יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

פוסט שלישי המלווה את ימי המכתש האחרונים . פורסם בבלוג של שלמה מן.

יסורי גסיסתו (3)

יוסי עוז ממשיך ללוות את המכתש ברגעיו האחרונים

מאת יוסי עוז (אדום עתיק)
יום ראשון, 25.9: בשעות הבוקר קדרו השמיים וגשם קל החל לרדת. נדמה שגם השמיים מבכים את מר גורלו של המכתש. גשם ראשון לשנה זו ואחרון למכתש. תוך דקות הפציעה השמש וכמאמר ביאליק – "השמש זרחה והשוחט שחט". דימוי מקאברי משהו, אך מבטא את רחשי לב האורדונים.
ציפורני הדינוזאורים, בהרכב מופחת, המשיכו בעקירת קרבי המכתש. שבוע יסורים חדש נפתח. הסוף אינו נראה באופק הקרוב. עד שלא תיבנה רמפת ענק ועוד מספר פעולות, לא ייהרסו החומות. המכתש , או גופתו הגוססת, ישרוד עוד ראש שנה אחד, לבטח האחרון.
אסף ,מנהל העבודה של "בני וצביקה", נעדר היום. קשרתי שיחה עם מחליפו ושוב נפתחים מעגלי חיים המשיקים לעולם הכדורגל ולמכתש. מנהל העבודה, אלי לביא, היה שחקן כדורגל אפור במכבי הרצליה ורמת השרון אי שם בשנות ה-70 וזכה לשחק גם במכתש, אותו היטיב לתאר לפרטיו. אחיו, הרצל לביא, היה מלך השערים של מכבי הרצליה בשנות ה-70 וה-80. אח נוסף, קלימו לביא, שיחק בפועל ר"ג בתקופת אברם לב. אחיינו, ברק לביא, הוא בלם מכבי הרצליה כיום, אותו פגשה הפועל ר"ג בהפסד ביום שני. חיים שכאלה במכתש.
לפני שעזבתי ניגשתי שוב לערימת הכיסאות המוטלת במרכז. חיטוט קצר ואקראי העלה שמות מנבכי ההיסטוריה, החל מדוד נתן ונחמיאס, אנשי דור האליפות, דרך אורי אלטרסקו ז"ל, טופל'ה בייטנר, סטיב קפלן ומיודענו חיים גרינפלד. את כולם הנצחתי במצלמתי. נטלתי עימי את כסאות דור האליפות. אולי נעשה ספסל למרפסת, מקדש מעט להתרפק עליו.
יום שני, 26.9: למרות שידעתי כי לא יחולו שינויים מהותיים, עברתי במגרש גם היום. עוד סממן ייחודי נעלם – "כסאות בר לב". חבל שאף גוף לא יכול היה להרים פרוייקט של שימור כסאות נבחרים. כבדרך שגרה שוחחתי עם המפקח התורן, בחור צעיר שבעוונותיו שיחק בנוער של הכח והוא אוהד בית"ר. אפילו הוא כאב את היעלמותו של המכתש. גם לסגולים יש קשר אליו מהתקופה ששימש מגרשם הביתי לקראת סוף שנות ה-70. כל גיחה מביאה עימה מעגל חיים המשיק למכתש.
לכיתוב תמונה – הניחו את העכבר על הצילום. להגדלה – לחצו עליה

פוסט שני מליווי המכתש בימיו האחרונים. פורסם בבלוג של שלמה מן.

יסורי גסיסתו (2)

יוסי עוז מלווה ומספיד את המכתש ברגעיו האחרונים

כתב וצילם: יוסי עוז (אדום עתיק)
גורלו של המכתש הוא כרוניקה של מוות ידוע מראש, ואף על פי כן כל בוקר אני נמשך מחדש לשאוף עוד קצת מהאוויר המלא אבק. אך הריח המוכר עוד נשאר, או אולי בדמיוני. סאגת יסורי הפרידה מתמשכת וכולה בידי "בני וצביקה" קבלני ההריסה. העיניים רואות, המוח והלב ממאנים לקבל. המכתש קשישא ממשיך להתייסר בעוד ציפורני הדינוזאורים עושות בו שמות. הגדר הסובבת את החומה הושלמה, עניבת החנק התהדקה, המכתש נושם את נשימותיו האחרונות.
בשבת בבוקר שוב נשאו אותי רגליי אל המכתש. באורח לא מודע פשוט נכנסתי לאוטו ומצאתי את עצמי במורד בורוכוב. לאחרונה סיגלתי לי מנהג לשוחח עם התושבים המסתקרנים למראה של משוגע עם מצלמה. ביום חמישי הבחנתי בדמות על מרפסת גג בבית דו קומתי ממש מול שער האמבולנס. שאלתי אם אוכל לעלות ולצלם מלמעלה. נעניתי בחיוב, והחביב אף ירד שלוש קומות (ברגל) לפתוח לי. מצאתי עול ימים בן 83, עירני ונמרץ, מר מולכו. גיחה קצרה התארכה לשעה וכמובן ששוחחנו גם בעניין המכתש. מר מולכו, פנסיונר של אל-על , שלף להפתעתי תוכנית של האתר והיה בקיא בפרטים.
היום פגשתי זוג צעיר עם ילדיהם המתגוררים מול השער הדרום מערבי. ביקשתי לעלות לצלם, ושוב התפתחה שיחה בענייני המכתש והוכחה בקיאות בפרטים כולל כל הסדרי התנועה הצפויים. בדרך לרכב פגשתי צעיר עם כלבו, ושוב הריטואל.
עמדה משותפת לשלושתם: לא ניתן לעצור תהליכים כאלה, הם טבעיים וצפויים. על אף שלא נאמר במפורש, ניתן היה להבין כי הם לא מצטערים על העתיד לקרות. אולי המדגם הלא מייצג מסביר מדוע היתה היענות התושבים למאבק מוגבלת.
למכאוב אין קץ. כל יום נגדע עוד איבר: מחצית מהבניין הראשי, גג מבנה חדרי ההלבשה המיתולוגיים ונגיסה ראשונה בפינת החומה המבשרת את בוא הקץ. עתה יוקמו רמפות מסביב והדינוזאורים יזחלו לאיטם וינגסו בחומות. יום קריסת החומות יהיה יום מותו הרשמי של המכתש. אני אהיה שם לומר שלום אחרון.
ליוויתי את המכתש בשלבי הריסתו . העליתי על הכתב ובעין המצלמה את תחושתי, אלה פורסמו בבלוג של שלמה מן.

יסורי גסיסתו


עוד יום עגום במסכת ייסורי גסיסת המכתש. המוות המוחי כבר נקבע מזמן, אבל הגוף ממאן להיכנע. מעטפת הגדר נרקמת סביב, עוטפת וחונקת, האוויר מתחיל להיגמר. הקיוסק השיב את נשמתו והתאדה. כמוהו מחצית מהבניין הראשי, שנותר חצי מצולק וממתין למכת החסד האחרונה. נהג שהביא חומר למקום אומר: "אני לא מאמין, כאן שיחקתי בילדים של אור יהודה פור מץ' למשחק בוגרים, פעם אחת בחיים מול קהל. חבל, חבל".

צילם וכתב: יוסי עוז

יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

סיפורו של המכתש-גרסת המקור.
 מוקדש לזכרו של המכתש אשר בעצם ימים אלה(סוף ספטמבר 2011) עומד להגרט אל פח האשפה של ההסטוריה.
גרסאות רבות לסיפור תולדות הקמת המכתש. בסרטון גרסה אותנטית של אחד ממקימי שכונת בורוכוב יונתן ממלוק.