יום שלישי, 6 בנובמבר 2012

פוסט זה נכתב על ידי אחרי דרבי הותיקים  5 נוב 2012 ופורסם ע"י ירון ברלב באתר המכתש

 

באתי, ראיתי ונהנתי

[ 6 בנובמבר 2012 |41 views |תגובה אחת ] |admin

כשאומרים ל"ותיק" כמוני את המושג "קבוצת הותיקים של הפועל ר"ג" מיד עולות וצצות דמויות מופת כמו ראובן כהן ,פרל, יניאק ,היימן ודומיהם. אלה היו בשבילי ה"ותיקים" וזכרונם נצור עימי לעד. בהשוואה כזו כל קבוצת ותיקים אחרת היא לכאורה נערים ב'.
קבוצת הוותיקים של הפועל ר"ג או כפי שנכון לכנותה ,קבוצת בר לב , לא עניינה אותי במיוחד. אם לא מאמציו הבלתי נלאים של ירון לדווח על קורותיה בפייס ובאתר המכתש יש להניח שהייתה נדחקת לאי שם בפאתי התודעה . די לי בכדורגל בליגת העל ובממתק החדש , הכדורסל, כמה ערבים פנויים עוד נותרו לי בשבוע?.
אבל אתמול זה היה שונה . קודם כל דרבי ואל ייקל הדבר בעיניכם ,מי שראה , כמוני, את הדרבים הגדולים של שנות ה-60 והדרבי ההוא בגשם השוטף ,כנראה נגוע באיזה וירוס ממאיר. עורר את הוירוס, מי אם לא ,יהורם איתן שבלחץ פיזי מתון אילץ אותי להגיע ותודה לו על כך.

קצת אחרי שמונה הגעתי למגרש האימונים הצמוד לאצטדיון העירוני בחולון מה שכבר עורר בי מחשבות נוגות על עצם העובדה שדרבי ולא חשוב איזה ,משוחק מחוץ לעיר, רק על זה צריכה הייתה עיריית ר"ג להכות על חטא, אבל חטאיה מול קבוצות הפועל כה רבים שעוד אחד אינו מעלה ואינו מוריד.
קצת לפני הכניסה עמדו אריק בורוכוביץ' ושמוליק מרגאי ושוחחו עם שחר כדורי על קבוצת ההווה והקורות אותה, חימום לא רע לכדורי שהפגין במשחק יכולת לא רעה ולא בתפקידו הקלאסי ,בלם. בין הפנים המוכרות-נועם סייג ,עודד צחי, אורי שורץ, אייל כהן, צפריר, תומר ברזילי , שוקי סדיס בכושר מעולה ופתיל קצר , עינב חזנוולד הבלתי נלאה , אלדר שפלר ועוד רבים וטובים. במדים הסגולים הפתעה , מי זה השמנמן חובש הכיפה? מיקי ממן כובש השערים הזכור לטוב. על הקווים ירון ברלב הבלתי נלאה . חד משמעית קבוצת הוותיקים זה הוא , ידו בכל ועל פיו ישק דבר , הוא הבעלים, המנג'ר, המאמן, עוזר המאמן , ה-מנכ"ל,האפסנאי ,הקופאי ואם שכחתי תפקיד יסולח לי. בשביל מה הוא צריך את כל זה ,מהיכן הכוחות ?
הרהרתי קצת מה מניע את ירון והשחקנים , העליתי ביני לבין עצמי הרהורים ציניים אבל אלה לא צלחו כי אהבת המשחק, רוח הספורטיביות , התשוקה ובעיקר הכבוד הגדול למורשת ולמועדון מפואר בו גדלו שחקו ואהדו ,אלה הסממנים הבולטים של החבורה האדומה הזו והעומד בראשה. אין הסבר אחר . כשאני רואה גם את פועלם של צחי ועומר בקבוצת הכדורסל אני מבין כמה חסרים סממנים כאלה לקבוצה הבכירה.
גם ל"קהל" שהטריבונה שלו היתה פיסת הדשא שבין קו האורך לגדר, היו מאפייני "ותיקים " בולטים ושריטות אדומות עמוקות בנפשם ויבואו על הברכה- אריק בורוכוביץ' שלקח את המשחק ללב כאילו מדובר בליגה הבכירה, יהורם איתן , צ'אפי שאי אפשר בלעדיו, יוסי ורביצקי, שמוליק מרגאי , איש המצלמה רז עזיז ותגבור משמעותי בדמות הפטיש גילרוביץ' ואיציק ברוך(למה לא על המגרש) , הצטרף במפתיע אריק נציג הקומנדו וחברתו שהתנצל על שלא הביא את התוף ועבדכם הנאמן שביקש מהאחות בקופת חולים שתוסיף לחיסון נגד שפעת גם משהו נגד אדמת, אך ללא הואיל. משמאלי השתעשע ילד צנום עם רגלי גפרורים ומימיני אדם מבוגר שהציג עצמו כאבא של תומר ברזילי והילד, נכדו ,הבן של, מפגש דורות מרגש.
היה גם משחק . דרבי כמו דרבי הוא מפגש לוהט ואכן תקריות לא חסרו הן בתיקולים חריפים והן בטראש טוק שהגיע לשיאו באולטימטום של השופט ג'ינו שיפסיק את המשחק אם מיקי ממן לא ייצא לאחר שחפר לו במוח ללא הפסק. ג'ינו שווה פיסקה מיוחדת.
לאורך כל המשחק שלטה האדומה בכדור ותקפה ואף הבקיעה שלושער אלא שהסגולים צהובים במתפרצות עקצו ארבע פעמים ולמרות לחץ בלתי פוסק בדקות האחרונות השכילו לא לספוג ..אפילו עידודו של ג'ינו השופט שאמר למחליף אדום שנכנס לקראת הסיום " נו ,אולי אתה תשנה משהו ", לא עזר.


ראובן ג'ינו שולט במשחק ביד רמה(צילום:רז עזיז)
בכלל שפוטו של ג'ינו היה חוויה והצגה בפני עצמה, גם לגביו נשאלת השאלה בשביל מה הוא צריך את זה והתשובה כרגיל-אהבה ותשוקה למשחק. השיפוט היה לא פחות ממבריק , לא בהכרח ברמת ההחלטות אלא יותר בהצגה התיאטרלית שלוותה במפגני ברוגז, אסרטיביות ואמרי שפר בקול צרוד ומבטא (טריפוליטאי ?)כבד וכמובן בתלבושת נוצצת , רקע הולם לאירוע.
נכון, הפסדנו ועוד בדרבי ,אף אחד לא אוהב להפסיד וירון לקח את זה קשה במיוחד,אבל נחמתי הגדולה הייתה הרוח האדומה שנשבה במגרש ועל הקווים והמחוייבות העמוקה והבלתי מתפשרת של ירון למפעל המבורך הזה . רק באלה דייני.


שוקי סדיס מוכשל ולא מקבל פנדל(צילום:רז עזיז)