחקנים (קניה ) היא אחת הסיבות לכניסת הקבוצות לסחרור חובות. קבוצה בפרמייר ליג ששואפת לשיפור דרוג משמעותי תעשה מאמץ נוסף והלוואות נוספות ותנסה להתחזק. מיקום טוב מביא טלוויזיה  ומפעלים אירופיים וכסף רב בעקבותיהם. אך מה קורה כשלא מצליחים?
על פי אותו דו"ח של אופ"א רק 25% מקבוצת המועדונים הגדולים סיימו את מאזן הרכש והמכירה ברווח. בתחום זה השגיהן של הקטנות טובים יותר, יותר ממחצית המוגדרות כבינוניות או קטנות סיימו את הפעילות בשוק ההעברות ,ברווח. לחלק גדול מהמועדונים ,חסרי הנכסים הפיזיים, השחקנים הם הנכס העיקרי.
 פורטו,לדוגמה, מכרה  בשמונה השנים האחרונות,שחקנים ב-1/2 מיליארד יורו,
איאקס מממנת את קיומה מגידול ומכירת כשרונות, בתקופות "בציר"לא איכותי הקבוצה בצרות.נסיונות חקיקה שיאפשרו לשמר את השחקנים במועדוניהם זמן ארוך יותר לא צלחו.

בעיית החובות מעיקה על חלק מהקבוצות ועל מנהלי הענף. צ'לסי של רומן אברמוביץ' היתה חייבת 700 מיליון פאונד,לאחרונה צומצם החוב מאחר ואברמוביץ' מחק מספרי החשבונות את הלוואת הבעלים שנתן.
 הבעלים של מנצ'סטר יונייטד
האמריקאי גלייזר,שקוע בחוב של 700מיליון פאונד שמקורו בהלוואות שלקח לרכישת הקבוצה , מכירת רונאלדו שהניבה תשואה נאה לא יועדה לרכש חדש וכנראה הלכה לצמצום החוב. ליברפול חייבת 230 מיליון פאונד. קבוצתו של המנג'ר הישראלי ,פורטסמות', מתקשה בתשלום המשכורות.
דרוג הקבוצות
במסגרת ה-דו"ח  של פיפ"א בוצעה חלוקה של הליגות הבכירות על פי ההכנסה הממוצעת לקבוצה . הרשימה להלן מפרטת את חמש הראשונות בכל רמה ,הסכומים,במיליוני אירו:
רמה א'-50 מיליון אירו ומעלה.                      רמה ג'-1.25-5
*אנגליה-114                                             *פולין- 5                                  
*גרמניה-77                                               *צ'כיה-4
*ספרד-75                                                 *קרואטיה-4
*איטליה-72                                              *ישראל-3
*צרפת-49                                                *רומניה-3
רמה ב'-5-50                                             רמה ד'-1.25-          
*רוסיה-26                                               *אירלנד-1
*טורקיה-22                                             *ליטא-1
*הולנד-22                                               *איסלנד-0.9
*סקוטלנד-22                                           *הונגריה-0.9
*פורטוגל-17                                           *ליכטנשטיין-0.7







יום חמישי, 7 בינואר 2010

הכדורגל האנגלי - מהחוליגניזם לפרמייר ליג-קורס אוהדי כדורגל 23 דצמ' 09

שחקנית חיזוק
שחקנית החיזוק היא שלומית גיא,דוקטורנטית לסוציולוגיה ומרצה באוניברסיטת בן גוריון. עם ההכנות לדוקטורט החלה להתעניין בעולם הכדורגל האנגלי ,שהיה מפורסם בעבר בקהל החוליגני ואף בנאמנות יוצאת הדופן למשחק, על אף העלאת מחירים ומיסחור הענף והפיכתו לספורט של האריסטוקרטיה והבורגנות הגבוהה. החוליגניות אינה קיימת עוד ,אמר לה אבי מלר.
 כנקודת מוצא ביקשה שלומית לבדוק את היסודות,איך מחנכים את קבוצות הילדים.  רק ארסנל וצ'לסי פתחו שעריהן בפניה ובאפריל 2006 נחתה בלונדון.במקביל למחקר באקדמיות חיפשה את עקבות החוליגניזם ,אבל זה לא נמצא ,גם לא בליגות הנמוכות יותר.
את רשמיה היא עתידה לפרסם בספר,בשיתוף עם אבי מלר,בשם "האימפריה".


החוליגניזם -מהייזל והילסבורו עד דו"ח טיילור
האלימות מלווה את הכדורגל האנגלי מהווסדו, כספורט  מעמד הפועלים ,התדמית היתה של ספורט מלוכלך, מסוכן ואלים והאוהדים בהתאם.
 אסונות כדורגל הם דבר נפוץ באי הבריטי ,לאורך כל המאה העשרים. האסון הראשון קורה כבר ב-1902, אז מתמוטט יציע אוהדים מעץ במשחק בין נבחרות סקוטלנד לאנגליה וקובר תחתיו 25 צופים. ב-1946, במשחק גביע בין בולטון וסטוק סיטי באצטדיון ברנדן פארק מתמוטטת גדר וקוברת תחתיה 33 אוהדים. 25 שנים מאוחר יותר משחק בין ריינג'רס נגד סלטיק באצטדיון אייברוקס מסתיים במותם של 66 אוהדים, רבים מהם ילדים קטנים. בפחות משבעים שנה נהרגים 124 אוהדים ביציעי כדורגל בבריטניה בלבד! אחרי כל אחד מהאסונות הללו מוקמת ועדת חקירה. עד 1986 מתפרסמים שמונה דו"חות חקירה בסך הכול, אבל הם לא מצליחים להביא שינוי. המצב עוד מצליח להחמיר;   בשנות ה- 70 מתרגשת צרה נוספת: כנופיות חוליגנים מקומיות שמחפשות להפוך את האלימות לחלק בלתי נפרד מהמשחק.
בשנות ה-80 מתחילות אותן כנופיות נערים ללוות את הקבוצות שלהן למשחקים מחוץ לאנגליה. גורמי התבערה האלו מתחברים ומגיעים לשיא טרגי: אסון הייזל בבריסל.
אסון הייזל הוא שמה של תקרית שארעה ב-29 במאי 1985 באצטדיון הייזל בבריסל בעת משחק גמר גביע אירופה בכדורגל בין הקבוצות ליברפול ויובנטוס. לקראת תחילת המשחק הצטופפו ביציעים כ-55 אלף אוהדים. היציעים חולקו לשניים - חלק אחד עבור האוהדים האנגלים, וחלק שני עבור האיטלקים ושאר העולם, כאשר רצועת יציע ברוחב מטר וחצי חצצה בין השניים.
כשעה לפני שריקת הפתיחה פרצו אוהדים אנגלים שיכורים את רצועת ההפרדה . ביציע החלה מהומה, והאוהדים שניסו להימלט נלכדו בין גדרות הברזל שתחמו את היציע. השוטרים שנכחו במגרש סירבו לפתוח את היציע לכיוון כר הדשא ולהקל בכך על הלחץ של הבורחים,  נרמסו למוות 39 אוהדים איטלקים ונפצעו כ-300. 
 אופ"א החליטה לקיים את המשחק למרות האסון. במשחק נצחה יובנטוס את ליברפול בתוצאה 1-0 מבעיטת עונשין של מישל פלאטיני.
הייזל,אחרי המהומה.


כארבע שנים לאחר אסון הייזל, ב-15 באפריל 1989, הייתה מעורבת ליברפול בטרגדיה נוספת - אסון הילסבורו.
 ליברפול מתמודדת בחצי גמר הגביע האנגלי נגד נוטינגהאם פורסט באצטדיון הילסבורו בשפילד. אוהדי ליברפול יוצרים לחץ גדול על שערי הכניסה. המשטרה המקומית לא מצליחה להתמודד עם הלחץ ובהחלטה טיפשית פותחת שער ומאפשרת כניסה חופשית ממנו. העומס ביציע גורם להימחצותם של האוהדים העומדים קרוב ביותר לכר הדשא אל הגדרות. המשטרה אף מסרבת לפתוח את הגדרות כדי לשחרר את הלחץ, ו-96 אוהדי ליברפול משלמים על כך בחייהם.
הרשויות והמשטרה בראשן ,מטילה את כל האשמה על האוהדים והתקשורת בעקבותיה תוך פרסום שקרים דוחים והזויים. הגדיל לעשות העתון הנפוץ באנגליה ה-SUN שעד היום מוחרם בליברפול.


אסון הילסבורו,גופות על כר הדשא.
איך זה קורה-
אנגליה אוהבת לחשוב על עצמה כערש הציוויליזציה .ב-1948 מנה המשורר הבריטי ט.ס. אליוט, בנסיונו להגדיר תרבות, את גמר הגביע האנגלי כאלמנט של התרבות הבריטית. בדומה לאלמנטים אחרים של תרבות עממית, הכדורגל הוא מראה מצוינת לתהליכים שרוחשים ברקע. אנגליה היא מוזיאונים והצגות של שייקספיר. היא מסורת, ספרות  ואומה של ג'נטלמנים . אז איך זה שדווקא באנגליה מאפשרים לאסונות כאלו לקרות פעם אחר פעם?
כל מחצית המאה ה-20 הכדורגל באנגליה הוא משחק החצר האחורית ואינו חשוף לעין העולם ,די אם נזכיר כי אנגליה סרבה אפילו להשתתף בגביע העולם הראשון,ההתאחדות מסרבת למשחקים בין יבשתיים ובין ארציים,אין שחקנים זרים ואין טלוויזיה. בתנאים כאלה  קל להעלים את המשחק והמתרחש סביבו.
במחצית השניה של המאה מתחילים דברים להתהפך ,גביע העולם משוחק באנגליה ,שאף זוכה בו ,הטלויזיה נכנסת בגדול, מ-78 גם שחקנים זרים,השתתפות במפעלים בין לאומיים ועוד,כל אלה חושפים את עולם הכדורגל האנגלי ועימו נחשפת גם תופעת החוליגניזם המביישת את אנגליה ,אך אינה מופסקת.עד אסון הילסבורו ו-דו"ח טיילור בעקבותיו.


דו"ח טיילור
בעקבות האסון מורה ממשלת בריטניה (בראשות תאצ'ר) על הקמת ועדת חקירה  בראשות השופט לורד טיילור.ה-דו"ח נוחל הצלחה ומסקנותיו המיושמות משנות ,באופן דרמטי את פני עולם הכדורגל האנגלי .מדוע לא השפיעו שמונת ה-דו"חות הקודמים ודווקא דו"ח זה זכה? התשובה:הטלוויזיה והבושה .תמונות החוליגניזם משודרות בכל העולם וגורמות נזק תדמיתי לאנגליה (קבוצות אנגליות הורחקו,לאחר הייזל, מהמפעלים האירופיים).נדרש שינוי.
ראשית השינוי, בגישה,כדברי הלורד ..."לא מספיק להציע רק את האמצעים המינימאליים הנדרשים להבטחת ביטחונם של הצופים במשחק. מה שנדרש כאן הוא חזון ודמיון כדי להשיג אתוס חדש למשחק הכדורגל...".
סיבה נוספת להצלחה, נעוצה בשינוי הגישה כלפי האוהדים-אם נתייחס לאוהדי הכדורגל כפראים,כך הם עצמם יתנהגו. אם נתייחס אלייהם כבני אדם תרבותיים  הם יתחילו להתייחס אל עצמם ככאלה .(הערה של מלר-בעולם הכדורגל הישראלי עדיין מצביעים על האוהדים כפראים שיש לשמור עליהם).
במישור המעשי תוקף ה-דו"ח את הנהלת ההתאחדות והליגה ,שכל מעינייהם בקיום סדיר של המשחקים ,וקובע כי יש להעמיד את בטחון האוהדים בראש. מקומות העמידה מבוטלים מיידית ונבנים מקומות ישיבה,האצטדיונים משופצים והופכים לנעימים ,מסודרים ומזמינים, הכח המשטרתי מצומצם ומוחלף בסדרנים ועוד. האוהדים וחווית המשחק בראש. גם המשטרה זוכה לבקורת חריפה,הן על מחדליה בהילסבורו והן על יחסה לאוהדים כעבריינים בפוטנציה.
המהפכה,המלווה בהקמת הפרמיירליג,מצליחה.אלימות האוהדים והאסונות נעלמים,הפרמיירליג משגשגת והגאווה האנגלית מוחזרת. זו הליגה הטובה בעולם!
 הערה שלי-חומר למחשבה ,להתאחדות וליגה במדינה אחרת ,ארבע וחצי שעות טיסה דרומית מזרחית מלונדון.


השפעות דו"ח טיילור
 יותר מכל,הישגו הגדול של ה-דו"ח הוא בתהליך ההכלה החברתית ,שבמקום להוקיע את החוליגנים ביקש לראות באוהדים חלק לגיטימי בהוויה ובתרבות הבריטית.
נכון שהתהליך החברתי המבורך לווה גם בסינון הקפיטליסטי של מחירי הכרטיסים,בהידוק הפיקוח על מוקדים בעיתיים ובחקיקה בלתי מתפשרת.אך בראיה הכוללת מקומם של אלה ,שולי.
באורח מעניין תהליכים דומים עוברים על חלק מאלה שתוייגו כ"חוליגנים" וחלקם מפרסמים ספרים ואחרים הופכים לעתונאים. הצורך למחות פחת פלאות והאוהדים מרגישים טוב בסביבתם החדשה ואינם רוצים לחזור לעבר.
השחקן האנגלי-BBC הקרינה סרט המשווה בין משחק גמר גביע ב-1957 ,מנצ'סטר יונייטד מול אסטון וילה לגמר ב-2007 שוב מנצ'סטר יונייטד הפעם מול צ'לסי. ב2007 הופגנה רמה טכנית משופרת,אחוזי השלמת המסירה היו 87% לעומת כ-60% ב-57. ב-2007 הוצאו 7 כרטיסים צהובים ואילו ב-57 נרשמה הערה אחת (לא היו צהובים ,עדיין). מסקנתם היתה מפתיעה ,ריבוי הצהובים הוא סימן לעידון המשחק והשופטים מתייחסים למגע ,שבעבר לא זכה להתייחסות, כאל עברה. הבסיס לכך מונח באקדמיות בהן מחונכים הילדים ברוח זו.
הכדורגל האנגלי הסטראוטיפי,אלים ,חזק,כדורים ארוכים וכדומה,נעלם ועבר תהליך ג'נטלמניזציה,השחקנים נדרשים לאיפוק ומשמעת,חריגות כדוגמת נגיעת היד של תיירי זוכות להד ובקורת. יש חזרה לבסיס הכדורגל, הפייר פליי.


השפעת הזרים-מקובל להגיד כי כניסת הזרים לכדורגל האנגלי הפכה אותו למתוחכם יותר .זה לא נאמר ע"י האנגלים שלא דברו על הכדורגל שלהם כ"בעט ורוץ" אלא ראו במשחק הפיזי על סממניו את הכדורגל המתוחכם ובצדק ,כי גם באותם שנים היה המשחק באנגליה התחרות המרתקת ביותר והדחת קבוצת צמרת בגמר הגביע ,ע"י קבוצת דרג שני , היה אפשרי ורצוי. האנגלים התייחסו לכל אלה כתחכום ולא היתה כל משמעות לעובדה שהשחקן לא יכול לחלוף על פני שני שחקנים.
אך בפועל,כניסת הזרים תחכמה את המשחק הביאה  טכניקה ועדנה אותו. גם השחקן האנגלי הושפע והשתפר.מצד שני ,התופעה חוסמת דרכם של אנגלים להתקדם , אך זו המציאות ,הכדורגל העולמי (אירופי ) הוא כדורגל של זרים,אנגליה מתפתחת עם הזרים שלה. בין 10 השחקנים הטובים ,של 17 שנות קיום הפרמייר ליג ,5 הם אנגלים :ג'ררד, למפרד,בקהאם,ראיין גיגס ורוי קין.(תמונות בסוף הפוסט).
האקדמיות-כל מועדון ראוי מחזיק באקדמיית כדורגל בה מתחילים הילדים להתאמן בגיל שש. המטרה המוצהרת והיעד של אקדמיה כזו הוא הוצאת שני שחקנים בשנה . הצלחה כזו מאפשרת מכירתם ומימון פעילות לשנה נוספת ואולי גם רווח קטן. היעד של צ'לסי הוא שאפתני במיוחד ,חמישה שחקנים .בפועל ההצלחה עומדת על שחקן אחד, לכל היותר.
מנהלי האקדמיות אומרים כי הן פועלות במתכונתן רק 8 שנים ויש לפעול בחשיבה לטווח ארוך,ב 3-5 השנים הקרובות צפויה התפרצות הכשרונות המתבשלים כעת.
בין כוכבי האקדמיות- ג'ון קול יוצא ווסטהאם, וולקוט מסאוטהמפטון,הכוכב האחרון של ליברפול היה מייקל אוון. אבל אין תחליף לכשרון,רוני לא היה באקדמיה.. 

וולקוט                                         קול
damned leeds
"לידס המקוללת" הוא שמו של סרט על קבוצת הכדורגל לידס יונייטד בשנות ה-70 ונותן זוית ראיה נהדרת על הכדורגל האנגלי של אותו עידן. הסרט מבוסס על הספר באותו שם שכתב העתונאי טוני פירס על השנים בהם אימנו את לידס המאמנים דון ריווי ובראיין קלאף. לידס של דון ריווי היתה הקבוצה הגדולה של תחילת ה-70אך לא הביאה תארים רבים והסתפקה בגביע אחד ושתי אליפויות. דון ריווי עבר להיות מנג'ר נבחרת אנגליה בשנת  1974 והחליפו בראיין קלאף שאת השגיו הגדולים עשה בדרבי קאונטי.


בראיין קלאף
קלאף נחשב, ע"י רבים ,למנג'ר החכם ,המבריק והשנוי במחלוקת  בדורו, מרדן אך גאון כדורגל. עם כל הרזומה הזה מגיע קלאף ללידס ושורד בה ארבעים וארבע יום בלבד, בהם הסתכסך עם כל  מי שרק זז. הסרט מצייר תמונת מצב של הכדורגל האנגלי באותה תקופה אוהדים,חוליגניזם,כסח(לידס נחשבה ככזו),מעמדות ועוד מאפיינים. דון ריווי היה קפיטליסט,אציל,שמרן,איש המעמד הגבוה.בראיין קלאף לעומתו היה בן מעמד הפועלים והסרט מציג את את היחסים בין שני מייצגי המעמדות הללו כאשר קלאף מנג'ר דרבי קאונטי ודון ריווי מנג'ר לידס, ריווי מתייחס לקלאף כאל גרגר אבק. ניתן להשגה בספריות הוידאו.