יום רביעי, 6 ביוני 2012

בחסות ההשגחה העליונה

אחרי כל הניסים והנפלאות שעברנו העונה – אנחנו מחכים לעוד אחד קטן

מאת יוסי עוז (אדום עתיק)
מסע הקסם המסתורי שעברה האורדוניה הוא מעל כוח הסבל של בן תמותה רגיל. זר לא היה עומד בזה. בן אנוש רגיל לא היה מעלה על דעתו לאהוד קבוצה כזו. רק אורדון שהאהדה אצלו בגנים, או שהוזרקה לו אי שם בבחרותו, שורד מחול שדים כזה לאורך שנים. הפועל ר"ג היא נדנדת ענק. פעם אתה למעלה ופעם למטה, בעצם יותר למטה מאשר למעלה, וגם כשה"למעלה" מגיע הוא משום מה קצר ומייסר ואתה שוב למטה, כולך אחוז געגוע לחזור מהר ככל הניתן. האמת שאחרי שש עליות (וירידות בצידן), הגוף האורדוני מפתח חסינות מסויימת.
העונה החולפת זרקה אותנו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ובחזרה. מפתיחה כושלת לריצה מטורפת, ואז רגע לפני המאני טיים שוב קריסה שבחסדי שמיים וההשגחה העליונה, שבה עוד ידובר (בתיווך יקירנו שינה וחולצת הפלאים שלו), יצאנו ממנה מחוזקים ובסיוע כמה מעשי פלא ואלוהים אחד, שהוא בכלל ארגנטיני, הגענו למנוחה ולנחלה.
אם לא די בכל אלה, ניחתה עלינו מהלומה נוספת, אולי הכואבת מכולן, בהודעתו של ארקין על עזיבת המועדון. אירוע זה הכאיב במיוחד לאורדונים שסברו שסוף סוף הגיע הקץ לעידן אי הוודאות הפיננסית המלווה את המועדון כצל, וחלמו על מועדון יציב ובריא, ואם תרשו לי אפילו על יותר מכך. אלא שאז מסיבות עלומות קרה מה שקרה, ורק לארקינים הפתרונים והעתיד מי ישורנו.
כמה אירועים בעונה הזו יישארו בלתי נשכחים. בראש ובראשונה סיפורו של קרלוס ובנו איגור. מחווה אנושית נדירה של ארקין עם חיבוק לוהט של האוהדים ליוו את הטרגדיה, ממנה יצאו כולם מאוחדים ומחוזקים. מעל כולם קרלוס, שהתנחל בלב כולנו. כמה סימלי שער הנצחון ברעננה. אין ספק שהוכתב מהשמיים. מציאות רגילה לא יכולה להפיק אירוע כזה. לא נשכח גם את אובדן המכתש, ביתנו ומבצרנו, הזכייה בגביע הטוטו, מחאת האוהדים וכמובן את קרב הגלדיאטורים בזירת הקולוסיאום הווינאי, עליו נכתב הפסוק "מעז יצא מתוק". ותודה להרצליה שידעה את מי לנצח ולמי להפסיד (ולא שהתכוונה לכך) וגם כמה חרחורי בוז לתיאטרון האבסורד בעילוט.
המירוץ של החודש האחרון היה יותר מבלתי אפשרי וחייב אותנו לתעצומות נפש ואופטימיות בלתי נדלית, מצרך נדיר בהתחשב בסיטואציה שראשיתה אולי במהלומה המשולשת מידי יורשי טרומפלדור בהיכל התקווה, הגעתנו לישורת האחרונה מקוזזים כדבעי ואז ירושלים אפס שתיים ואנחנו במי אפסיים. אך כתמיד הוכח שאנחנו כעוף החול, הפניקס, שלפני שכילה את עצמו באש קם מחדש לתחייה מן האפר. לתחייה הזו אחראית בלעדית ההשגחה העליונה, שזימנה לנו שוטה עם כתובת אלוהית על חולצתו, שהציתה אש בבני ישראל וישמעאל והמשיכה בהעמדתנו בניסיון הדיינים ותוצאותיו, אבל שלחה לנו את נציגה הארגנטיני לחולל נפלאות רגע לפני הדמדומים.
וכמובן הסיומת באיצטדיון המושבה, שבה הוכחנו קבל עם (האורדונים) ועדה (לוד, רמלה, טייבה, חצי ואדי ערה, נצרת ועוד עדות בני ישמעאל באשר הן) מי ראויה לעלות לליגת על. בסיוע צבא אורדונים שהגיחו מהמחילות בהמוניהם, ושוב בסיעתא דשמייא נשלחו לנו שני מלאכים, בוקסה וחמו, להבקיע לנו פעמיים את הים ולשלחנו לארץ ליגת העל המובטחת. כל אלה מעשה ידי ההשגחה העליונה, ואין מלבדה.
קינחנו במסע מפואר באוטובוס האדום וב"נשף" עלייה בהיכל המכבים, במרחק יריקה מהמעוז הווינאי, עוד תעלול להעמידנו במבחן ההשגחה. מה רבו מעשייך השגחה עליונה.
עייפים אך רצוצים, חסרי נשימה וכוחות, הגענו לקו הסיום שהוא שוב קו ההתחלה ומבטינו נישאים מעלה להשגחה העליונה – אולי תיאות שוב להעניק לנו מחסדיה ולשגר מלאך מושיע. מה לעשות, התרגלנו.
תגובות על בחסות ההשגחה העליונה
  1. מאת יהורם איתן
    יוסי בלי ספק מצאת לנו את הדמוי הכי מתאים-עוף הפניקס,אמצתי לאורדון בטריבונה .
מאת מיקי ר.
יש לקבל עידוד רב מהעובדה שפרדי יצא לחו"ל כדי לבדוק מיקום למחנה/ות אימון.
כלומר יש מי שדואג (ההשגחה העליונה של יוסי?) שהקבוצה ממשיכה לתפקד, והיטב.
תודה.
אגב, יוסי, אחלה פוסט.
מאת אייל ברזילי
יוסי אחלה פוסט, אני לא יודע אם שמעת אותי אומר את זה בעבר, אבל אני חוזר על המנטרה הזו שהפועל רמת גן היא עוף החול "הפניקס".
יאללה הפועל ליגה של 14 יהיה קשה מאוד לשרוד עם הנהלה יציבה ובטח ובטח שבלי הנהלה.
עוד דבר קטן חבל שהשגחה עליונה לא השאירה את פרננדז אצלנו…
 

יום שבת, 2 ביוני 2012





לפני מכבי הרצליה
מאז סיום המשחק ביום שישי האחרון אני מסתובב סר מזג וזועף ורוחי רעה עלי . סיבות לא חסרות ,אוהד הפועל ר"ג הפך להיות סוג של איוב אורדוני ,המכות ניתכות עליו בזו אחר זו ללא הפסקה ככתוב בספר איוב "… ע וֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא…". הראשונה שבהן- תוצאת המשחק שהורידה אותנו מהפסגה וסתמה ,לכאורה ,את הגולל על סיכויי העלייה לליגת על.
השניה – המהומה המבישה בסיום המשחק שהותירה אותנו נבוכים ונדהמים.
השלישית -,הדיון בבית הדין של ההתאחדות שהחמיר יתר על המידה עם חלק מהשחקנים ללא כל סיבה נראית לעין ואף גרע נקודות ממאזננו .
הרביעית-אם לא די בכל אלה ,באה הודעתו של הבעלים שבכוונתו לעזוב את הקבוצה.
האוהדים ומעצבי דעת קהל לסוגיהם לא שקטו על השמרים והוסיפו שמן על המדורה בכתבות ותגובות שרוח נכאים נושבת מהן. נכון, היו גם כאלה שמאסו באותה רוח נכאים ודרשו לשמור על מידתיות ולגלות אופטימיות כי על אוהדי ר"ג נאמר "…שֶׁבַע, יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם;…".
רק באגף אחד שררה דממה מוחלטת, השחקנים וההנהלה. אם היו ציפיות ,שקולם ישמע ויפיח רוח חדשה אחר המשבר הגדול, הרי שאלה נתבדו עד מהרה .
החלטתי שאם הנכבדים לא באים אלינו ,נבוא אנחנו אליהם . כך מצאתי עצמי , ביחד עם יהורם איתן צופה באימון הקבוצה בשמש הקופחת בוינהטר, באתי לעודד ויצאתי מעודד לפחות בכל האמור ברוח הנושבת, אותו מושג חמקמק-רוח המועדון ,רוח של ווינריות. אותה ווינריות שהביאה ב-2003 קבוצה מירכתי הליגה השניה לזכות בגביע המדינה.
התרשמנו כי קיימת הבנה כי מהשפל אליו ירד המועדון אפשר רק לעלות, לזקוף ראש ולאחר שהשולחן הירוק דיבר עתה הזמן לדבר על הדשא , את הכבוד שנרמס יש להשיב ולהוכיח כי רוח המועדון (והכדורגל ) עוד נושבת .
מילים "נשגבות " אלה, גם אם לא נאמרו כלשונן ,שמענו מכולם, החל בראשי המועדון והצוות המקצועי וכלה באחרון השחקנים .
קיימת אמונה בכל דרגי הקבוצה כי השפל אליו הושלכנו פתח, במפתיע, גם תקוות חדשות ,לפתע הושוו הנקודות בין לוד והרצליה .הרצליה שארבה בצל המקום השלישי וצפתה במאבק בין הראשונות מצאה עצמה פתאום בלחץ סיכויי העלייה. ביום שישי המשחק יהיה בין הטוענת (הזמנית ) לכתר לבין האנדרדוג המוכה וכידוע חיות פצועות ,שגאוותן נפגעה, עשויות להיות מסוכנות. המשימה כבדה אך אפשרית והסיכוי קיים גם קיים.
המטרה משותפת לכולם וסיבות שונות תומכות בה. הרזומה- כל שחקן ובעל תפקיד בקבוצה רוצה שיכתב ברזומה האישי שלו "העלה את קבוצתו לליגת על " אף אחד לא רוצה להמנות עם יתומי הכשלון. המחליפים שבאים מהספסל ומקבלים צ’אנס חייהם-חזום הבלם מהנוער, אורי אברהם שהבריק ודעך, ממאדו וקסאני שאיכזבו, עזריה שהראה שמץ ואפילו עומר פרץ שהתאדה לו ליציע ומי יודע אולי גם לידור. סיבה טובה נוספת ,כסף ,זו אינה מילה גסה, לחלק מהשחקנים סעיפי עלייה נכבדים בחוזיהם .ליגת העל- מי אינו רוצה להתבשם באוויר הפסגות ובאור הזרקורים על החשיפה והמשתמע מכך.
גם התנאים השוררים במועדון קורצים לכולם, חלק מהשחקנים ציינו והדגישו נקודה זו שאינה מובנת מאליה ואף שיבחו את האווירה שאחראי לה הבעלים ניר ארקין וגם מקומם של האוהדים לא נפקד.
למען השקיפות- כל שנכתב כאן , גם אם הוא קלישאי לעילא ועילא ,מבטא את ששמעו אוזנינו מצמרת המועדון ושחקניו(למעט הבעלים השוהה ב-חו"ל). ההוכחות צריכות להינתן ביום שישי הקרוב בהרצליה, נצחון והכל פתוח, אולי אפילו הבעלים ישנה דעתו…
ואחרון חביב . רוח המועדון ,אולי בראש ובראשונה , היא אנחנו האוהדים .מי שנכח במשחק הכדורסל מול "עודפים " ת"א ראה כיצד אוהדים במחויבותם ובגישה שלא הכל גמור והבלתי אפשרי, אפשרי ,משנים מהלך משחק.
ראש מורם , תקווה ותמיכה הם מה שאנחנו יכולים לתת, אין לנו חוזים ואינטרסים, רק אהבה. נתראה ביום שישי בהרצליה. ובאלתור על דברי ההוא שהעיר קרויה על שמו –אין זו אגדה , אם תרצו.


§         מאת אורדון מתאושש


יורם ויוסי כל הכבוד
כתבתם דברים מחזקים שנוטעים תקוה ואופטימיות שלמרות הכל נצליח במשימה לעלות ואם ירצה השם גם ארקין יתחרט ויחזור


§         מאת עונת 1989


להתראות בהרצליה. כולם להגיע כי שום דבר עוד לא גמור!


2.      מאת צחי ר .

ליוסי ואיתן לא בדיוק הבנתי משהו שכתבתם .
הבעל בית נמצא כרגע בחו"ל ?
לפחות המנכ"ל בארץ ?
ואם הבנתי נכון אז כל מילה נוספת מיותרת .

§         מאת אורדון


מה הבנת ,מענין כי הביאו לנו עובדות מהשטח ואת התרשמותם ולא דימיונם כפי שמתאר לרוב שלמה
בפוסטים שלא קשורים למציאות .


3.