יום שלישי, 31 במרץ 2009

יוון-ישראל 1960 (משחק הגומלין)




יוון-ישראל 1960 (משחק הגומלין)
משחק הגומלין-אצטדיון אלכסנדרוס אבניו-3 אפריל 1960

כמעט חודש לאחר הנצחון כאן באצטדיון ר"ג, 30,000 אוהדים יוונים באצטדיונה של פאנאתנאיקוס בפיראוס.


הרכב הנבחרת:חודורוב,מויססקו,בנבנישתי,אמר,טיש, לבקוביץ', רוזנבוים,סטלמך, גלזר,רפי לוי ומנצ'ל.(לא היה אחד שלא ידע לדקלם את ההרכב במבטא ההונגרי של המאמן גיולה מאנדי). חנוך מורדכוביץ' שלנו היה מחוץ להרכב ודרכו בנבחרת הסתיימה.
למרות הנצחון ב-ר"ג היתה בארץ בקורת רבה על יכולתה של הנבחרת מול קבוצה יוונית בינונית . נחמיה בן אברהם :"...נבחרת יוון,שראינו אתמול,היא החלשה מכל הנבחרות היווניות ששחקנו נגדן...".אהרון להב "דבר": "...נבחרת ישראל לא התרוממה לדרגת משחק גבוהה... חוסר משחק צוות.. ויתור על השליטה במרכז השדה ...הנבחרת היוונית הפגינה משחק בינוני מאוד ..."
לא, זה לא נכתב בעיתון של יום ראשון האחרון אלא לפני 49(!) שנה.


המחצית הראשונה ( על פי כתב הספורט של "הארץ") יחיאל ארזי: "...בלטה בתנועה שוטפת של היוונים ובמשחק מוקפא שלנו..." לחץ יווני, חודורוב במיטבו, שלושה מצבים לישראל ונסתיימה המחצית.

פתיחת המחצית השניה לא בישרה על שינוי ושוב חודורוב. אבל, בכדורגל כמו בכדורגל, דקה 57 סטלמך מרים משמאל, הכדור לרוחב הרחבה עובר את השוער וה"שועל" גלזר מגיח ונוגח מתחת למשקוף 1:0 לישראל! (לא מצאתי תמונה..).

עד הדקה ה-66 מצליח חודורוב ,ביכולת שיא,לשמור על רשת נקייה. כדור יווני מורם לרחבה והחלוץ היווני (סאראפידוס ,אם אתם מתעקשים) ב-וולי אדיר לקורה ופנימה 1:1. בשער הזה עוד ידובר.





10 דקות חולפות. בעיטה,חודורוב הודף וההוא מדקה 66 במקום ושוב בעיטה לקורה ופנימה, 2:1.



כמובן שהיו סיבות להפסד, הנה הראשונה:




לא היתה טלוויזיה ולא פוסק והשופט האיטלקי חשב אחרת מהליימן (קוון) היווני(!) ולמאנדי לא נותר אלא להגיד "...יש לו ספיקות ביחס לתוקף השער היווני הראשון..." בטח בהונגרית זה נשמע משכנע יותר.
יחיאל ארזי מצא סיבה נוספת "...המגרש החלק והבוצי היה בעוכרי השחקנים שהרבו להתחלק...".הלו, מה עם העברית? גם לא היתה טלוויזיה ולא שלמה שרף שישאל איפה הסטופקס.

היוונים, אחרי המשחק, די זלזלו בנבחרת הישראלית והגדיל לעשות המאמן היווני אבטיחיו גומז "...בכושרה הנוכחי תספוג ישראל חמישה שערים מיגוסלביה..." ואיזה אבטיח אכל אבטיחיו ,ישראל נצחה את יגוסלביה. ויוון? היא אכלה חמישיה.
בנוגע לשחקן המצטיין לא היו חילוקי דעות וגם היוונים הסכימו כי התואר הזה מגיע לחודורוב. לא היתה זו הפעם הראשונה והאחרונה במשחקים בינלאומיים. שלוש שנים אחר כך היו חודורוב והמגן בנבנישתי שותפים מרכזיים באליפות ההסטורית של ר"ג.



ולא,כמובן שלא הייתי במגרש ,אבל גם שידור (רדיו כמובן) לא היה. "...מהנהלת קול ישראל נמסר כי בשל חוסר הבטיחות בקשר הרדיו- טלפוני בין ישראל לבין יוון,הוחלט שלא להסתכן בשידור חי..."
ב- 1960 היינו כנראה עדיין מדינת עולם שלישי.

מיוון המשיכה הנבחרת לבלגראד למשחק מול יגוסלביה.




יום ראשון, 29 במרץ 2009

ישראל יוון 2-1 1960

ישראל-יוון 1960


1960 הייתה משנות השיא של נבחרת ישראל ושיאה בקמפיין הקדם אולימפי לקראת אולימפיאדת רומא. מיטב השמות, מהסטוריית הכדורגל הישראלי ,כיכבו: חודורוב, לבקוביץ', סטלמך ,רפי לוי, שייע גלזר ועוד. נציג הפועל ר"ג היה המגן השמאלי חנוך מורדכוביץ.
הנבחרת הונהגה ע"י המאמן ההונגרי , גיולה מאנדי, שמחק את הביטוי "להפסיד בכבוד" והוביל את הנבחרת למסע השגים שהחל בתיקו 1:1 עם פולין, אליפות מערב אסיה, תיקו סנסציוני 2:2 עם יגוסלביה ואז הגיע המשחק מול יוון.

המשחק הראשון-אצטדיון ר"ג-6 מרס 1960
השגי הנבחרת העלו את רף הציפיות לקראת המשחק. היה זה המשחק החמישי בין שתי הנבחרות, בכל ארבעת הקודמים הפסדנו.
בין 45000 הצופים היה גם עבדכם הנאמן ,עומד במקומות העמידה (היום היציע המזרחי) ,עם שמש בעיניים ותקווה בלב. ב-15:15 שרק השופט (הפרסי!...היו זמנים) והמשחק יצא לדרך. ההרכב (מהמחברת):


וכך תאר את המשחק י.פורת , כתב הספורט של מעריב:
"..ברגעים הראשונים התנהל משחק עצבני כשהרוח נושבת בגב היוונים ומאפשרת להם תנועה קלה ובעיטות ארוכות טווח ובגלל זה בא גם השער הראשון.." (בתרוצים תמיד היינו חזקים...) "..ואז בא הרגע האומלל במשחק. הבלם היווני ,שנמצא במרכז השדה, בעט כדור גבוה וחזק לעבר שער ישראל. חודורוב יצא עד סמוך לקו ה-16, התרומם והדף, אולם הדיפתו רק שינתה את מהלך הכדור במעט, והכדור עשה את דרכו לשער. מורדכוביץ', שחש להציל את המצב, נשאר המום על פי השער כשהכדור חולף מעל ראשו-לרשת..." היינו בהלם! גול משום מקום ועוד לחודורוב! התמונה וה"תאור" מהמחברת:


בדקה ה-14 בעט רפי לוי לשער ואת ההדיפה בעט סטלמך לקורה. בדקה ה-50 מתחיל
מורדכוביץ' מהלך בהרימו כדור לרחבה, סטלמך בועט, השוער הודף ומנצ'ל (מכבי חיפה) "..עט
על הכדור והשכינו ברשת, לצהלת הצופים שהריעו ממושכות.." גם אני!

תאור מפורט מתוך המחברת:


החל מהדקה ה-70 מתפתח לחץ על השער היווני, אך ללא תוצאות. הנסיונות של סטלמך, גלזר ורפי לוי, לפניכם(מהמחברת):


ואז בדקה ה-86 ,שוב אותו מנצ'ל, מכדרר במרכז השדה ושולח כדור ארוך לרחבה. גלזר,
בהטעיה אופיינית ,פותח רגלים ,נותן לכדור לעבור, מטעה את הבלם ובועט שטוח לפינה השמאלית ו...2:1 "..לא היה גבול לשמחת הקהל..".וגם שלי.


ומהמחברת, תאור ותמונות משתי זוויות: הזוית של גלזר והזוית של השוער


שמחת המנצחים:



וכך נכתב על חנוך מורדכוביץ' שלנו ,בבקורת השחקנים: "...חנוך מורדכוביץ' שבמחצית השניה
הרבה להתקדם וסייע בכך ביצירת הלחץ הרצוף על השער היווני..."
למרות הנצחון המתוק לא היה זה משחק טוב של הנבחרת .כך כתב על כך י. פורת ממעריב: "...אותה דקה נפלאה ה-86-שהסבה קורת רוח רבה רבה והמתיקה את הרושם הכללי המאכזב,שהשאירה נבחרת ישראל."

נחמיה בן אברהם, איש תקשורת הספורט המיתולוגי שהיה שדר הרדיו היחיד בעלים עורך וכתב
ב"חדשות הספורט" וגם כתב במעריב ספורט, כתב במאמר פרשנות: "..יש הרבה מה לומר לחובת הנבחרת הישראלית שניצחה אתמול את נבחרת יוון אבל, האם יהיה זה נכון לשבת ולנתח את המשחק הזה באמת המידה הרגילה.כאילו היתה זו תחרות רגילה ואפילו-תחרות בינלאומית רגילה? תודו שלא יהיה זה הוגן. כי חג הנצחון על נבחרת יוון מאפיל כרגע על כל היתר..." פוליטיקלי קורקט במיטבו.

גם הקהל לא יצא נקי מבקורת: "..חבל שלא נתברכנו בקהל טוב. הקהל שלנו הוגן,ממושמע ו...קריר..." נשמע מוכר, לא? האמת שאני זוכר דווקא קהל מעודד וגרון צרוד למחרת בבית הספר.

משחק הגומלין נערך חודש מאוחר יותר באתונה ועל כך בפרק הבא.