פוסט זה לא פורסם בבלוג של שלמה מן למעט חלק מהתמונות .
ייסורי גסיסתו 4 א

3 אוק 2011

בפרוס השנה החדשה כשהחגים מתרגשים ובאים עלינו נהוג לערוך חשבון נפש. זה הזמן גם עבור שטנצלר, בן שחר, אלוביץ', דולינגר ועוד מחבורת מוכרי /קוני/מאשרי המכתש לערוך את חשבון הנפש שלהם .יום כיפור מכפר רק על חטאים שבין אדם לבוראו ובוודאי לא על חטאים בין אדם לחברה . האם אכן כל אלה מרגישים נקיי כפיים וטהורים? האם כל שעשו היה כשר וטהור ולא דבק בו רבב, האם מדדו מעשיהם גם בכף החמלה ? מסופקני.

לאחר שנטשתי את המכתש טרם ראש השנה  שבתי אליו היום(3 אוקטובר). נותרה רק מעטפת חלקית כל הקרביים נעקרו- שלד הבניין המרכזי, חדרי ההלבשה המיתולוגיים מהם הגיחו שוויצר חודורוב, בנבנישתי, יניאק פרל, קובינה, נחמיאס ,שלמה לוי , ששון מוסלי ותיק והביאו אליפות הסטורית, נעלמו כלא היו .מהמרתף מתחת לחדרי ההלבשה שהיה פעם סניף של הנוער העובד  נותר בור ומעליו גל חורבות. הקופות הצפוניות נעלמו ואינן.

 חלק ממראות ההרס תועדו מגג הבניין שנבנה על חורבות ביתו של יצחק ירון ,לשעבר ראש העיר, באדיבות מנהל העבודה שאיפשר לי לעלות ואף הצטרף אלי ושמע קצת מור"ק המכתש. מראות קשים ניגלו לעיני אך יותר מכל מכאיב  לראות כיצד גם קטע של החומה הצפונית מפינת הסופר ועד אחרי הקופות הצפוניות נעלם ואיננו . תחילת הקץ הופכת מוחשית וקרובה מאי פעם .

טרם צאתי את המכתש הבחנתי במספר בני נוער, עם מורתם ,עוסקים בעניין המכתש(למען האמת , בחוסר עניין רב) . בהוראת מורתם ובאיום פיזי מונה אחד לשאול אותי האם המפלס היום נמוך או גבוה מזה של 1922. ניצלתי את ההזדמנות וסיפרתי את פרשת האשפה של תל אביב רציתי להוסיף עוד  אך הצעירים לא נראו מעוניינים  . חשבתי על דברי יגאל אלון " דור שאין לו עבר ,אין לו עתיד. גורלו של המכתש נחרץ. זה הזמן לפתוח במאבק עם עיריית גבעתיים להנציח את המכתש באתר סימלי שיוקם בפארק שלמרגלות המגדלים. 

4/10/11

כמנהגי עברתי גם היום דרך המכתש, לא חלו שינויים גדולים . המשאיות ממשיכות להגיע בתדירות גבוהה , מרעידות את בתי השכונה , פורקות ערמות עפר והופכת את שמי בורוכוב לערפיח. ציפורני הדינוזאורים ממשיכים בכתישת גושי הבטון ,שארית קרבי המכתש ומפנים אותם . המכתש הופך אט אט לערמת עפר ענקית ששאריות החומה עוטפות אותה .

חציתי מצפון לדרום ליד החומה המערבית  ושם בין ערמות הסחי , בצמוד לחומה הצבועה אדום צדה עיני כתם צבע מוכר, פיניתי קצת זרדים ולנגד עיני נתגלתה ערמה קטנה של דיסקים-שיר העליה  "בליבי הציתה אש הקבוצה מהמכתש". היפוך סימבולי למציאות הכואבת , אין מכתש ואני מתקשה לומר שעד כה הקבוצה מציתה אש בליבי . על עליה לליגת על אני אפילו לא מעיז לחשוב בשלב זה , ננמיך ציפיות ונצפה לטוב , אם לא מהמכתש לפחות מהקבוצה , היא כל מה שנשאר לנו להאחז בו .