יום שלישי, 23 בפברואר 2010

קורס אוהדי כדורגל-הרצאה מס' 10-מברצלונה לבאר שבע -מסעו של רעיון

מברצלונה לבאר שבע-מסעו של רעיון



חיים היימס. פרופסור להסטוריה באוניברסיטת בן גוריון,נולד באנגליה והתחנך על ברכי הכדורגל משחר ינקותו . פרופ' היימס ראה בכדורגל ב-ב"ש מנוף לשינוי חברתי ולהעצמה וניסה להחדיר את המודל של קבוצת הכדורגל של ברצלונה לקבוצת הפועל באר שבע.


כאן יסופר סיפור העליה וההתרסקות של הרעיון ,השותפים והמתחמקים,טפח  מעולם כדורגל עירוני וניתוח נסיבות למימוש רעיון כזה בצד הסיבות לכשלון.


הנסיבות
השנה היא 2005. הפועל באר שבע,בבעלותו של אלי זינו (בתמונה מימין ,עם גוטמן) משחקת בליגה לאומית ומצבה בכי רע. האוהדים מאשימים את בעל הקבוצה  בדרדורה וכי מכר את מיטב הנכסים (שחקנים) ואינו משקיע בקבוצה. זינו מוסיף שמן למדורה בהצהרותיו כי בכוונתו למכור, בצד הכחשות על כוונות כאלה, או לחילופין בהצגת תג מחיר לא ריאלי .חלק מהאוהדים מכריזים על חרם ואינם מופיעים למשחקי הקבוצה ,מה שמוסיף לאוירה העכורה ומפלג את האוהדים לשני מחנות.תחושת האוהדים הייתה שהמועדון בסכנת התמוטטות ואין מושיע (אלונה ? מי זו ?).
גם התמיכה העירונית במועדון הולכת ופוחתת וראש העיר ,יעקב טרנר,שקיבל עיריה עמוסת חובות אינו שש לפתוח את הכיס.
לידתו של רעיון
פרופסור חיים היימס בילה זמן ניכר בברצלונה ,במסגרת מחקר אקדמי,התוודע לקבוצה המקומית ,למד את המודל הניהולי שלה והושפע עמוקות בעיקר מהפן החברתי של הרעיון ,שעיקרו בעלות עמותת האוהדים על הקבוצה.  מכאן הגיע לרעיון להתאים את המודל המצליח ,לבאר שבע והנגב,לייסד עמותה ולנסות לרכוש ,ע"י האוהדים, את המועדון מידי אלי זינו.
בבסיס הרעיון לא העמיד פרופ' היימס את הכדורגל לכשעצמו אלא  את הפוטנציאל הגדול שיש בכדורגל כדי להביא לשינוי חברתי בבאר שבע והנגב. היימס איתר כי מועדון הכדורגל והוא למעשה הברומטר של העיר .בנצחונות, מצב הרוח העירוני  ממריא ובהפסדים שוקע .
על רקע זה סבר פרופ' היימס כי ניתן לעשות שימוש בקבוצה,באוהדים ובכדורגל כמנוף  לשינוי חברתי והקבלה בין הצלחת הקבוצה להצלחת אזרחי העיר והנגב,אם האוהדים הם בעלי הקבוצה והביאו להצלחתה הם גם בעלי יכולת להעצים  את הצלחתם האישית והקהילתית.
הרעיון המרכזי כפי שהופיע בעלון שהוכן ע"י העמותה:


  הקמת העמותה -בחירת ההנהלה
על מנת להניע את הרעיון קדימה נדרש פרופ' היימס לאייש את הנהלת העמותה ,תהליך מכריע וקריטי ,טעות בבחירה עלולה להכשיל את כל המהלך.היה ברור לפרופ' היימס כי הבסיס למימוש הוא קשר לאוהדים ובאופן טבעי פנה למי שנחשב למוביל בקרב האוהדים דודו עזריה(בתמונה מימין) שהתחבר לרעיון ופעל לגיוס  אנשים נוספים .
 המתכונת היתה די צפויה-רו"ח,עו"ד,שחקן עבר,מאמן עבר,נציג עירוני וכדומה. בין השאר נבחרו אהרון קול צבר על משבצת שחקן עבר,ויקו חדד(מימין) מאמן עבר בקבוצה ,עו"ד חכמון (ז"ל ) דמות מוכרת בעיר ואדם עם מודעות חברתית גבוהה,את הרשות המקומית ייצג ארז בדש מנכ"ל החברה עירונית לתרבות הפנאי,רו"ח דגן ובמשבצת התקשורת העתונאי משה ניר.
כבר עם הקמתה זוהתה העמותה עם מתנגדי החרם בעוד שלמעשה לא היה לעמותה שום קשר,נגיעה או עמדה בנושא.
בשלב זה אין לעמותה כל קשר עם הקבוצה והיא מתמקדת בגיבוש מסמכים, תוכניות,מודל כספי ועוד פעילויות שתכליתן לצאת לתקשורת ולהתחיל לגייס חברים.
ברקע נשמעות הצהרות זינו על רצונו למכור ,מה שמאיץ את פעילות העמותה במטרה להיות מוכנים למצב כזה.

הביקור בברצלונה
מאחר והמודל שאומץ היה זה של ברצלונה היה זה טבעי לבקר במועדון המהולל ואכן נוצר הקשר ומשלחת של העמותה הוזמנה לבקר במועדון,לראשונה בתולדות המועדון הקטלוני נעשה מהלך כזה .הביקור היה בן חמישה ימים והמועדון פתח בפני האורחים מבאר שבע את כל דלתותיו החל מהניהול ועד תוכניות לפיתוח הנוער,שיטות אימון תזונה ועוד.
כמובן שהמשלחת הוזמנה גם לאחד ממשחקי הקבוצה ושם נפגשה בחדר ה-אחמי"ם עם נשיא המועדון ל'פורטה. הספרדים היו מוכנים לשיתוף פעולה,בין השאר נבדקה אפשרות למשחק ראווה בבאר שבע ,הכל חוץ מכסף ורק אחרי שהעמותה תרכוש את הקבוצה..
הסיור סוקר בהרחבה,כולל כמה תאורים ,לא מחמיאים במיוחד, על התנהגות חלק מחברי המשלחת. בדיעבד סבור פרופ' היימס כי נכון היה להנמיך את פרופיל הסיקור ואת רף הציפיות שהמריא,ברחוב הבאר שבעי ,לשמיים.
מצד אחד ההקשר יצר ציפיות שצברו תאוצה שקיבלה משנה תוקף מהנסיעה לביקור בברסה. מצד שני ,בקרב מתנגדי הרעיון ,היה הניסיון להתלות באילנות גבוהים ,מקור לזלזול וגיחוך.
פרופ' היימס לא חשב שבאר שבע תהיה ברצלונה  והתמקד ברעיון שהביא משם ,אלא שמה שהיה מובן לו לא היה מובן לאחרים.
מבנה וארגון

בבסיס הרעיון והמודל שהוכתר בשם "בבאר שבע כמו בברצלונה" עמדו המוטיבים הבאים:
°חיזוק הזהות המקומית ומעורבות בקהילה.
°הקבוצה שייכת לאוהדים והנהלתה נבחרת ע"י החברים.*
°כל אוהד יכול לרכוש יחידת בעלות אחת שמחירה 1000 ₪.

*(למייסדים היה ברור כי משנבחרה ההנהלה ,ע"י האוהדים, ימונה צוות מקצועי שיהיה אמון על ניהול ואימון הקבוצה. לא בטוח שכל האוהדים הבינו כך,...)
מבנה העמותה-הגוף המייסד מצא כי שיטת ההתארגנות המתאימה ביותר היא העמותה והמבנה שנבחר תואם את דרישות רשם העמותות.

ייצוג האוהדים-האוהדים מיוצגים, בניהול הקבוצה, באמצעות האסיפה הכללית בה יכולים להשתתף כל מי שרכשו יחידת בעלות .למעשה יכולתם להשפיע היא פעם בארבע שנים…




ההנהלה ,משנבחרה,נושאת באחריות לתחומים הבאים:

במסגרת הפעילות השוטפת גובשו למעשה שני יעדים זה בצד זה –הכדורגל והקהילה


צוות ההיגוי המייסד קבע לעצמו יעדים טקטיים לטווח הקצר שמטרתם העיקרית להניח תשתית לרכישת המועדון ויצירת ארגון ממוסד. ראוי להדגיש כי חברי צוות ההיגוי לא ראו עצמם בהכרח כחברים בהנהלה שתבחר לנהל את מועדון הכדורגל.


ואחרי הכל ,מה יצא מזה לאוהדים


הקשר הקהילתי
הדגש על מעורבות חברתית מובלט מאוד בברצלונה. בצד המועדון הוקם גוף המתקרא פונדסיו ,המהווה למעשה את הארגון החברתי קהילתי של המועדון. עיקר הפעילות היא למען ילדים ונוער ובשיתוף ארגון ה-או"ם למען הילד ,יוניצ"ף,שהלוגו שלו מופיע ,בלעדית, על תלבושת השחקנים. 5% מהתקציב השנתי מיועד למימון פעילות הפונדסיו שעיקר פעילותם מתמקד באפריקה וכולל הקמת בתי ספר לכדורגל (מה שגם תורם בוודאי לאיתור כשרונות ).
גם עמותת אוה"ב כללה בין יעדיה ,במקום בולט , את המעורבות החברתית והשקעת חלק מהתקציב לפרוייקטים חברתיים בנגב . הכוונה הייתה לגרום לאוהדים להרגיש שהם חלק מתרומה ונתינה .
מתנדבים
היה ברור לצוות ההיגוי כי המפתח להצלחה הוא גיוס האוהדים שמשמעותו כסף שיווצר מרכישת חברות  בעמותה וישמש בסיס לרכישת הקבוצה. לצורך כך בוצע מיפוי של פוטנציאל האוהדים במעגלים מתרחבים כאשר במרכז נמצאים המוגדרים כאוהדים "שרופים" ,שמבחינתם מדובר בהגשמת חלום ובהיקף מעגלי אוהדים בפוטנציה שיצטרפו ככל שהרעיון יתחזק ויתפרסם. בשיטה זו אותר פוטנציאל של 12,000 איש אליהם ניתן להגיע בטווח של 5 שנים, המינימום הנדרש עמד על 10,000. המשמעות היתה זמן וזה לא בדיוק היה משאב זמין כאשר ממול נוצר לחץ בשל שמועות על רצונו של אלי זינו ,בעל הקבוצה, למכור.


אנשי ההנהלה הנבחרת היו אנשים עסוקים בענייני היומיום שלהם ,על אף הזמן הרב שהקדישו לענייני העמותה לא היה ביכולתם להקיף את כל המטלות . למימוש אלה נדרש מערך מתנדבים מסורים לדוכני החתמה ,פעילות מדלת לדלת,נוכחות בצמתים ומקומות מרכזיים כל אלה על מנת להגיע לכל אוהד פוטנציאלי ולהרחיב את מעגל החברים. משיאותרו אנשים כאלה יש ללמדם איך לדבר ומה להגיד, איך להסביר את הרעיון (הסבוך לכשעצמו) ,כיצד להתרים ולתת קבלות ועוד . כל אלה דורשים זמן ומחוייבות. העמותה כשלה בתחום זה ולא השכילה לפתח מערך כנדרש והביאה למצב שמאמציה לא באו לכדי נוכחות בשטח.


גורמים משפיעים
לאורך כל התהליך ליוו את העמותה התלבטויות וקשיים באשר לדרכם .חלק מההתלבטויות לא נחשף לציבור כי היה גורם להכשלת הרעיון כולו ואף לא היה רלוונטי בסיטואציה שהקבוצה עומדת בפני מכירה .מדובר בשאלה מהם הזמן והסיטואציה הנכונים למימוש רעיון כמו זה שהביא פרופ' היימס.


באיזה ליגה להתחיל?
מלכתחילה היה פרופ' היימס מודע לבעייתיות בניסיון לייבא את מודל ברסה ולרכוש את הקבוצה כאשר היא בליגה לאומית ונושאת פניה לליגת העל .


ברור היה למייסדים כי ,פרדוקסלית, טוב היה אם הקבוצה היתה בליגה נמוכה,מתחת ללאומית, במצב כזה היה קל יותר לממש את המודל ללא ציפיות גבוהות של אוהדים הרואים מולם כבר את ליגת העל וכמובן שעלויות הרכישה היו הופכות לריאליות יותר. דרישות אלי זינו ,עבור הקבוצה, היו גבוהות יחסית ועוד לא נפתרה בעיית החובות, אלונה הצליחה לרכוש את הקבוצה במחיר נוח יחסית ,אך בשביל העמותה, במצבה דאז, אפילו רף זה היה גבוה .
קטמון וקביליו יפו השתמשו ברעיון דומה, עשו בו את ההתאמות הנדרשות ובעיקר התחילו נמוך והצליחו ,בעיקר קביליו יפו.


גם בישיבות צוות ההיגוי דובר,בחדרי חדרים,כי טוב היה אם הקבוצה היתה בליגה נמוכה ,או נשארת מספר שנים בלאומית בלי שאיפות עליה לליגת העל. רעיונות אלה, כמובן, לא הועלו בפומבי אך משמעותם בתחום ההתארגנות וההתבססות הפיננסית היו נהירות לצוות . מנגד עמד אלי זינו והדחיפות לפעול, נסיבות שהעמידו את העמותה במתח בלתי אפשרי בין הרצוי למצוי.
פרופ' היימס סבור ,גם כיום, כי אם הקבוצה הייתה בליגה ארצית היה ניתן לממש את הרעיון ולרכוש אותה ע"י עמותת האוהדים אך מנגד הוא מציין כי אין כל בטחון שהיתה משחקת כיום בליגת העל ועם עובדות קשה להתווכח.


אחרי שאלונה ברקת רכשה את הקבוצה ,היו בין חברי העמותה שסברו כי צריך לממש את הרעיון עם קבוצה מהליגה הנמוכה , באזור הנגב או ב"ש. מנגד ,סברו אחרים, כי ללא הפועל ב"ש אין זכות קיום לעמותה ולרעיון ,כי הקבוצה היא הדם הזורם בעורקי העמותה והאוהדים ואינו ניתן להעברה. פרופ' היימס צידד בגישה זו למרות שבמקור הצהיר כי ראה בקבוצה מכשיר בלבד למימוש רעיונותיו החברתיים הרי שבמעלה הדרך הבין את עוצמתה הבלעדית של הקבוצה בעיר, בשלוש מילים –הפועל,או כלום.


כסף ,כסף, כסף.
גם מודל ברצלונה ,העמוס בערכים חברתיים, לא יכול לפעול ללא הדלק המניע את הרעיון –כסף . סוד גלוי זה לא נסתר מעיני פרופ' היימס וחבריו בצוות ההיגוי.
כבר בתחילת הדרך פנה פרופ' היימס לראש העיר דאז ,יעקב טרנר(בתמונה מימין ,עם רן פסח), ושטח בפניו את רעיון הפרויקט החברתי, שבאמצעות הכדורגל, יוכל להעצים את העיר. ראש העיר היה מודע לפוטנציאל אך ציפה שהעמותה תביא את הכסף ,פרופ' היימס הסביר שהעמותה זקוקה לעירייה שתמנף אותה בתחילת דרכה ע"י ערבויות בנקאיות שיאפשרו הלוואות  ויתניעו תהליך שמקורות המימון שלו יהיו האוהדים וספונסרים. טרנר ,שקיבל עיריה עמוסת חובות, לא מיהר להכניס יד לכיס ובכך דחה בעצם שיתוף פעולה. פרופ' היימס רואה בטרנר וגישתו את אחת הסיבות לכשלון המהלך.


העמותה פנתה גם למפעלים גדולים וכאלה לא חסרים באזור, פרסה בפניהם את הרעיון החברתי ובקשה סיוע כספי ,המפעלים ראו באור חיובי את הרעיון והבטיחו השתתפות ומימון, בתנאי קטן אחד –לאחר שהקבוצה תרכש.


גם מפגש מסעיר עם פרסומאי תל אביבי ידוע ואוהד ב"ש הסתיים בקול דממה דקה כשהגיע השעה להכניס יד לכיס. לעמותה הצטרף איש עסקים מוזר (על פי הגדרת פרופ' היימס) בשם צבי רכבי ,שהיה מוכן לממן פעילות כשותף בשלוש השנים הראשונות שבסופן תהיה העמותה בעלים בלעדיים. אותו רכבי היה שותף למסע המופלא לברצלונה ולפי דיווחים אף היה אחראי לכמה ארועים מביכים . בפועל,גם מהלך זה לא הביא תוצאות.
 גם פניות לרן פסח ,מבעלי הקבוצה בעבר, ולבעלי מועדון "הפורום" בעיר לא נענו .
העמותה היתה זקוקה באופן מיידי ל-2 מיליון ₪ בקופה וסכום נוסף או התחייבויות להמשך הדרך. המקור העיקרי עליו הושתת הרעיון למעשה היה האוהדים שיקנו יחידת בעלות של 1000 ₪ כאשר הקניה כוללת גם מינוי שנתי ובכל שנה ישלמו דמי חבר 250 ₪ ויקבלו הנחה במינוי(עד 50%).
בשלב הראשוני מקור המימון היחיד היה אותם 1000 ₪ שנתן כל חבר הצוות ההיגוי וסכום נוסף שגוייס מכמה מאות אוהדים שכבר הצטרפו . אלא שהאוהדים לא נדרשו לכל 1000 ₪ אלא רק ל-100 ₪ "דמי רצינות" ,כאשר היתרה תושלם עם רכישת הקבוצה. גם כספים אלה הופקדו בחשבון נאמנות ולא יכלו לשמש מקור למימון הפעילות השוטפת. נסיונות לגייס כסף ממקורות אחרים כשלו, כפי שפורט לעיל.
גם המצב הכלכלי באותה עת (2005 ) לא האיר פנים לאגודה והרבה תמיכה ופירגון מצד גורמים שונים ,לא זכו למקבילה כספית.


זינו עדיין מכריז על רצונו למכור,הסכום לא ברור וכך גם היקף החובות. זינו מתעניין בהיקף פעילות העמותה ,מתאכזב מהגיוס בפועל וטוען כי הפוטנציאל אינו אלמנט שניתן לבנות עליו .
ואז באה אלונה...


כשהגיע ה- מו"מ עם אלונה ברקת לפסים מעשיים פנה ראש העיר,טרנר , אל פרופ' היימס ושאל אם יהיה מוכן לגייס, מיידית, 1 מיליון ₪ ולהיות שותף עם אלונה ברקת.
פרופ' היימס השיב שאינו יכול לגייס מיידית סכום כזה והעמיד בפני ראש העיר את שתי החלופות ,הראשונה ,מימון של העיריה לרעיון חברתי עם פוטנציאל גדול והשניה ,כסף בטוח עכשיו ,ללא רעיון חברתי. בחירתו של טרנר, בדרך הקלה, שמה קץ לתקוות העמותה וחיזקה עוד את האשמתו של טרנר בהיותו גורם מרכזי בכישלון הרעיון.


תקשורת ויחסי ציבור
לאחר גיבוש הרעיון,בחירת הנהלה,הכנת המסמכים ועיסוק בתקציב הגיע הזמן לפרוץ לתודעה הציבורית והכלי המקובל היה מסיבת עיתונאים שיעדיה היו הפצת הרעיון וגיוס אוהדים.


במאי 2006 נערכה מסיבת העיתונאים . את האירוע פתח העיתונאי משה ניר: "אני קונה את הפועל ב"ש. אני, משה ניר, הולך לקנות את הפועל ב"ש. אמנם אני שכיר שלא מרוויח הרבה, אין לי כסף, אין לי דוד מאמריקה, אבל אני לא קונה לבד. אני, אתה, אתם, כולנו נקנה את הפועל ב"ש. "
פרופ' היימס הציג את הרעיון המרכזי: "אנחנו באים עם חזון, ועם החזון הזה נשנה את המצב בהפועל, בעיר ב"ש ובבנגב"... "בלי חזון, אין תקווה. יגידו אנשים 'אתם לא רציניים, זה לא יילך, אתם חולמים באספמיה'. אנחנו אומרים לא. הרעיון הוא חדשני, לא קיים בארץ ובקושי בעולם. אנחנו באים לשכנע אנשים שאפשר כך לנהל קבוצת כדורגל. אנחנו מעיזים לחלום. הפועל ב"ש שייכת לאוהדים, וכך אנחנו רוצים שהיא תהיה בעתיד
על-פי המודל שהוצג, יוכלו אוהדי הקבוצה לרכוש יחידת חברות בשווי של 1,000 שקל, עם אפשרות לרכישה ב-10 תשלומים. בשנה הראשונה יקבלו הרוכשים מנוי בחינם למשחקי הקבוצה. יחידת החברות מקנה לרוכשים אפשרות לבחור ולהיבחר להנהלת הקבוצה. המטרה הסופית היא למכור 10,000 יחידות חברות, ולרכוש את הקבוצה.
ועוד אמר משה ניר:
"תסתכלו על התאריך של היום ותזכרו אותו. זהו יום היסטורי היום לפני 9 שנים הפועל ב"ש זכתה בגביע, והיום אנחנו יוצאים לדרך חדשה. היום אנחנו שוברים את מעגל האדישות. התל-אביבים תמיד לועגים לנו בכל דבר, אבל בכדורגל אנחנו לוקחים את העניינים לידים ומיישמים פה משהו מהפכני כדי להביא לשינוי".


מסיבת העיתונאים הייתה מוצלחת לכשעצמה אך לא היה לה המשך מתבקש ,בעיקר מסיבות תקציביות אך גם בשל העדר גורם שידע להוביל את הפן של תקשורת ויחסי ציבור. דוגמה מצויינת היא ערב ההוקרה לשחקני עבר.
הערב נהגה ובוצע ע"י העמותה ,זומנו שחקני עבר,חולקו תעודות, הועלו זכרונות וספורים ואפילו הוקם מאגר מידע. הערב זכה להצלחה רבה וסוקר היטב בתקשורת ,רק דבר אחד הלך לאיבוד ,העמותה ופועלה ...
סיבה נוספת לקושי להפיץ את הרעיון ולגייס אוהדים היה מורכבות הרעיון .אנשים בבאר שבע לא הבינו את משמעות ה"דמוקרטיה הניהולית " וכי למעשה, למרות היותם בעלי הקבוצה לכאורה, הם מעבירים את הסמכות לנהל ולהחליט להנהלה נבחרת וצוות מקצועי ממונה . השאלה הנפוצה הייתה האם האוהדים יקבעו את ההרכב בשבת ...
גם משנתנה הזדמנות להופיע בתקשורת פגעה מורכבות הרעיון ואולי גם איכות הדוברים ,בניסיון לקדם את העמותה ולעיתים קרובות הושגה תגובה הפוכה שגררה סקפטיות, זלזול, ובקורת שנתפסת לפרטים ומחטיאה את הרעיון הגדול.


מצעד הטעויות והלקחים


במבט לאחור ,פרופ' היימס מודע לטעויות שבוצעו במהלך הדרך ומהן ניתן להפיק לקחים ותובנות לעתיד לכל מסגרת שתנסה לממש רעיון דומה . מן הראוי להזכיר שוב את קטמון ירושלים וקביליו יפו שמימשו רעיון דומה ואף נפגשו עם פרופ' היימס ללמוד מניסיונו.


נקודת הפתיחה –לדעת פרופ' היימס הניסיון לרכוש את ב"ש במעמדה דאז בליגה הלאומית היה שאפתני הן בשל העלויות הנדרשות, הלחץ לעלות לליגת העל וחוסר בטווח זמן ארוך, החיוני להתארגנות ,צבירת אוהדים ותקציב. מלימוד משברים בקבוצות ב-חו"ל ואף בארץ ,עולה כי הזמן הנכון והריאלי  הוא ככל שהמשבר עמוק יותר סיכויי האוהדים לבצע את המהפך גבוהים יותר ,הן בשל עלויות נמוכות והן בשל העובדה שזה קרש ההצלה היחיד .


תקציב- בשפה פשוטה יותר,כסף. מימוש רעיון כמו זה של פרופ' היימס מחייב שיהיו מקורות כספיים זמינים וזאת לאחר תכנון וברור מעמיק של הסכומים הנדרשים הן לרכישה והן לתפעול שוטף ,לפחות בנקודת ההתחלה,קיומו של תקציב הוא תנאי לפעילות. רצוי גם כי לא תהיה הסתמכות בלעדית על האוהדים כמקור הכספי העיקרי בנקודת הפתיחה  וימצאו ספונסרים שיאפשרו את המינוף הראשוני. גם השיטה לקחת מהמצטרפים "דמי רצינות" במקום מלוא הסכום הותירה קופה מדולדלת מעשית.


אילנות גבוהים-למרות שהרעיון עצמו יובא מברצלונה סבור פרופ' היימס כי ההיתלות באילן גבוה כמו ברצלונה הסבה נזק יותר מתועלת והמסע לברצלונה בכלל זה . הקישור יצר מצד אחד ציפיות ואופוריה שלא במקומה ומצד שני הביא לזלזול של חוסר אמונה שמקורו בהיתפסות לשם ולא לרעיון.


תקשורת-בצבא נהוג להגיד "עשית ולא דווחת,לא עשית". העמותה לא השכילה לקדם את הרעיון בתקשורת ולהחזיקו חי לאורך זמן . חלק מחוסר היכולת נבע מסיבות תקציביות ,חלקו מבחירת אנשים לא נכונים לתחום זה וחלקו מכשל בהפשטת הרעיון והתאמתו לקהל המקומי.





***********************************************************************
הרצאה זו היא האחרונה בהרצאות "הקורס לאוהדי כדורגל ". אני תקווה שהחומר שערכתי מהרצאות הקורס סייע לקוראים בהבנה טובה יותר את העולם הסובב את המשחק .





יום שלישי, 19 בינואר 2010

כדורגל, ההיבט הכלכלי- מיספרים מספרים-הרצאה בקורס אוהדי כדורגל-6 ינואר 2010


כדורגל כלכלי
טל וולק  עורך את מוסף הספורט של גלובס וכראוי לעתון כלכלי, נותן דגש להיבט הכלכלי בספורט. פוסט זה מבוסס על הרצאתו של טל בקורס וחומרים שפרסם במדורו בגלובס.

בכל מה שקורה כיום במגרש הספורט ובסביבתו ההיבטים הכלכליים חוצים את אלה הספורטיביים.  ההיבט הכלכלי בספורט הוא עולם ומלואו ויש האומרים שהוא העולם האמיתי במשחק . כיצד נראה משחק כדורגל באנגליה ,רק לפני 30 שנה -תלבושות השחקנים ללא פרסומות (בגרמניה זה כך גם כיום), קהל גדול ,חלקו עומד,שידור טלוויזיה בשתי מצלמות בלבד.
הישג ניהולי היה, סיום עונה באיזון תקציבי ללא חובות. זכיה בגביע הביאה עימה הרבה יוקרה וכבוד ,אך מעט מאוד כסף.
 האם ניתן היה לעצור את התהליכים ולהשאיר את הכדורגל שם ,במקום הרומנטי,התשובה  ברורה,לא.
הכסף מניע תהליכים ונצחונות מביאים כסף גדול, נבחרת המגיעה למונדיאל מקבלת ,רק על הגעתה כ-9 מיליון $ ואם תנצח ותעבור שלבים,הסכומים יתפחו וכל זה לא כולל חסויות ופרסום.
הצ'מפיונס ליג מחלקת ,מדי שנה, כ-600מיליון $ ,הזוכה מקבלת כ-50 מיליון יורו. המפעל החל ב-95 עם 7 קבוצות,לא מוכרות במיוחד,למעט מילאן ומרסיי כהמשך לגביע אירופה
שהחל ב-1955 ,השם והמבנה שונו ב-1992.   בתחילה כללה הליגה 8 קבוצות לאחר מכן 16,24 וכיום 32 קבוצות.


הסיבה העיקרית לבום הגדול היא הטלוויזיה,  לקבוצה הנכנסת לסבב ,המשמעות היא כסף והרבה ,יציאה מהמרוץ משמעה שבר כלכלי.
 על פי פרסום של אופ"א   (נכון לעונת 2007/8) 733 מועדונים  בליגות הבכירות באירופה ,ב-52 התאחדויות ,הכניסו  11 מיליארד יורו והוציאו 11.2 מיליארד  יורו. 53% סיימו באיזון או רווח.אחד מכל שלושה מועדונים מוגדר כחדל פרעון, ב-60 מועדונים ,המשכורות בלבד עלו על כל ההכנסות. ישראל מדורגת שניה בתחום הבזבזנות היחסית  בתחום השכר וזה הודות לגאידמאק. גם בתחום ה-נדל"ן ההצלחה לא מאירה פנים,רק אחד מכל ארבעה מועדונים מחזיק בבעלות על אצטדיון  ורק אחד מכל שלושה מחזיק במתקן אימונים בבעלותו. 13%מהמועדונים ייצרו 69% מההכנסה ,41% ייצרו ,יחד, רק 1%.
ב-52 הליגות הבכירות רק בארבע הצליחו לסיים בלי הפסדים והן כמובן -אנגליה (בהפרש גדול ),גרמניה,ספרד ואיטליה. בליגות אלה ההכנסה השנתית הממוצעת לקבוצה עמדה על למעלה מ-50 מיליון אירו ומעלה. אבל הממוצע לקבוצות הדרג השני (רוסיה ,הולנד,פורטוגל, בלגיה ועוד) כבר עומד על 5-50 מיליון אירו ובדרג השלישי (פולין ,צ'כיה,קרואטיה,ישראל ןעוד ) צונחת ההכנסה ל-1.25-5 מיליון אירו לקבוצה.(פרוט בסוף הכתבה).
הכדורגל באירופה הוא עסק מפסיד!


הטלויזיהמנוע הצמיחה העיקרי של עסקי הכדורגל הוא הטלוויזיה. הטלויזיה נכנסה לעולם הכדורגל  באנגליה בעונת 92/3 .עד אז לזכויות השידור לא היה ערך כלכלי ואיש לא התעניין בהן. הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל היתה רשת  SKY שרכשה זכויות לחמש שנים בסכום של 240 מיליון פאונד. החוזים קפצו ל-640 מיליון פאונד ל-4 שנים והגיעו עד 700 מיליון פאונד  לשנה. פתאום נפל על המועדונים מקור הכנסה חדש שהזרים כסף רב לכיסיהם אבל החל להשפיע יותר ויותר על המתרחש בליגה.
במועדון החמש מהווה ההכנסה משידורי הטלוויזיה 43% מסך הכנסותיהם .הבעיה מתחילה כשעוברים לקבוצות פחות אטרקטיביות ולליגות שאינן במועדון החמש, באלו מרכיב הטלוויזיה הולך ומצטמצם, בקבוצות הדרג השני  מדובר ב-13% ובדרג השלישי המרכיב צונח ל7% ויורד הלאה עד 2%    . משמעות חשובה לא פחות היא אופן חלוקת הכסף בין הקבוצות שלרוב אינו שוויוני ואף שונה  ממדינה למדינה.
 באנגליה מחולקים 50% באופן שווה והיתרה מחולקת לפי מספר השידורים,חלוקת השידורים אינה אחידה ונתונה ,בלעדית, בידי זכיינית השידורים שקובעת על פי יכולתה לשווק פרסומות או למכור את המשחק הלאה.שיטה זו מנציחה ומגבירה את הפער שבין הגדולות לקטנות ומפירה את התחרותיות.
בספרד ,כל קבוצה מוכרת את זכויות השידור בעצמה. ברסה וריאל מכרו ב-1.1 מיליארד אירו לשבע שנים. יתרת הקבוצות מתקשות למכור כבודדות ומתקשרות יחד עם גוף משדר.
בגרמניה,ברוח הכדורגל הגרמני, החלוקה שוויונית מה שתורם הרבה לרוח הספורט אך הרבה פחות לקבוצה כמו ביירן מינכן שמתקשה להתמודד עם תקציבי הגדולות ,באירופה.
באיטליה,עד  העונה היתה נהוגה מכירה עצמאית ,אך החל מהעונה הבאה תוחזר השיטה השוויונית מה שישמח את הקטנות והרבה פחות את הגדולות.
מספר נתונים על מקורות ההכנסה של קבוצות:
     *ריאל מדריד-35% ספונסרים ,חסויות ופרסום
        28%  טלוויזיה
        28%   כרטיסים
                               
     *גרמניה-60% ספונסרים וכדומה
                  17% טלוויזיה
                  23% כרטיסים(המחירים בגרמניה נמוכים)

    *יובנטוס                64%טלוויזיה
                  29% ספונסרים וכדומה   
                     7% כרטיסים  


להסתמכות על הטלוויזיה מחיר כבד,הזכיין קובע מתי ישוחקו משחקים,מה ומי ישודר, באיזו שעה ועוד .בעקיפין מסייעת הטלוויזיה להעמקת הפער בין הגדולות, המשודרות יותר ומקבלות יותר תמלוגים ,לבין הקטנות שמצבן לא טוב.
איכות השידור הולכת ומשתפרת כל הזמן וחידושים טכנולוגיים מוצאים את דרכם ,קודם כל ,לשידורי הספורט. עוד לא עכלנו את ה HD וכבר מדברים על תלת מימד,המסכים משתכללים ומחיריהם יורדים, חווית הצפייה הנוחה בבית מתחרה בישיבה ביציע.
התופעה מדאיגה את הקבוצות המחפשות פתרון. דוגמה טובה ליצירתיות נהוגה בפוטבול האמריקאי,בעיר בה משוחק המשחק אין שידור, אלא אם נמכרו כל הכרטיסים .פתרון יצירתי אך מרתיע מפרסמים בשל חוסר הוודאות באשר לשידור.
 קונים,מוכרים וחייבים
לשוק העברות השחקנים משמעויות שונות,תלוי באיזה צד אתה נמצא. העברות השחקנים (קניה ) היא אחת הסיבות לכניסת הקבוצות לסחרור חובות. קבוצה בפרמייר ליג ששואפת לשיפור דרוג משמעותי תעשה מאמץ נוסף והלוואות נוספות ותנסה להתחזק. מיקום טוב מביא טלוויזיה  ומפעלים אירופיים וכסף רב בעקבותיהם. אך מה קורה כשלא מצליחים?
על פי אותו דו"ח של אופ"א רק 25% מקבוצת המועדונים הגדולים סיימו את מאזן הרכש והמכירה ברווח. בתחום זה השגיהן של הקטנות טובים יותר, יותר ממחצית המוגדרות כבינוניות או קטנות סיימו את הפעילות בשוק ההעברות ,ברווח. לחלק גדול מהמועדונים ,חסרי הנכסים הפיזיים, השחקנים הם הנכס העיקרי.
 פורטו,לדוגמה, מכרה  בשמונה השנים האחרונות,שחקנים ב-1/2 מיליארד יורו,
איאקס מממנת את קיומה מגידול ומכירת כשרונות, בתקופות "בציר"לא איכותי הקבוצה בצרות.נסיונות חקיקה שיאפשרו לשמר את השחקנים במועדוניהם זמן ארוך יותר לא צלחו.

בעיית החובות מעיקה על חלק מהקבוצות ועל מנהלי הענף. צ'לסי של רומן אברמוביץ' היתה חייבת 700 מיליון פאונד,לאחרונה צומצם החוב מאחר ואברמוביץ' מחק מספרי החשבונות את הלוואת הבעלים שנתן.
 הבעלים של מנצ'סטר יונייטד
האמריקאי גלייזר,שקוע בחוב של 700מיליון פאונד שמקורו בהלוואות שלקח לרכישת הקבוצה , מכירת רונאלדו שהניבה תשואה נאה לא יועדה לרכש חדש וכנראה הלכה לצמצום החוב. ליברפול חייבת 230 מיליון פאונד. קבוצתו של המנג'ר הישראלי ,פורטסמות', מתקשה בתשלום המשכורות.
דרוג הקבוצות
במסגרת ה-דו"ח  של פיפ"א בוצעה חלוקה של הליגות הבכירות על פי ההכנסה הממוצעת לקבוצה . הרשימה להלן מפרטת את חמש הראשונות בכל רמה ,הסכומים,במיליוני אירו:
רמה א'-50 מיליון אירו ומעלה.                      רמה ג'-1.25-5
*אנגליה-114                                             *פולין- 5                                  
*גרמניה-77                                               *צ'כיה-4
*ספרד-75                                                 *קרואטיה-4
*איטליה-72                                              *ישראל-3
*צרפת-49                                                *רומניה-3
רמה ב'-5-50                                             רמה ד'-1.25-          
*רוסיה-26                                               *אירלנד-1
*טורקיה-22                                             *ליטא-1
*הולנד-22                                               *איסלנד-0.9
*סקוטלנד-22                                           *הונגריה-0.9
*פורטוגל-17                                           *ליכטנשטיין-0.7







יום חמישי, 7 בינואר 2010

הכדורגל האנגלי - מהחוליגניזם לפרמייר ליג-קורס אוהדי כדורגל 23 דצמ' 09

שחקנית חיזוק
שחקנית החיזוק היא שלומית גיא,דוקטורנטית לסוציולוגיה ומרצה באוניברסיטת בן גוריון. עם ההכנות לדוקטורט החלה להתעניין בעולם הכדורגל האנגלי ,שהיה מפורסם בעבר בקהל החוליגני ואף בנאמנות יוצאת הדופן למשחק, על אף העלאת מחירים ומיסחור הענף והפיכתו לספורט של האריסטוקרטיה והבורגנות הגבוהה. החוליגניות אינה קיימת עוד ,אמר לה אבי מלר.
 כנקודת מוצא ביקשה שלומית לבדוק את היסודות,איך מחנכים את קבוצות הילדים.  רק ארסנל וצ'לסי פתחו שעריהן בפניה ובאפריל 2006 נחתה בלונדון.במקביל למחקר באקדמיות חיפשה את עקבות החוליגניזם ,אבל זה לא נמצא ,גם לא בליגות הנמוכות יותר.
את רשמיה היא עתידה לפרסם בספר,בשיתוף עם אבי מלר,בשם "האימפריה".


החוליגניזם -מהייזל והילסבורו עד דו"ח טיילור
האלימות מלווה את הכדורגל האנגלי מהווסדו, כספורט  מעמד הפועלים ,התדמית היתה של ספורט מלוכלך, מסוכן ואלים והאוהדים בהתאם.
 אסונות כדורגל הם דבר נפוץ באי הבריטי ,לאורך כל המאה העשרים. האסון הראשון קורה כבר ב-1902, אז מתמוטט יציע אוהדים מעץ במשחק בין נבחרות סקוטלנד לאנגליה וקובר תחתיו 25 צופים. ב-1946, במשחק גביע בין בולטון וסטוק סיטי באצטדיון ברנדן פארק מתמוטטת גדר וקוברת תחתיה 33 אוהדים. 25 שנים מאוחר יותר משחק בין ריינג'רס נגד סלטיק באצטדיון אייברוקס מסתיים במותם של 66 אוהדים, רבים מהם ילדים קטנים. בפחות משבעים שנה נהרגים 124 אוהדים ביציעי כדורגל בבריטניה בלבד! אחרי כל אחד מהאסונות הללו מוקמת ועדת חקירה. עד 1986 מתפרסמים שמונה דו"חות חקירה בסך הכול, אבל הם לא מצליחים להביא שינוי. המצב עוד מצליח להחמיר;   בשנות ה- 70 מתרגשת צרה נוספת: כנופיות חוליגנים מקומיות שמחפשות להפוך את האלימות לחלק בלתי נפרד מהמשחק.
בשנות ה-80 מתחילות אותן כנופיות נערים ללוות את הקבוצות שלהן למשחקים מחוץ לאנגליה. גורמי התבערה האלו מתחברים ומגיעים לשיא טרגי: אסון הייזל בבריסל.
אסון הייזל הוא שמה של תקרית שארעה ב-29 במאי 1985 באצטדיון הייזל בבריסל בעת משחק גמר גביע אירופה בכדורגל בין הקבוצות ליברפול ויובנטוס. לקראת תחילת המשחק הצטופפו ביציעים כ-55 אלף אוהדים. היציעים חולקו לשניים - חלק אחד עבור האוהדים האנגלים, וחלק שני עבור האיטלקים ושאר העולם, כאשר רצועת יציע ברוחב מטר וחצי חצצה בין השניים.
כשעה לפני שריקת הפתיחה פרצו אוהדים אנגלים שיכורים את רצועת ההפרדה . ביציע החלה מהומה, והאוהדים שניסו להימלט נלכדו בין גדרות הברזל שתחמו את היציע. השוטרים שנכחו במגרש סירבו לפתוח את היציע לכיוון כר הדשא ולהקל בכך על הלחץ של הבורחים,  נרמסו למוות 39 אוהדים איטלקים ונפצעו כ-300. 
 אופ"א החליטה לקיים את המשחק למרות האסון. במשחק נצחה יובנטוס את ליברפול בתוצאה 1-0 מבעיטת עונשין של מישל פלאטיני.
הייזל,אחרי המהומה.


כארבע שנים לאחר אסון הייזל, ב-15 באפריל 1989, הייתה מעורבת ליברפול בטרגדיה נוספת - אסון הילסבורו.
 ליברפול מתמודדת בחצי גמר הגביע האנגלי נגד נוטינגהאם פורסט באצטדיון הילסבורו בשפילד. אוהדי ליברפול יוצרים לחץ גדול על שערי הכניסה. המשטרה המקומית לא מצליחה להתמודד עם הלחץ ובהחלטה טיפשית פותחת שער ומאפשרת כניסה חופשית ממנו. העומס ביציע גורם להימחצותם של האוהדים העומדים קרוב ביותר לכר הדשא אל הגדרות. המשטרה אף מסרבת לפתוח את הגדרות כדי לשחרר את הלחץ, ו-96 אוהדי ליברפול משלמים על כך בחייהם.
הרשויות והמשטרה בראשן ,מטילה את כל האשמה על האוהדים והתקשורת בעקבותיה תוך פרסום שקרים דוחים והזויים. הגדיל לעשות העתון הנפוץ באנגליה ה-SUN שעד היום מוחרם בליברפול.


אסון הילסבורו,גופות על כר הדשא.
איך זה קורה-
אנגליה אוהבת לחשוב על עצמה כערש הציוויליזציה .ב-1948 מנה המשורר הבריטי ט.ס. אליוט, בנסיונו להגדיר תרבות, את גמר הגביע האנגלי כאלמנט של התרבות הבריטית. בדומה לאלמנטים אחרים של תרבות עממית, הכדורגל הוא מראה מצוינת לתהליכים שרוחשים ברקע. אנגליה היא מוזיאונים והצגות של שייקספיר. היא מסורת, ספרות  ואומה של ג'נטלמנים . אז איך זה שדווקא באנגליה מאפשרים לאסונות כאלו לקרות פעם אחר פעם?
כל מחצית המאה ה-20 הכדורגל באנגליה הוא משחק החצר האחורית ואינו חשוף לעין העולם ,די אם נזכיר כי אנגליה סרבה אפילו להשתתף בגביע העולם הראשון,ההתאחדות מסרבת למשחקים בין יבשתיים ובין ארציים,אין שחקנים זרים ואין טלוויזיה. בתנאים כאלה  קל להעלים את המשחק והמתרחש סביבו.
במחצית השניה של המאה מתחילים דברים להתהפך ,גביע העולם משוחק באנגליה ,שאף זוכה בו ,הטלויזיה נכנסת בגדול, מ-78 גם שחקנים זרים,השתתפות במפעלים בין לאומיים ועוד,כל אלה חושפים את עולם הכדורגל האנגלי ועימו נחשפת גם תופעת החוליגניזם המביישת את אנגליה ,אך אינה מופסקת.עד אסון הילסבורו ו-דו"ח טיילור בעקבותיו.


דו"ח טיילור
בעקבות האסון מורה ממשלת בריטניה (בראשות תאצ'ר) על הקמת ועדת חקירה  בראשות השופט לורד טיילור.ה-דו"ח נוחל הצלחה ומסקנותיו המיושמות משנות ,באופן דרמטי את פני עולם הכדורגל האנגלי .מדוע לא השפיעו שמונת ה-דו"חות הקודמים ודווקא דו"ח זה זכה? התשובה:הטלוויזיה והבושה .תמונות החוליגניזם משודרות בכל העולם וגורמות נזק תדמיתי לאנגליה (קבוצות אנגליות הורחקו,לאחר הייזל, מהמפעלים האירופיים).נדרש שינוי.
ראשית השינוי, בגישה,כדברי הלורד ..."לא מספיק להציע רק את האמצעים המינימאליים הנדרשים להבטחת ביטחונם של הצופים במשחק. מה שנדרש כאן הוא חזון ודמיון כדי להשיג אתוס חדש למשחק הכדורגל...".
סיבה נוספת להצלחה, נעוצה בשינוי הגישה כלפי האוהדים-אם נתייחס לאוהדי הכדורגל כפראים,כך הם עצמם יתנהגו. אם נתייחס אלייהם כבני אדם תרבותיים  הם יתחילו להתייחס אל עצמם ככאלה .(הערה של מלר-בעולם הכדורגל הישראלי עדיין מצביעים על האוהדים כפראים שיש לשמור עליהם).
במישור המעשי תוקף ה-דו"ח את הנהלת ההתאחדות והליגה ,שכל מעינייהם בקיום סדיר של המשחקים ,וקובע כי יש להעמיד את בטחון האוהדים בראש. מקומות העמידה מבוטלים מיידית ונבנים מקומות ישיבה,האצטדיונים משופצים והופכים לנעימים ,מסודרים ומזמינים, הכח המשטרתי מצומצם ומוחלף בסדרנים ועוד. האוהדים וחווית המשחק בראש. גם המשטרה זוכה לבקורת חריפה,הן על מחדליה בהילסבורו והן על יחסה לאוהדים כעבריינים בפוטנציה.
המהפכה,המלווה בהקמת הפרמיירליג,מצליחה.אלימות האוהדים והאסונות נעלמים,הפרמיירליג משגשגת והגאווה האנגלית מוחזרת. זו הליגה הטובה בעולם!
 הערה שלי-חומר למחשבה ,להתאחדות וליגה במדינה אחרת ,ארבע וחצי שעות טיסה דרומית מזרחית מלונדון.


השפעות דו"ח טיילור
 יותר מכל,הישגו הגדול של ה-דו"ח הוא בתהליך ההכלה החברתית ,שבמקום להוקיע את החוליגנים ביקש לראות באוהדים חלק לגיטימי בהוויה ובתרבות הבריטית.
נכון שהתהליך החברתי המבורך לווה גם בסינון הקפיטליסטי של מחירי הכרטיסים,בהידוק הפיקוח על מוקדים בעיתיים ובחקיקה בלתי מתפשרת.אך בראיה הכוללת מקומם של אלה ,שולי.
באורח מעניין תהליכים דומים עוברים על חלק מאלה שתוייגו כ"חוליגנים" וחלקם מפרסמים ספרים ואחרים הופכים לעתונאים. הצורך למחות פחת פלאות והאוהדים מרגישים טוב בסביבתם החדשה ואינם רוצים לחזור לעבר.
השחקן האנגלי-BBC הקרינה סרט המשווה בין משחק גמר גביע ב-1957 ,מנצ'סטר יונייטד מול אסטון וילה לגמר ב-2007 שוב מנצ'סטר יונייטד הפעם מול צ'לסי. ב2007 הופגנה רמה טכנית משופרת,אחוזי השלמת המסירה היו 87% לעומת כ-60% ב-57. ב-2007 הוצאו 7 כרטיסים צהובים ואילו ב-57 נרשמה הערה אחת (לא היו צהובים ,עדיין). מסקנתם היתה מפתיעה ,ריבוי הצהובים הוא סימן לעידון המשחק והשופטים מתייחסים למגע ,שבעבר לא זכה להתייחסות, כאל עברה. הבסיס לכך מונח באקדמיות בהן מחונכים הילדים ברוח זו.
הכדורגל האנגלי הסטראוטיפי,אלים ,חזק,כדורים ארוכים וכדומה,נעלם ועבר תהליך ג'נטלמניזציה,השחקנים נדרשים לאיפוק ומשמעת,חריגות כדוגמת נגיעת היד של תיירי זוכות להד ובקורת. יש חזרה לבסיס הכדורגל, הפייר פליי.


השפעת הזרים-מקובל להגיד כי כניסת הזרים לכדורגל האנגלי הפכה אותו למתוחכם יותר .זה לא נאמר ע"י האנגלים שלא דברו על הכדורגל שלהם כ"בעט ורוץ" אלא ראו במשחק הפיזי על סממניו את הכדורגל המתוחכם ובצדק ,כי גם באותם שנים היה המשחק באנגליה התחרות המרתקת ביותר והדחת קבוצת צמרת בגמר הגביע ,ע"י קבוצת דרג שני , היה אפשרי ורצוי. האנגלים התייחסו לכל אלה כתחכום ולא היתה כל משמעות לעובדה שהשחקן לא יכול לחלוף על פני שני שחקנים.
אך בפועל,כניסת הזרים תחכמה את המשחק הביאה  טכניקה ועדנה אותו. גם השחקן האנגלי הושפע והשתפר.מצד שני ,התופעה חוסמת דרכם של אנגלים להתקדם , אך זו המציאות ,הכדורגל העולמי (אירופי ) הוא כדורגל של זרים,אנגליה מתפתחת עם הזרים שלה. בין 10 השחקנים הטובים ,של 17 שנות קיום הפרמייר ליג ,5 הם אנגלים :ג'ררד, למפרד,בקהאם,ראיין גיגס ורוי קין.(תמונות בסוף הפוסט).
האקדמיות-כל מועדון ראוי מחזיק באקדמיית כדורגל בה מתחילים הילדים להתאמן בגיל שש. המטרה המוצהרת והיעד של אקדמיה כזו הוא הוצאת שני שחקנים בשנה . הצלחה כזו מאפשרת מכירתם ומימון פעילות לשנה נוספת ואולי גם רווח קטן. היעד של צ'לסי הוא שאפתני במיוחד ,חמישה שחקנים .בפועל ההצלחה עומדת על שחקן אחד, לכל היותר.
מנהלי האקדמיות אומרים כי הן פועלות במתכונתן רק 8 שנים ויש לפעול בחשיבה לטווח ארוך,ב 3-5 השנים הקרובות צפויה התפרצות הכשרונות המתבשלים כעת.
בין כוכבי האקדמיות- ג'ון קול יוצא ווסטהאם, וולקוט מסאוטהמפטון,הכוכב האחרון של ליברפול היה מייקל אוון. אבל אין תחליף לכשרון,רוני לא היה באקדמיה.. 

וולקוט                                         קול
damned leeds
"לידס המקוללת" הוא שמו של סרט על קבוצת הכדורגל לידס יונייטד בשנות ה-70 ונותן זוית ראיה נהדרת על הכדורגל האנגלי של אותו עידן. הסרט מבוסס על הספר באותו שם שכתב העתונאי טוני פירס על השנים בהם אימנו את לידס המאמנים דון ריווי ובראיין קלאף. לידס של דון ריווי היתה הקבוצה הגדולה של תחילת ה-70אך לא הביאה תארים רבים והסתפקה בגביע אחד ושתי אליפויות. דון ריווי עבר להיות מנג'ר נבחרת אנגליה בשנת  1974 והחליפו בראיין קלאף שאת השגיו הגדולים עשה בדרבי קאונטי.


בראיין קלאף
קלאף נחשב, ע"י רבים ,למנג'ר החכם ,המבריק והשנוי במחלוקת  בדורו, מרדן אך גאון כדורגל. עם כל הרזומה הזה מגיע קלאף ללידס ושורד בה ארבעים וארבע יום בלבד, בהם הסתכסך עם כל  מי שרק זז. הסרט מצייר תמונת מצב של הכדורגל האנגלי באותה תקופה אוהדים,חוליגניזם,כסח(לידס נחשבה ככזו),מעמדות ועוד מאפיינים. דון ריווי היה קפיטליסט,אציל,שמרן,איש המעמד הגבוה.בראיין קלאף לעומתו היה בן מעמד הפועלים והסרט מציג את את היחסים בין שני מייצגי המעמדות הללו כאשר קלאף מנג'ר דרבי קאונטי ודון ריווי מנג'ר לידס, ריווי מתייחס לקלאף כאל גרגר אבק. ניתן להשגה בספריות הוידאו.