פוסט זה נכתב על ידי שלמה מן ופורסם בבלוג שלו "המכתש בגבעתיים" ב-22 אפריל 2009
מותר להתלונן על יכולת הקבוצה, או לשתוק ולהגיד תודה על מה שיש? * מה יועיל המפגש הצפוי בין קוריס לבין האוהדים? * וגם קצת ענייני אינטרנט * חמישה אוהדים, חתך די מייצג, חוזרים מנצרת ומדברים על העניינים הבוערים בהפועל ר"ג
אורדונים בעילוט. מימין: רועי נמיר, יוסי עוז, צ'אפי, אסף ברגר, יענקלה ליבמן
היינו שישה במיני וואן קאיה של קיבוץ שפיים. למסע לעילוט יצאנו קצת אחרי 4 אחה"צ. יענקלה ליבמן נהג בנון שלאנטיות. במהלך השעה וחצי של הנסיעה רעשה רשת הקשר הסלולרית בשיחות עם אוהדים נוספים. מיעוט מבוטל ביותר היה בדרכו למלחמה, הרוב נותר מאחור לשמור על המולדת. כשהגענו לאיצטדיון התברר שהרכב שלנו הכיל בערך רבע מכמות אוהדי ר"ג שהגיעו. רבע? לא בטוח. הספירות נחלקו בדעותיהן. אחת אמרה שמדובר ב-18 אוהדים, אחרת טענה שיש 20 והשלישית התעקשה על 22. בהנחה שהאמת באמצע, אפשר לסכם שבוואן היו כשליש מהכמות.
לדעתי, זהו המספר הנמוך ביותר בשנים האחרונות של אוהדים במשחק חוץ. נכון שמדובר במשחק רחוק שנערך ביום חול, אבל כמעט תמיד יש לפחות 50 שנוסעים. מילות השיר "אני מגיע לכל משחק, לא משנה לי המרחק", כמו נכתבו כאן על הקרח. ולא מדובר במשחק של גארבג' טיים. ניצחון בעילוט היה פותח אופציה לחסימת צומת המוביל בשל חגיגות שמחה ספונטניות. מהאורדונס קומנדו שהגיעו למשחק הקודם בעילוט, ספרתי השבוע אולי שלושה. אולי. עידוד לא היה, מלבד צעקה פה וקריאה שם. ובכל זאת, יציע ר"ג לא נותר דומם לחלוטין: הוא קיבל חיזוק משמעותי ולא צפוי בדמותו של המאמן המורחק, שישב הכי למעלה. ואכן, יובל נעים לא איכזב. צעקותיו החרידו את סמטאות נצרת והדהדו עד בקעת סכנין. חוץ מזה, אווירה של בית עלמין נטוש. ככה זה כשהגיל הממוצע של האוהדים שהגיעו היה בסביבות 50. עולם הולך ונעלם. בהזדמנות, צריך לברר לעומק למה זה קורה בעונה היסטורית.
לפחות הקומץ המובחר למשחק לא ביזבז זמן. בדרך חזרה מההפסד הצורב עלו ברכב נושאים ברומו של עולם. היינו חתך די מייצג של כלל האוהדים, כך שבגדול, הדעות הכלליות של כל המגזרים הושמעו. ואלה שמות הנוסעים: יוסי עוז, הידוע בכינויו האלמותי "אדום עתיק", האיש שהוא ושון קונרי הופרדו בלידתם. בן 65, מתקופת דור האליפות. צ'אפי אופן, בן 50, מהאוהדים הפעילים והמעורבים ביותר. יענקל'ה ליבמן, 59, שגם בגילו המתקדם משתדל לא להחמיץ שום משחק ומוכן תמיד להירתם לעזרת הקבוצה בכל מיני משימות. רועי נמיר, 35, מנהל אתר האינטרנט הרשמי של הקבוצה. אסף ברגר בן 22, איש הקומנדו אורדונס, הכי צעיר ברכב, ואני.
לפני הכל, בואו נשחרר קיטור על ההפסד לאחי נצרת.
צ'אפי: ר"ג שיחקו מצוין, המערך עבד, רק שהשופט שפט בצורה הכי מכוערת שאני זוכר לאורך כל השנים שלי כאוהד כדורגל. זה היה הקיפוח הכי הכי בוטה וחד צדדי שראיתי.
ברגר: היו צריכים לתקוף הרבה יותר מוקדם ולשים את הגול, בלי קשר לזה שבאמת לא היה פנדל לנצרת.
עוז: השופט גנב לנו את המשחק.
רועי: משחק מסריח ממעשים לא כשרים. בן-חמו המשקיף היה בהלם בעצמו מהרמה של השיפוט. קופחנו גם בשער שנפסל של דאטורו, שכנראה לא היה באופסייד, וההכשלה ברחבה של אסי דומב. חבל, כי יובל הכין די טוב את הקבוצה.
ליבמן: אני כל כך עצבני שחבל שאני אדבר שטויות. החלטתי לא לדבר, אבל זו שערוריה שלא היתה כמותה. הקוון מצד ימין זה גועל נפש.
נהניתם מהמשחק?
צ'אפי: מאוד.
עוז: רק חבל שהפסדנו.
ליבמן: חבל שרק בחמש דקות אחרונות התעוררנו.
רועי: בתור אוהד הפועל ר"ג שרואה לנגד עיניו עלייה לליגת העל, אם המשחק היה מסתיים ב-0:0 כולנו היינו חוזרים מרוצים. בסך הכל הקבוצה נראתה בסדר גמור, ורק חבל ששערוריית שיפוט פותחת את המאבק מחדש, למרות שאני חושב שכבר עלינו ליגה. חבל שהפסדנו גם בגלל כל ההרגשה הרעה ומפלס העצבים הגבוה שיהיה לקראת כפר-סבא. זה היה ממש שוד לאור זרקורים.
עוז: פעם ראשונה מזה הרבה משחקים שאני רואה את ר"ג נלחמים, מתאבדים על כל כדור וחבל שהתוצאה היתה הפוכה ממה שהיה צריך להיות.
בואו ננטרל לרגע את תחושות הפספוס והקיפוח מההפסד הזה. איך ההרגשה באופן כללי עד למשחק הזה מהיכולת של הקבוצה? האם נהיינו מפונקים מדי שאנחנו רוצים לראות כדורגל יפה, או שאנחנו צריכים לשתוק ולהגיד תודה רבה על כל מה שנעשה במועדון?
צ'אפי: אני חושב שקבוצה שהשיגה 43 נקודות ונמצאת שמונה נקודות מהמקום השישי, עומדת במשימות שלה. היא היתה יכולה לשפר טיפה יותר, אבל עמדה במשימות. בתחילת העונה היינו מנשקים את הרגליים למקום חמישי. אבל כשאנחנו במקום יותר טוב, אז החזירות עולה ושואפים ליותר. אבל המטרה היתה לעלות ואנחנו כנראה משיגים, ולפעמים הדרך קצת הולכת לאיבוד.
ברגר: אני חושב שגם האוהדים נהיו קצת מפונקים. צריכים לבוא יותר מעשרים איש למשחק כזה. וגם הקבוצה יכולה להציג כדורגל הרבה יותר טוב בכלים שיש לה, כי בסוף ראינו משחק טוב של הקבוצה, שהיתה יכולה להתמודד על מקום ראשון או שני בסגל שיש לה.
עוז: קשה להתעלם ממבחן התוצאה, אבל אי אפשר להתעלם מהדרך. אי אפשר להתעלם מזה שסיבוב שלם לא ראינו כדורגל. לא משחק, לא סדר, לא ארגון, לא ראינו השנה גול אחד מקרן, לא ראינו גול מתרגילים. בסופו של דבר אתה רוצה לעלות וגם להיראות יפה. אז אנחנו נעלה, אבל יפה זה לא יהיה. את מבחן התוצאה אי אפשר למחוק, אבל לצד זה רוצים לראות גם כדורגל.
צ'אפי: לא נכון, כבשנו שלושה שערים בתרגילים בתחילת העונה.
עוז: אני מדבר על הסיבוב הזה. כמה משחקים מסעירים ראית העונה? בלוד פעם אחת, בירושלים פעם שניה, רעננה במכתש, וזהו. אתה מצפה מסגל שחקנים וכישרון כזה על המגרש להרבה יותר.
צ'אפי: הבעיה שהיו לנו המון המון מצבים ליד השערים שלא נוצלו. מבחינת מצבים לשערים אחוז ניצול המצבים השנה הוא הכי נמוך מאז שאני זוכר את הפועל ר"ג מזה שנים. מול רמת השרון בחוץ היה לנו שמונה מצבים לגול, לא חצי הזדמנות או רבע הזדמנות. המשחק מול ירושלים כאן, היו שישה או שבעה מצבים לגול שלא כבשנו, ובכל משחק היו כמה מצבים שהכדור סירב להיכנס. לא יודע אם זו בעיה של ריכוז או בעיה פסיכולוגית. זה חלק גדול מהתקלה שאנחנו עדיין בהתמודדות, במקום להיות בהכנות לעונה הבאה.
ברגר: שחקנים צריכים לשחק יותר משוחרר, יותר התקפי. יש פה שחקנים טובים, רק תן להם.
רועי: אוהד תמיד רוצה לבוא ולראות קונצרט. אבל מה לעשות שמשה רבנו הביא אותנו לארץ ישראל ולא לקטלוניה ולא למדריד ולא למנצ'סטר. בתור אחד שראה העונה 26 מתוך 27 משחקי ליגה של הפועל ר"ג, ועוד עשרה משחקים בגביע הטוטו ומשחקי אימון וכמעט את כל המשחקים שמשודרים ביום שישי בטלוויזיה של קבוצות אחרות, אז קודם כל לא ראיתי רמה גבוהה, לא בליגת העל, בטח לא בליגה הלאומית. לא ראיתי קבוצות שנתנו הצגות, למעט משחק פה ומשחק שם. הפועל ר"ג העמידה סגל שחקנים איכותי והוכנה לליגה כמו שצריך. מצד שני, איך אמר פעם אלון מזרחי? היה לנו גם מזל רע וגם בד לאק. צירוף מקרים כזה של מזל רע אני לא זוכר הרבה זמן. אין כמעט שחקן אחד בסגל שלא סבל מפציעות ממושכות. אם זה אבוטבול, שי חדד, מור, אם זה רביבו, או קובי מוסא שמתחילת העונה קיבל זריקות בשרירי הבטן, אם זה תמיר, קובי חסן שסבל, דאטורו ששבר את היד, רשימה בלתי נגמרת של פציעות. ואנחנו לא הפועל באר שבע עם תקציב של 14 מיליון, שיכול להעמיד 25 שחקנים בסגל. או שלושה פנדלים שהוחמצו והיו שווים ארבע נקודות, שהיינו יכולים להיראות איתן לגמרי אחרת. אני חושב שיובל יודע טוב מאוד שהוא נפל עם דאטורו. הוא עשה עונה בינונית בשנה שעברה וסיים עם תפוקה סבירה, אבל העונה הזו היתה פשוט נפילה מאוד כואבת איתו. הוא בחור נחמד, אבל זה לא עוזר בכדורגל. ויובל יודע את זה. אבל בסיבוב הראשון לא היו אלטרנטיבות. לא היה לו את רוני אוחנה או צ'קאנה, ועם מה שהיה על המגרש יובל עשה קרוב מאוד למיטב שאפשר. אבל במבחן התוצאה כנראה שנעמוד. בסך הכל היו גם הפתעות נעימות. מור גולן, סוארז, שי חדד, קובי מוסא, רפי כהן, משה אבוטבול עד שנפצע. אחרי כל מה שעברנו, כמו היום למשל בנצרת, אני אסתפק בעליית ליגה ולהתחיל עונה מחדש, ולקוות שבעונה הבאה גם המזל יהיה לצידנו.
יענקלה: אני מצטרף לדבריו של נמיר רק בהסתייגות אחת: שאני ראיתי 27 משחקים.
תוספת זמן בעילוט. מטפלים באלמדון הפצוע אחרי שהציל גול מנגיחה של דומב
מה אתם אומרים על הפנייה של קוריס לאוהדים, לפתוח דף חדש? איך יוצרים אמון בין הצדדים?
יענקלה: אני חושב שלקוריס יש רגשות כמו לכל אחד מאיתנו. למרות שהוא משחק אותה לפעמים יותר מדי סוציומאט. אבל יש לו רגשות והוא הבין לבד שקבוצה לא יכולה להיות בלי אוהדים. לא יכול להיות שיהיו שני מחנות בין אוהדים. אין דבר כזה. לכולם יש מטרה אחת וכולם רוצים בהצלחה של הפועל ר"ג. יש שחושבים בדרך הזו ויש בדרך אחרת. לא כל מי שחושב כמו קוריס או כמו יענקלה, הוא נגד הפועל ר"ג. צריך לקיים מפגש כמו שהוא הבטיח, שכל אחד יעלה את הקוטראיי שלו ונלך לדרך חדשה. אין לי שום דבר אישי נגד קוריס, להיפך, אבל צריך לשים סוף לסאגה הזו. המריבות האלה נמשכות כבר כמה שנים. כשמישהו אומר משהו, אז הוא שייך למחנה כזה, הוא רוצה להרוס את הקבוצה, הוא נגד הקבוצה והוא נגד המאמנים והשחקנים. אז אף אחד לא נגד הקבוצה ובטח שלא נגד השחקנים, והמאמן עומד בחזית לטוב ולרע, וחלק מהמקצוע הזה הוא לדעת לקבל ביקורת. לפעמים היא לא מפרגנת במיוחד, אבל הוא צריך לדעת להשלים איתה.
ברגר: אני לא כל כך מתעסק בריבים שהיו עם קוריס, אבל אני מקווה שלגבי השנה הבאה, ההנהלה יעזרו בתפאורה, עם כל דברים שצריך, שיוציאו מנויים מוזלים לתלמידים וסטודנטים, כי כרגע אין כמעט קהל צעיר. הייתי רוצה לראות בשנה הבאה מבצעים שיביאו קהל צעיר.
עוז: קודם כל אני חושב שקוריס עשה מהלך אסטרגי נכון מאוד. בניגוד לתדמית שלו, זה גם מהלך רציונלי בכך שפנה לאוהדים. אני לא מייחס לזה חשיבות יוצאת דופן, כי חוץ משלב הדיבורים לא ייצא כלום. נשארו כמה משחקים לסיום, העונה הזו כבר גמורה בשבילנו. מה שכן, קוריס והפועל ר"ג והאוהדים זה לא סיפור יוצא דופן. יש ויכוח קבוע כל אחד עם עצמו למי צריכה להיות המחוייבות של הקבוצה: לתוצאות, למנהל או לאוהדים. בסופו של דבר, אוהדים לא מנהלים את הקבוצה ואוהדים לא משחקים במגרש, אוהדים לא תורמים כסף ויש להם חלק חשוב, אבל לא בלעדי. בסיכומו של עניין, מבחן התוצאה הוא המשמעותי. מי שהעמיד קבוצה על הרגליים, מי שניהל אותה, מי שהביא אותה למרות כל הדברים האלה זה קוריס. הייתי מעדיף שזה ייראה קצת אחרת, אבל עם התוצאה אני לא אתווכח.
צ'אפי: אני מפשפש בזכרוני לאורך ההסטוריה שאני מכיר את הפועל ר"ג, ולא מצליח למצוא קבוצת ניהול שניהלה בצורה כל כך טובה ומסודרת עד היום שקוריס לקח את הקבוצה. אני לא כל כך הכרתי את קוריס מלפני זה. מהיום שהתחיל להתמודד על הבעלות, הילכו עליו אימים. גם לי סיפרו סיפורים והפחידו אותי בכל מיני דברים, אבל גדלתי אל תוך הפעילות שלו וראיתי שכל מה שאמרו עליו יצא הכל הפוך. אמרו שימכור את המכתש והוא הלך והחזיר אותנו למכתש, או שאמרו שיאחד אותנו עם הכח וייקח את הכסף ויברח. פתאום הוא עשה את הפועל ר"ג מותג חדש. אני נותן שאפו גדול מאוד לכל קבוצת הניהול שלו. יש לפעמים השגות בהתנהלות שלו מול הקהל, ובטוח שאין צדק מוחלט, לכל צד יש את הצדק שלו. לכן אני מאוד מקווה שכבר בקרוב יהיה מפגש שייתן פתח, ואני מאמין שלהפועל ר"ג יש אוהדים מאוד אינטליגנטים שיידעו לדקור איפה שצריך ויידעו לכבד איפה שצריך לכבד, וזה ייתן המון רעיונות לקראת פתיחת העונה הבאה. אני הפכתי להיות מאוד מאוד מאוד אדם שחושב שהדרך שבה מתנהלת עכשיו הפועל ר"ג היא מעולה.
רועי: הדעה שלי באופן קונסיסטנטי מתקבלת בחוגים מסויימים בהרמת גבה במקרה טוב, ובזלזול וביטול במקרה הרע, אבל בכל זאת אני אומר את מה שיש לי לומר בפעם האלף. אני אחזיר את כולם שנתיים אחורה לאינסידנט ההוא של קוריס עם הקהל אחרי המשחק מול ראשל"צ. באותו יום כתבתי בפורום האוהדים מכתב מהלב כבנאדם פרטי. למחרת בעשר בבוקר קיבלתי טלפון ועל הקו היה ירון קוריס. זו היתה הפעם השניה בחיים שדיברתי איתו. פעם ראשונה היתה בראיון שקיימתי איתו בפתיחת העונה ביחד עם ירון בר-לב לאתר האוהדים. באותו ערב כבר נפגשנו. התרשמתי מאוד מהכנות שלו, מהכאב, מתחושת הרדיפה, שגם בפרספקטיבה של שנתיים היא מוצדקת לחלוטין בעיניי. התרשמתי שזה בנאדם שמאוד מאוד אוהב את הפועל ר"ג ומאוד מאוד אכפת לו מהפועל ר"ג, שמרגיש שמחפשים אותו ולא נותנים לו קרדיט ולא מאפשרים לו לנהל קבוצה בצורה סדירה. מאז עברו הרבה מים בירקון, ולצערי לא השתנו הרבה דברים אצל מגזרים מסוימים בקהל. אני יודע ובטוח שקוריס לא נגד הקהל. זה שיש לו קונפליקטים עם פרסונות כאלה ואחרות, אי אפשר לקחת את הקהל כמיקשה ולהשליך על כולם. אנשים הרימו גבה גם אצלך בבלוג וגם בפורומים על הפנייה שקוריס כתב באתר הרשמי. ראיתי שכתבו באחת התגובות שרועי הכריח את קוריס, וכל השטויות האלה. היוזמה היתה של ירון קוריס. קוריס מתייעץ איתי לגבי הנושא הספיציפי הזה של הקהל, והרבה פעמים אין לי תשובות למה הקהל לא מגיע. אני יודע שעכשיו בתגובות אנשים ירשמו שזה בגללי וכל השטויות האלה.
אז למה הקהל לא מגיע?
הקהל לא מגיע כנראה בגלל ירידת מתח ובגלל שחושבים שהכל סגור וכבר עלו ליגה. וזה שגם אני באופן אישי חושב שהקבוצה עלתה ליגה, לא אומר שצריך להפסיק לבוא ולתמוך בקבוצה. הפנייה של קוריס היתה יוזמה שלו. חשוב לו שהקהל יתחבר לקבוצה ויתמוך בה, ומאוד חשוב לו שהקהל יידע שזה שיש לו קונפליקטים עם אנשים מסויימים, לא משליך על היחסים שיש לו עם כל הקהל. לעניות דעתי, יש לו סיבות טובות מאוד לכעוס על אוהדים מסוימים בלי לנקוב בשמות".
מכאן עובר רועי נמיר לעסוק בבלוג שלי: "לגביך שלמה, אני חושב שאתה עיתונאי מוכשר ומבחינת הגיל הספקת לראות מספיק שנים את הפועל ר"ג. יכולת לנצל את הפלטפורמה שלך כדי לדחוף את הקבוצה ולמנף אותה, במקום להתנגח בה הרבה פעמים. אני מאוד מעריך את היושרה המקצועית שלך ומאמין שבאמת איכפת לך ואתה אוהב את הפועל ר"ג. אני חושב שהדרך שלך לא נכונה, כי אי אפשר להיות גם עיתונאי אובייקטיבי וגם אוהד. אם אתה עיתונאי אובייקטיבי ואתה כותב בעיתון, תכתוב מה שאתה רוצה. ואם זה הבלוג שלך, שאתה כותב בו כאוהד מזוהה ומוכר, ובמידה רבה גם מעצב דעת קהל, יכולת למנף את הכלי הזה ואת הכישורים שלך לתמוך בקבוצה. במקום זה בחרת בדרך שהיא יותר עיתונאית מאשר של אוהד. אתה אומר את האמת שלך הלא מצונזרת, בלי לחשוב הרבה פעמים על הצד השני. זה מאוד נחמד שאתה אילנה דיין, שאתה עיתונאי חוקר, פחות נחמד שזה מגיע ממי שנחשב אוהד. זה כמו מישהו מהמשפחה שכל פעם מכניס לך סיכות ודוקר אותך בקטנה. אני חושב שקוריס, ואני לא רוצה לדבר בשם שלו, מאוד מעריך את הכישורים שלך וזו אחת הסיבות שזה כואב לו יותר ומפריע לו יותר שהפלטפורמה הזו, במקום להפוך למנוף של הפועל ר"ג, הופכת לכלי ניגוח. כי שלמה מן הוא אישיות מוכרת, הוא עיתונאי מוערך, הוא מעצב דעת קהל ואנשים מקשיבים למה שאתה אומר. אפשר לכתוב שהקבוצה לא שיחקה טוב בצורה פחות ארסית, לא צריך לכתוב אני הולך למשחק כי אין לי ברירה, או אל תבואו, או בואו נסתפק בתיקו. אני בתור אתר רשמי, משתדל לכתוב את האמת כמו שאני רואה אותה. זה שלפעמים אני כותב שהקבוצה היתה בינונית ואתה כתבת שהקבוצה היתה חלשה, זה לא בגלל שאני פוחד לכתוב שהקבוצה היתה חלשה, אלא בגלל שאני מטבעי אופטימיסט. אני בא למכתש, נהנה מהאווירה, נהנה מהשחקנים שאני אוהב, נהנה מהקהילתיות הזו, לא מחפש את הווירטואוזיות המדהימה. אני מקווה שאנשים יקבלו את הפועל ר"ג כמו שמקבלים משפחה, בצורה יותר סלחנית, לא לחפש תמיד את הרוע. וקוריס, למרות שחיצונית הוא מחוספס, יש לו לב, יש לו רגשות, איכפת לו ממה שאומרים עליו, איכפת לו מאוד מאוד מהפועל ר"ג ואני מבקש מהאנשים שיתנו לו את הקרדיט שמגיע לו. לא מדבר על פסלים בכיכר העיר, אבל צריך להעריך את העבודה היסודית שהוא עושה.
עוז: קצת איבדנו פרופורציה על החשיבות של הפורומים והבלוגים. מתוך קהל של 500 או 600 איש, מדובר בסך הכל בעשרה או 15 איש שמתקשקשים קבוע בפורומים ומגיבים. אם תוריד מזה את פופאי ועוד כמה ילדים קטנים, נשארים שבעה או שמונה חבר'ה, מתוכם שלושה בעד וארבעה נגד, וזה סערה בכוס מים. אם לא פתחת את הפורום ולא קראת את התגובות, אז לא קרה שום דבר. אם קוריס לא יקרא בפורומים, הוא יחיה יותר טוב. זה לא משפיע על כלום, לא אומר כלום וזה לא משנה שום דבר. אף בנאדם בפורום הזה לא שינה את דעותיו מעולם. חמישה אנשים כותבים לעניין ושמונה מסיטים את זה תמיד לאותו כיוון. זה תמיד אותם אנשים, פעמיים באותו שם, חלק מהם זה התנצחות אחד עם השני, צריך לשים את זה בפרופורציה הנכונה. יש פרסום אחד שהוא פרסום מטעם, לא במובן השלילי. הוא לא משנה לאף אחד, הוא לא מרע לאף אחד, רק לאלה שיושבים בצד השני ומגיבים עליו. ויש את הבלוג של שלמה. אני לא בנאדם שעושה חשבון, אבל אני חושב ששלמה כותב את הבלוג מצוין. הוא השכיל לשלב נכון בין יכולת עיתונאית שעולה על כל מה שיש לכולנו פה, לבין היותו אוהד. הוא כותב דברים מעניינים, הוא פולש למחוזות שאנחנו לא מתעסקים איתם ביום-יום, כמו ראיונות עם שחקנים. אני חושב שלמה שאתה מאוד אובייקטיבי, והביקורת שלך, אם אתה שואל את דעתי ובניגוד למה שרועי חושב, היא מאוד עדינה ומאוד מרומזת, בטח בהשוואה למה שאנחנו רואים או שומעים במקומות אחרים.
יענקלה: הוא כותב ביקורת לא מתלהמת.
עוז: לא מתלהמת, זו ההגדרה הנכונה. ואם אתה מסתכל ביציע, וזה לטוב ולרע לשני הכיוונים, הגרעין הפעיל של האוהדים זה עשרה חבר'ה, לא יותר. ואם מתוך העשרה האלה, שלושה שרקו בוז על משחק שבאמת היה גועל נפש, לא קרה שום דבר. קוריס לא צריך להתעלף מזה ובטח יובל לא צריך להרים ידיים. הכל בפרופורציה, בסך הכל דברים קטנים מאוד.
רועי: יש משפט אחד שאני חייב להגיב. יוסי אמר שאני לא יכול לכתוב. אני רוצה לחדד את הנקודה. זה לא שאני לא יכול לכתוב, אלא שאתר רשמי של אגודה יש לו תפקיד מסוים וצריך לעשות אותו בצורה האובייקטיבית הטובה ביותר ולזכור שהוא אתר רשמי, לא עיתונות חוקרת. זה אתר שאמור לשרת את האינטרסים של הקבוצה, אתר שאמור לדחוף את הקבוצה, שאמור לקרוא לאוהדים להגיע, והוא לא המקום לחיצי ביקורת. לגבי נושא הקהל: להגיד שקהל לא מגיע בגלל ירון קוריס זה לעג לרש במקרה הטוב, ושטות מוחלטת במקרה הרע. להגיד שבגלל רועי הקהל לא מגיע למגרש, זה אפילו לא שווה תגובה, כי אני יודע מה מקומי בהפועל ר"ג ומה המטרה שאני עושה. לי בטח אין השפעה אם הקהל יבוא או לא יבוא. הקהל לא מגיע, וזו סיבה לתחקיר ששווה לעשות אותו.
יענקלה: בזה אתה צודק במאה אחוז. למה הקהל לא מגיע? כי אין שיווק.
עוז: קשקוש, שטויות במיץ.
יענקלה: זה לא קשקוש.
עוז: זה לא ימי שנות השישים שלי, שלא שמעת ולא ראית. היום אתה רואה ושומע הכל.
יענקלה: בזמננו לא היה תחבורה כזו גדולה, גרנו במקום שכולם הכירו את כולם וכשיש קבוצת כדורגל, אז כולם הלכו עם כולם לראות כדורגל כי לא היו דברים אחרים. לא היתה טלוויזיה וכל הזמן הילדים שיחקו בחוץ.
עוז: לא היה משהו אחר. הלכו גם לקולנוע.
יענקלה: נכון, אבל היתה לנו קבוצה וכולם אהדו אותה וקראו לה הפועל ר"ג. בגלל שהסתובבנו כל היום בחוץ, כי זו היתה תקופה אחרת, אז כולם הלכו עם הפועל ר"ג. זו קבוצה שכבר ירדה לתהומות כמו שאומרים. בזמנו קראו לה לסטר, כי היתה עולה ויורדת, עולה ויורדת, כמו לסטר באנגליה, ולאנשים נשבר. ולאט לאט נכנסה הטלוויזיה והתקשורת, ואנשים אמרו אנחנו גרים בר"ג, יאללה נלך לעודד את הפועל ת"א או מכבי ת"א, ואיבדנו הרבה הרבה קהל מהרובד הזה. עכשיו צריך לפתוח מחדש ולהביא אוהדים. איך מביאים אוהדים? קודם כל, כשיש הישגים. ברגע שיש הישגים, אז הילדים הקטנים באים לקבוצה שמנצחת, לא קבוצה שמפסידה, לא קבוצה שמשחקת כדורגל חרא ואוהדים צועקים בוז בסוף המשחק גם כשמנצחים, כי יש פונטציאל, צריך רק לממש אותו.
צ'אפי: זו בעיה כלל ארצית. החשיבה של ההתאחדות לכדורגל, שמפזרת משחקים על שלושה ימים או ארבעה ימים, הורידה 30 או 40 אחוז צופים פוטנציאלים. בעבר ידעת שכדורגל משחקים בשבת בשעה שלוש, וזה היה קודש. היום משחקים ביום ראשון או שני או שישי, אנשים מבולבלים, אין להם כוח לזה. אין זמן מקודש לכדורגל כמו שהיה פעם, וזה פגע המון. שירים ושערים היתה פעם היחצנות הכי טובה לענף. לא צריך פליירים ושום דבר.
עוז: מי שמצפה למספרים שנוקבים לפעמים בפורומים, שיגיעו למכתש 5,000 או 6,000, תשכחו מזה. הזמנים הם אחרים והכדורגל כבידור הוא לא מה שהיה. אבל אם הפועל ר"ג לא תשחק כדורגל ולא תהיה אטרקטיבית, לטעמי היא מיצתה את מספר האוהדים שלה. וגם אם היא תשחק עכשיו בליגת העל מול קבוצה טובה, היא תביא אולי עוד אלף צופים בלבד. זה לא מה שעיר כמו ר"ג וגבעתיים צריכה להביא. אבל אנחנו לא מסוגלים להביא למשחק חוץ בליגת העל אפילו לא 300 אוהדים. צריך להשלים עם זה. אם הקבוצה לא תהיה אטרקטיבית, לא יבואו.
צ'אפי: דווקא לכפר-סבא העונה הגיעו 500 איש. יש מגרשים שהקהל של ר"ג אוהב לבוא. לכפר סבא, להרצליה, או נס ציונה. אבל לאורווה למשל לא באים. לא יודע להסביר את זה, כי אם אני יכול אני בא לכל מקום.
עוז: הליין שלי אומר שאם לא תיתן כדורגל טוב, רק מהאהבה והאהדה שנולדת אליה לא תצליח.
כמה אוהדים יגיעו למשחקים של ר"ג בליגת העל?
רועי: אלף.
צ'אפי: יהיה טיפה יותר.
עוז: אם לא תביא קבוצה אטרקטיבית, לא תביא הרבה קהל.
צ'אפי: קח בחשבון שיש קהל שלא אוהד קבוצות, שבא לראות משחקים ונודד בין המגרשים, אז תוסיף עוד חמישה אחוז או עשרה.
עוז: אבל קח בחשבון שאנשים כאלה יגיעו לבלומפילד, אבל למכתש הם לא יגיעו. כי לא נוח להגיע למכתש. אין איפה לחנות, הכניסה מזעזעת, הקופה איומה, השירותים חבל על הזמן, שעון אין. בסך הכל אתה רוצה לבוא למשחק ולשבת נורמלי פחות או יותר.
יענקלה: אני מאמין שבליגת העל יחייבו לסדר שירותים, ולסדר קופות ולסדר שעון שעומד כל הזמן על אותה שעה, עשרים לארבע.
המכתש יאושר לליגת העל?
רועי: זה רק עניין של כסף.
עוז: אני אשמח מאוד אם זה יקרה.
צ'אפי: זה לא רק עניין של כסף, זה גם עניין של זמן. אם היינו כבר מבטיחים את העלייה, היו מתחילים לעבוד על המכתש.
רועי: לגבי נושא השיווק, הפועל ר"ג מאז שקוריס הגיע, במידה מסוימת מתנהלת כמו חולה בחדר ניתוח. כל הזמן צריך לטפל בדברים דחופים ואין זמן לקוסמטיקה ולטיפולי יופי. זה התחיל עם מינוס 11 נקודות, והמשיך עם המכתש בבתי משפט ובג"צ, וצווי פינוי, וזה עולה אלפי שקלים, בית משפט ועורכי דין, ועם כל התוספות הנחמדות במרכאות מסביב, זה פשוט שואב את כל האנרגיה לכיוון של לטפל נקודתית בשריפות. לכן קשה מאוד במצב קשה לחשוב שיווק.
אבל אם יש מישהו שזה התפקיד שלו, אז זה מה שהוא מתעסק.
רועי: קוריס ניסה השנה וגם בשנה שעברה לעשות הרבה דברים, כל מיני פעילויות שיווקיות יפות, אם זה בשנה שעברה הדגלים שקנינו לפני המשחק מול לוד, החכות והסעות למשחקי חוץ, שאין דבר כזה בארץ. כל הסעה כזו עולה אלפיים שקל, ואם מישהו מזלזל בזה הוא פשוט חוצפן. ויש פליירים וכניסת ילדים חינם עד גיל 15.
ולמרות הכל, הקהל לא מגיע.
רועי: הקהל לא מגיע ואחת המסקנות המתבקשות, ואני מסכים עם זה, שצריך מנהל שיווק, או לפחות מנהל שיעשה אולי עוד דברים אדמיניסטרטיביים ואחרים, אבל שיפנה 30 אחוז מהזמן שלו לשיווק. זה אומר קשרים עם הקהילה, פעילויות, או מפגש אוהדים עם שחקנים, שעתיד לקרות בימים הקרובים, כך אני מקווה. לטעמי, צריך לקחת שחקנים שהקהל אוהב ולהביא אותם לבתי ספר, להפגיש אותם עם ילדים ושיגרמו להם להגיע למגרש. ואם זה לא יעזור, אז שום דבר כבר לא יעזור. נכון שפעם לא היתה טלוויזיה ולא היתה ליגת האלופות ולא היה עושר כזה של משחקים בטלוויזיה, ומה לעשות שיש אטרקציות יותר גדולות מהפועל ר"ג, וזה לא ישתנה גם כשנהיה בליגת העל.
יענקלה: כשהיינו ילדים, הלכנו לראות את הפועל ר"ג. יוסי, אתה זוכר פעם אחת את מכבי חיפה, שהביאו למכתש אוהדים שלהם? מתי באו אוהדים למכבי חיפה? רק אחרי ההצלחות שלהם.
עוז: זה רק מחזק את מה אמרתי. אם אתה מצליח ויש קבוצה טובה ואטרקטיבית, יהיו לך גם אוהדים.
רועי: הסיפור הזה שלא באים כי הרמה נמוכה, או לא מעודדים כי הרמה נמוכה, זה בדרך כלל ביצה ותרנגולת. כי כשאתה בא למשחק והקהל לא מעודד, השחקנים מרגישים כאילו הם משחקים בבית אבות, ומוטיבציה של שחקנים באה מהקהל והם נכנסים לטירוף מהקהל. ואם הקהל היה מעודד גם בתקופות פחות טובות, זה היה מכניס אותם לטירוף ומביא אותם לרמה יותר טובה. תפקיד הקהל זה לעודד ולתמוך, ורוב הקהל של הפועל ר"ג לצערנו זה קהל של קונצרטים. מגיע הקהל היותר מבוגר, שסומכים על האורדונס קומנדו.
עוז: בכל מקום זה אותו דבר.
צ'אפי: אצלנו גודל הקומץ זה עשרה או עשרים איש. וחלק מהם חיילים שלא תמיד יוצאים.
עוז: ובסוף מפילים את התיק עלינו, הוותיקים, שאנחנו לא מעודדים. למה אני צריך לעודד? אני רוצה שאני אהיה המיעוט במגרש והצעירים יהיו רוב, ומה אני רואה ביציע? את הלבן בקרחות, ועוד עשרה ילדים. זה שעדיין אתה מדבר במושגים של קומץ, מדבר בעד עצמו.
מותר להתלונן על יכולת הקבוצה, או לשתוק ולהגיד תודה על מה שיש? * מה יועיל המפגש הצפוי בין קוריס לבין האוהדים? * וגם קצת ענייני אינטרנט * חמישה אוהדים, חתך די מייצג, חוזרים מנצרת ומדברים על העניינים הבוערים בהפועל ר"ג
אורדונים בעילוט. מימין: רועי נמיר, יוסי עוז, צ'אפי, אסף ברגר, יענקלה ליבמן
היינו שישה במיני וואן קאיה של קיבוץ שפיים. למסע לעילוט יצאנו קצת אחרי 4 אחה"צ. יענקלה ליבמן נהג בנון שלאנטיות. במהלך השעה וחצי של הנסיעה רעשה רשת הקשר הסלולרית בשיחות עם אוהדים נוספים. מיעוט מבוטל ביותר היה בדרכו למלחמה, הרוב נותר מאחור לשמור על המולדת. כשהגענו לאיצטדיון התברר שהרכב שלנו הכיל בערך רבע מכמות אוהדי ר"ג שהגיעו. רבע? לא בטוח. הספירות נחלקו בדעותיהן. אחת אמרה שמדובר ב-18 אוהדים, אחרת טענה שיש 20 והשלישית התעקשה על 22. בהנחה שהאמת באמצע, אפשר לסכם שבוואן היו כשליש מהכמות.
לדעתי, זהו המספר הנמוך ביותר בשנים האחרונות של אוהדים במשחק חוץ. נכון שמדובר במשחק רחוק שנערך ביום חול, אבל כמעט תמיד יש לפחות 50 שנוסעים. מילות השיר "אני מגיע לכל משחק, לא משנה לי המרחק", כמו נכתבו כאן על הקרח. ולא מדובר במשחק של גארבג' טיים. ניצחון בעילוט היה פותח אופציה לחסימת צומת המוביל בשל חגיגות שמחה ספונטניות. מהאורדונס קומנדו שהגיעו למשחק הקודם בעילוט, ספרתי השבוע אולי שלושה. אולי. עידוד לא היה, מלבד צעקה פה וקריאה שם. ובכל זאת, יציע ר"ג לא נותר דומם לחלוטין: הוא קיבל חיזוק משמעותי ולא צפוי בדמותו של המאמן המורחק, שישב הכי למעלה. ואכן, יובל נעים לא איכזב. צעקותיו החרידו את סמטאות נצרת והדהדו עד בקעת סכנין. חוץ מזה, אווירה של בית עלמין נטוש. ככה זה כשהגיל הממוצע של האוהדים שהגיעו היה בסביבות 50. עולם הולך ונעלם. בהזדמנות, צריך לברר לעומק למה זה קורה בעונה היסטורית.
לפחות הקומץ המובחר למשחק לא ביזבז זמן. בדרך חזרה מההפסד הצורב עלו ברכב נושאים ברומו של עולם. היינו חתך די מייצג של כלל האוהדים, כך שבגדול, הדעות הכלליות של כל המגזרים הושמעו. ואלה שמות הנוסעים: יוסי עוז, הידוע בכינויו האלמותי "אדום עתיק", האיש שהוא ושון קונרי הופרדו בלידתם. בן 65, מתקופת דור האליפות. צ'אפי אופן, בן 50, מהאוהדים הפעילים והמעורבים ביותר. יענקל'ה ליבמן, 59, שגם בגילו המתקדם משתדל לא להחמיץ שום משחק ומוכן תמיד להירתם לעזרת הקבוצה בכל מיני משימות. רועי נמיר, 35, מנהל אתר האינטרנט הרשמי של הקבוצה. אסף ברגר בן 22, איש הקומנדו אורדונס, הכי צעיר ברכב, ואני.
לפני הכל, בואו נשחרר קיטור על ההפסד לאחי נצרת.
צ'אפי: ר"ג שיחקו מצוין, המערך עבד, רק שהשופט שפט בצורה הכי מכוערת שאני זוכר לאורך כל השנים שלי כאוהד כדורגל. זה היה הקיפוח הכי הכי בוטה וחד צדדי שראיתי.
ברגר: היו צריכים לתקוף הרבה יותר מוקדם ולשים את הגול, בלי קשר לזה שבאמת לא היה פנדל לנצרת.
עוז: השופט גנב לנו את המשחק.
רועי: משחק מסריח ממעשים לא כשרים. בן-חמו המשקיף היה בהלם בעצמו מהרמה של השיפוט. קופחנו גם בשער שנפסל של דאטורו, שכנראה לא היה באופסייד, וההכשלה ברחבה של אסי דומב. חבל, כי יובל הכין די טוב את הקבוצה.
ליבמן: אני כל כך עצבני שחבל שאני אדבר שטויות. החלטתי לא לדבר, אבל זו שערוריה שלא היתה כמותה. הקוון מצד ימין זה גועל נפש.
נהניתם מהמשחק?
צ'אפי: מאוד.
עוז: רק חבל שהפסדנו.
ליבמן: חבל שרק בחמש דקות אחרונות התעוררנו.
רועי: בתור אוהד הפועל ר"ג שרואה לנגד עיניו עלייה לליגת העל, אם המשחק היה מסתיים ב-0:0 כולנו היינו חוזרים מרוצים. בסך הכל הקבוצה נראתה בסדר גמור, ורק חבל ששערוריית שיפוט פותחת את המאבק מחדש, למרות שאני חושב שכבר עלינו ליגה. חבל שהפסדנו גם בגלל כל ההרגשה הרעה ומפלס העצבים הגבוה שיהיה לקראת כפר-סבא. זה היה ממש שוד לאור זרקורים.
עוז: פעם ראשונה מזה הרבה משחקים שאני רואה את ר"ג נלחמים, מתאבדים על כל כדור וחבל שהתוצאה היתה הפוכה ממה שהיה צריך להיות.
בואו ננטרל לרגע את תחושות הפספוס והקיפוח מההפסד הזה. איך ההרגשה באופן כללי עד למשחק הזה מהיכולת של הקבוצה? האם נהיינו מפונקים מדי שאנחנו רוצים לראות כדורגל יפה, או שאנחנו צריכים לשתוק ולהגיד תודה רבה על כל מה שנעשה במועדון?
צ'אפי: אני חושב שקבוצה שהשיגה 43 נקודות ונמצאת שמונה נקודות מהמקום השישי, עומדת במשימות שלה. היא היתה יכולה לשפר טיפה יותר, אבל עמדה במשימות. בתחילת העונה היינו מנשקים את הרגליים למקום חמישי. אבל כשאנחנו במקום יותר טוב, אז החזירות עולה ושואפים ליותר. אבל המטרה היתה לעלות ואנחנו כנראה משיגים, ולפעמים הדרך קצת הולכת לאיבוד.
ברגר: אני חושב שגם האוהדים נהיו קצת מפונקים. צריכים לבוא יותר מעשרים איש למשחק כזה. וגם הקבוצה יכולה להציג כדורגל הרבה יותר טוב בכלים שיש לה, כי בסוף ראינו משחק טוב של הקבוצה, שהיתה יכולה להתמודד על מקום ראשון או שני בסגל שיש לה.
עוז: קשה להתעלם ממבחן התוצאה, אבל אי אפשר להתעלם מהדרך. אי אפשר להתעלם מזה שסיבוב שלם לא ראינו כדורגל. לא משחק, לא סדר, לא ארגון, לא ראינו השנה גול אחד מקרן, לא ראינו גול מתרגילים. בסופו של דבר אתה רוצה לעלות וגם להיראות יפה. אז אנחנו נעלה, אבל יפה זה לא יהיה. את מבחן התוצאה אי אפשר למחוק, אבל לצד זה רוצים לראות גם כדורגל.
צ'אפי: לא נכון, כבשנו שלושה שערים בתרגילים בתחילת העונה.
עוז: אני מדבר על הסיבוב הזה. כמה משחקים מסעירים ראית העונה? בלוד פעם אחת, בירושלים פעם שניה, רעננה במכתש, וזהו. אתה מצפה מסגל שחקנים וכישרון כזה על המגרש להרבה יותר.
צ'אפי: הבעיה שהיו לנו המון המון מצבים ליד השערים שלא נוצלו. מבחינת מצבים לשערים אחוז ניצול המצבים השנה הוא הכי נמוך מאז שאני זוכר את הפועל ר"ג מזה שנים. מול רמת השרון בחוץ היה לנו שמונה מצבים לגול, לא חצי הזדמנות או רבע הזדמנות. המשחק מול ירושלים כאן, היו שישה או שבעה מצבים לגול שלא כבשנו, ובכל משחק היו כמה מצבים שהכדור סירב להיכנס. לא יודע אם זו בעיה של ריכוז או בעיה פסיכולוגית. זה חלק גדול מהתקלה שאנחנו עדיין בהתמודדות, במקום להיות בהכנות לעונה הבאה.
ברגר: שחקנים צריכים לשחק יותר משוחרר, יותר התקפי. יש פה שחקנים טובים, רק תן להם.
רועי: אוהד תמיד רוצה לבוא ולראות קונצרט. אבל מה לעשות שמשה רבנו הביא אותנו לארץ ישראל ולא לקטלוניה ולא למדריד ולא למנצ'סטר. בתור אחד שראה העונה 26 מתוך 27 משחקי ליגה של הפועל ר"ג, ועוד עשרה משחקים בגביע הטוטו ומשחקי אימון וכמעט את כל המשחקים שמשודרים ביום שישי בטלוויזיה של קבוצות אחרות, אז קודם כל לא ראיתי רמה גבוהה, לא בליגת העל, בטח לא בליגה הלאומית. לא ראיתי קבוצות שנתנו הצגות, למעט משחק פה ומשחק שם. הפועל ר"ג העמידה סגל שחקנים איכותי והוכנה לליגה כמו שצריך. מצד שני, איך אמר פעם אלון מזרחי? היה לנו גם מזל רע וגם בד לאק. צירוף מקרים כזה של מזל רע אני לא זוכר הרבה זמן. אין כמעט שחקן אחד בסגל שלא סבל מפציעות ממושכות. אם זה אבוטבול, שי חדד, מור, אם זה רביבו, או קובי מוסא שמתחילת העונה קיבל זריקות בשרירי הבטן, אם זה תמיר, קובי חסן שסבל, דאטורו ששבר את היד, רשימה בלתי נגמרת של פציעות. ואנחנו לא הפועל באר שבע עם תקציב של 14 מיליון, שיכול להעמיד 25 שחקנים בסגל. או שלושה פנדלים שהוחמצו והיו שווים ארבע נקודות, שהיינו יכולים להיראות איתן לגמרי אחרת. אני חושב שיובל יודע טוב מאוד שהוא נפל עם דאטורו. הוא עשה עונה בינונית בשנה שעברה וסיים עם תפוקה סבירה, אבל העונה הזו היתה פשוט נפילה מאוד כואבת איתו. הוא בחור נחמד, אבל זה לא עוזר בכדורגל. ויובל יודע את זה. אבל בסיבוב הראשון לא היו אלטרנטיבות. לא היה לו את רוני אוחנה או צ'קאנה, ועם מה שהיה על המגרש יובל עשה קרוב מאוד למיטב שאפשר. אבל במבחן התוצאה כנראה שנעמוד. בסך הכל היו גם הפתעות נעימות. מור גולן, סוארז, שי חדד, קובי מוסא, רפי כהן, משה אבוטבול עד שנפצע. אחרי כל מה שעברנו, כמו היום למשל בנצרת, אני אסתפק בעליית ליגה ולהתחיל עונה מחדש, ולקוות שבעונה הבאה גם המזל יהיה לצידנו.
יענקלה: אני מצטרף לדבריו של נמיר רק בהסתייגות אחת: שאני ראיתי 27 משחקים.
תוספת זמן בעילוט. מטפלים באלמדון הפצוע אחרי שהציל גול מנגיחה של דומב
מה אתם אומרים על הפנייה של קוריס לאוהדים, לפתוח דף חדש? איך יוצרים אמון בין הצדדים?
יענקלה: אני חושב שלקוריס יש רגשות כמו לכל אחד מאיתנו. למרות שהוא משחק אותה לפעמים יותר מדי סוציומאט. אבל יש לו רגשות והוא הבין לבד שקבוצה לא יכולה להיות בלי אוהדים. לא יכול להיות שיהיו שני מחנות בין אוהדים. אין דבר כזה. לכולם יש מטרה אחת וכולם רוצים בהצלחה של הפועל ר"ג. יש שחושבים בדרך הזו ויש בדרך אחרת. לא כל מי שחושב כמו קוריס או כמו יענקלה, הוא נגד הפועל ר"ג. צריך לקיים מפגש כמו שהוא הבטיח, שכל אחד יעלה את הקוטראיי שלו ונלך לדרך חדשה. אין לי שום דבר אישי נגד קוריס, להיפך, אבל צריך לשים סוף לסאגה הזו. המריבות האלה נמשכות כבר כמה שנים. כשמישהו אומר משהו, אז הוא שייך למחנה כזה, הוא רוצה להרוס את הקבוצה, הוא נגד הקבוצה והוא נגד המאמנים והשחקנים. אז אף אחד לא נגד הקבוצה ובטח שלא נגד השחקנים, והמאמן עומד בחזית לטוב ולרע, וחלק מהמקצוע הזה הוא לדעת לקבל ביקורת. לפעמים היא לא מפרגנת במיוחד, אבל הוא צריך לדעת להשלים איתה.
ברגר: אני לא כל כך מתעסק בריבים שהיו עם קוריס, אבל אני מקווה שלגבי השנה הבאה, ההנהלה יעזרו בתפאורה, עם כל דברים שצריך, שיוציאו מנויים מוזלים לתלמידים וסטודנטים, כי כרגע אין כמעט קהל צעיר. הייתי רוצה לראות בשנה הבאה מבצעים שיביאו קהל צעיר.
עוז: קודם כל אני חושב שקוריס עשה מהלך אסטרגי נכון מאוד. בניגוד לתדמית שלו, זה גם מהלך רציונלי בכך שפנה לאוהדים. אני לא מייחס לזה חשיבות יוצאת דופן, כי חוץ משלב הדיבורים לא ייצא כלום. נשארו כמה משחקים לסיום, העונה הזו כבר גמורה בשבילנו. מה שכן, קוריס והפועל ר"ג והאוהדים זה לא סיפור יוצא דופן. יש ויכוח קבוע כל אחד עם עצמו למי צריכה להיות המחוייבות של הקבוצה: לתוצאות, למנהל או לאוהדים. בסופו של דבר, אוהדים לא מנהלים את הקבוצה ואוהדים לא משחקים במגרש, אוהדים לא תורמים כסף ויש להם חלק חשוב, אבל לא בלעדי. בסיכומו של עניין, מבחן התוצאה הוא המשמעותי. מי שהעמיד קבוצה על הרגליים, מי שניהל אותה, מי שהביא אותה למרות כל הדברים האלה זה קוריס. הייתי מעדיף שזה ייראה קצת אחרת, אבל עם התוצאה אני לא אתווכח.
צ'אפי: אני מפשפש בזכרוני לאורך ההסטוריה שאני מכיר את הפועל ר"ג, ולא מצליח למצוא קבוצת ניהול שניהלה בצורה כל כך טובה ומסודרת עד היום שקוריס לקח את הקבוצה. אני לא כל כך הכרתי את קוריס מלפני זה. מהיום שהתחיל להתמודד על הבעלות, הילכו עליו אימים. גם לי סיפרו סיפורים והפחידו אותי בכל מיני דברים, אבל גדלתי אל תוך הפעילות שלו וראיתי שכל מה שאמרו עליו יצא הכל הפוך. אמרו שימכור את המכתש והוא הלך והחזיר אותנו למכתש, או שאמרו שיאחד אותנו עם הכח וייקח את הכסף ויברח. פתאום הוא עשה את הפועל ר"ג מותג חדש. אני נותן שאפו גדול מאוד לכל קבוצת הניהול שלו. יש לפעמים השגות בהתנהלות שלו מול הקהל, ובטוח שאין צדק מוחלט, לכל צד יש את הצדק שלו. לכן אני מאוד מקווה שכבר בקרוב יהיה מפגש שייתן פתח, ואני מאמין שלהפועל ר"ג יש אוהדים מאוד אינטליגנטים שיידעו לדקור איפה שצריך ויידעו לכבד איפה שצריך לכבד, וזה ייתן המון רעיונות לקראת פתיחת העונה הבאה. אני הפכתי להיות מאוד מאוד מאוד אדם שחושב שהדרך שבה מתנהלת עכשיו הפועל ר"ג היא מעולה.
רועי: הדעה שלי באופן קונסיסטנטי מתקבלת בחוגים מסויימים בהרמת גבה במקרה טוב, ובזלזול וביטול במקרה הרע, אבל בכל זאת אני אומר את מה שיש לי לומר בפעם האלף. אני אחזיר את כולם שנתיים אחורה לאינסידנט ההוא של קוריס עם הקהל אחרי המשחק מול ראשל"צ. באותו יום כתבתי בפורום האוהדים מכתב מהלב כבנאדם פרטי. למחרת בעשר בבוקר קיבלתי טלפון ועל הקו היה ירון קוריס. זו היתה הפעם השניה בחיים שדיברתי איתו. פעם ראשונה היתה בראיון שקיימתי איתו בפתיחת העונה ביחד עם ירון בר-לב לאתר האוהדים. באותו ערב כבר נפגשנו. התרשמתי מאוד מהכנות שלו, מהכאב, מתחושת הרדיפה, שגם בפרספקטיבה של שנתיים היא מוצדקת לחלוטין בעיניי. התרשמתי שזה בנאדם שמאוד מאוד אוהב את הפועל ר"ג ומאוד מאוד אכפת לו מהפועל ר"ג, שמרגיש שמחפשים אותו ולא נותנים לו קרדיט ולא מאפשרים לו לנהל קבוצה בצורה סדירה. מאז עברו הרבה מים בירקון, ולצערי לא השתנו הרבה דברים אצל מגזרים מסוימים בקהל. אני יודע ובטוח שקוריס לא נגד הקהל. זה שיש לו קונפליקטים עם פרסונות כאלה ואחרות, אי אפשר לקחת את הקהל כמיקשה ולהשליך על כולם. אנשים הרימו גבה גם אצלך בבלוג וגם בפורומים על הפנייה שקוריס כתב באתר הרשמי. ראיתי שכתבו באחת התגובות שרועי הכריח את קוריס, וכל השטויות האלה. היוזמה היתה של ירון קוריס. קוריס מתייעץ איתי לגבי הנושא הספיציפי הזה של הקהל, והרבה פעמים אין לי תשובות למה הקהל לא מגיע. אני יודע שעכשיו בתגובות אנשים ירשמו שזה בגללי וכל השטויות האלה.
אז למה הקהל לא מגיע?
הקהל לא מגיע כנראה בגלל ירידת מתח ובגלל שחושבים שהכל סגור וכבר עלו ליגה. וזה שגם אני באופן אישי חושב שהקבוצה עלתה ליגה, לא אומר שצריך להפסיק לבוא ולתמוך בקבוצה. הפנייה של קוריס היתה יוזמה שלו. חשוב לו שהקהל יתחבר לקבוצה ויתמוך בה, ומאוד חשוב לו שהקהל יידע שזה שיש לו קונפליקטים עם אנשים מסויימים, לא משליך על היחסים שיש לו עם כל הקהל. לעניות דעתי, יש לו סיבות טובות מאוד לכעוס על אוהדים מסוימים בלי לנקוב בשמות".
מכאן עובר רועי נמיר לעסוק בבלוג שלי: "לגביך שלמה, אני חושב שאתה עיתונאי מוכשר ומבחינת הגיל הספקת לראות מספיק שנים את הפועל ר"ג. יכולת לנצל את הפלטפורמה שלך כדי לדחוף את הקבוצה ולמנף אותה, במקום להתנגח בה הרבה פעמים. אני מאוד מעריך את היושרה המקצועית שלך ומאמין שבאמת איכפת לך ואתה אוהב את הפועל ר"ג. אני חושב שהדרך שלך לא נכונה, כי אי אפשר להיות גם עיתונאי אובייקטיבי וגם אוהד. אם אתה עיתונאי אובייקטיבי ואתה כותב בעיתון, תכתוב מה שאתה רוצה. ואם זה הבלוג שלך, שאתה כותב בו כאוהד מזוהה ומוכר, ובמידה רבה גם מעצב דעת קהל, יכולת למנף את הכלי הזה ואת הכישורים שלך לתמוך בקבוצה. במקום זה בחרת בדרך שהיא יותר עיתונאית מאשר של אוהד. אתה אומר את האמת שלך הלא מצונזרת, בלי לחשוב הרבה פעמים על הצד השני. זה מאוד נחמד שאתה אילנה דיין, שאתה עיתונאי חוקר, פחות נחמד שזה מגיע ממי שנחשב אוהד. זה כמו מישהו מהמשפחה שכל פעם מכניס לך סיכות ודוקר אותך בקטנה. אני חושב שקוריס, ואני לא רוצה לדבר בשם שלו, מאוד מעריך את הכישורים שלך וזו אחת הסיבות שזה כואב לו יותר ומפריע לו יותר שהפלטפורמה הזו, במקום להפוך למנוף של הפועל ר"ג, הופכת לכלי ניגוח. כי שלמה מן הוא אישיות מוכרת, הוא עיתונאי מוערך, הוא מעצב דעת קהל ואנשים מקשיבים למה שאתה אומר. אפשר לכתוב שהקבוצה לא שיחקה טוב בצורה פחות ארסית, לא צריך לכתוב אני הולך למשחק כי אין לי ברירה, או אל תבואו, או בואו נסתפק בתיקו. אני בתור אתר רשמי, משתדל לכתוב את האמת כמו שאני רואה אותה. זה שלפעמים אני כותב שהקבוצה היתה בינונית ואתה כתבת שהקבוצה היתה חלשה, זה לא בגלל שאני פוחד לכתוב שהקבוצה היתה חלשה, אלא בגלל שאני מטבעי אופטימיסט. אני בא למכתש, נהנה מהאווירה, נהנה מהשחקנים שאני אוהב, נהנה מהקהילתיות הזו, לא מחפש את הווירטואוזיות המדהימה. אני מקווה שאנשים יקבלו את הפועל ר"ג כמו שמקבלים משפחה, בצורה יותר סלחנית, לא לחפש תמיד את הרוע. וקוריס, למרות שחיצונית הוא מחוספס, יש לו לב, יש לו רגשות, איכפת לו ממה שאומרים עליו, איכפת לו מאוד מאוד מהפועל ר"ג ואני מבקש מהאנשים שיתנו לו את הקרדיט שמגיע לו. לא מדבר על פסלים בכיכר העיר, אבל צריך להעריך את העבודה היסודית שהוא עושה.
עוז: קצת איבדנו פרופורציה על החשיבות של הפורומים והבלוגים. מתוך קהל של 500 או 600 איש, מדובר בסך הכל בעשרה או 15 איש שמתקשקשים קבוע בפורומים ומגיבים. אם תוריד מזה את פופאי ועוד כמה ילדים קטנים, נשארים שבעה או שמונה חבר'ה, מתוכם שלושה בעד וארבעה נגד, וזה סערה בכוס מים. אם לא פתחת את הפורום ולא קראת את התגובות, אז לא קרה שום דבר. אם קוריס לא יקרא בפורומים, הוא יחיה יותר טוב. זה לא משפיע על כלום, לא אומר כלום וזה לא משנה שום דבר. אף בנאדם בפורום הזה לא שינה את דעותיו מעולם. חמישה אנשים כותבים לעניין ושמונה מסיטים את זה תמיד לאותו כיוון. זה תמיד אותם אנשים, פעמיים באותו שם, חלק מהם זה התנצחות אחד עם השני, צריך לשים את זה בפרופורציה הנכונה. יש פרסום אחד שהוא פרסום מטעם, לא במובן השלילי. הוא לא משנה לאף אחד, הוא לא מרע לאף אחד, רק לאלה שיושבים בצד השני ומגיבים עליו. ויש את הבלוג של שלמה. אני לא בנאדם שעושה חשבון, אבל אני חושב ששלמה כותב את הבלוג מצוין. הוא השכיל לשלב נכון בין יכולת עיתונאית שעולה על כל מה שיש לכולנו פה, לבין היותו אוהד. הוא כותב דברים מעניינים, הוא פולש למחוזות שאנחנו לא מתעסקים איתם ביום-יום, כמו ראיונות עם שחקנים. אני חושב שלמה שאתה מאוד אובייקטיבי, והביקורת שלך, אם אתה שואל את דעתי ובניגוד למה שרועי חושב, היא מאוד עדינה ומאוד מרומזת, בטח בהשוואה למה שאנחנו רואים או שומעים במקומות אחרים.
יענקלה: הוא כותב ביקורת לא מתלהמת.
עוז: לא מתלהמת, זו ההגדרה הנכונה. ואם אתה מסתכל ביציע, וזה לטוב ולרע לשני הכיוונים, הגרעין הפעיל של האוהדים זה עשרה חבר'ה, לא יותר. ואם מתוך העשרה האלה, שלושה שרקו בוז על משחק שבאמת היה גועל נפש, לא קרה שום דבר. קוריס לא צריך להתעלף מזה ובטח יובל לא צריך להרים ידיים. הכל בפרופורציה, בסך הכל דברים קטנים מאוד.
רועי: יש משפט אחד שאני חייב להגיב. יוסי אמר שאני לא יכול לכתוב. אני רוצה לחדד את הנקודה. זה לא שאני לא יכול לכתוב, אלא שאתר רשמי של אגודה יש לו תפקיד מסוים וצריך לעשות אותו בצורה האובייקטיבית הטובה ביותר ולזכור שהוא אתר רשמי, לא עיתונות חוקרת. זה אתר שאמור לשרת את האינטרסים של הקבוצה, אתר שאמור לדחוף את הקבוצה, שאמור לקרוא לאוהדים להגיע, והוא לא המקום לחיצי ביקורת. לגבי נושא הקהל: להגיד שקהל לא מגיע בגלל ירון קוריס זה לעג לרש במקרה הטוב, ושטות מוחלטת במקרה הרע. להגיד שבגלל רועי הקהל לא מגיע למגרש, זה אפילו לא שווה תגובה, כי אני יודע מה מקומי בהפועל ר"ג ומה המטרה שאני עושה. לי בטח אין השפעה אם הקהל יבוא או לא יבוא. הקהל לא מגיע, וזו סיבה לתחקיר ששווה לעשות אותו.
יענקלה: בזה אתה צודק במאה אחוז. למה הקהל לא מגיע? כי אין שיווק.
עוז: קשקוש, שטויות במיץ.
יענקלה: זה לא קשקוש.
עוז: זה לא ימי שנות השישים שלי, שלא שמעת ולא ראית. היום אתה רואה ושומע הכל.
יענקלה: בזמננו לא היה תחבורה כזו גדולה, גרנו במקום שכולם הכירו את כולם וכשיש קבוצת כדורגל, אז כולם הלכו עם כולם לראות כדורגל כי לא היו דברים אחרים. לא היתה טלוויזיה וכל הזמן הילדים שיחקו בחוץ.
עוז: לא היה משהו אחר. הלכו גם לקולנוע.
יענקלה: נכון, אבל היתה לנו קבוצה וכולם אהדו אותה וקראו לה הפועל ר"ג. בגלל שהסתובבנו כל היום בחוץ, כי זו היתה תקופה אחרת, אז כולם הלכו עם הפועל ר"ג. זו קבוצה שכבר ירדה לתהומות כמו שאומרים. בזמנו קראו לה לסטר, כי היתה עולה ויורדת, עולה ויורדת, כמו לסטר באנגליה, ולאנשים נשבר. ולאט לאט נכנסה הטלוויזיה והתקשורת, ואנשים אמרו אנחנו גרים בר"ג, יאללה נלך לעודד את הפועל ת"א או מכבי ת"א, ואיבדנו הרבה הרבה קהל מהרובד הזה. עכשיו צריך לפתוח מחדש ולהביא אוהדים. איך מביאים אוהדים? קודם כל, כשיש הישגים. ברגע שיש הישגים, אז הילדים הקטנים באים לקבוצה שמנצחת, לא קבוצה שמפסידה, לא קבוצה שמשחקת כדורגל חרא ואוהדים צועקים בוז בסוף המשחק גם כשמנצחים, כי יש פונטציאל, צריך רק לממש אותו.
צ'אפי: זו בעיה כלל ארצית. החשיבה של ההתאחדות לכדורגל, שמפזרת משחקים על שלושה ימים או ארבעה ימים, הורידה 30 או 40 אחוז צופים פוטנציאלים. בעבר ידעת שכדורגל משחקים בשבת בשעה שלוש, וזה היה קודש. היום משחקים ביום ראשון או שני או שישי, אנשים מבולבלים, אין להם כוח לזה. אין זמן מקודש לכדורגל כמו שהיה פעם, וזה פגע המון. שירים ושערים היתה פעם היחצנות הכי טובה לענף. לא צריך פליירים ושום דבר.
עוז: מי שמצפה למספרים שנוקבים לפעמים בפורומים, שיגיעו למכתש 5,000 או 6,000, תשכחו מזה. הזמנים הם אחרים והכדורגל כבידור הוא לא מה שהיה. אבל אם הפועל ר"ג לא תשחק כדורגל ולא תהיה אטרקטיבית, לטעמי היא מיצתה את מספר האוהדים שלה. וגם אם היא תשחק עכשיו בליגת העל מול קבוצה טובה, היא תביא אולי עוד אלף צופים בלבד. זה לא מה שעיר כמו ר"ג וגבעתיים צריכה להביא. אבל אנחנו לא מסוגלים להביא למשחק חוץ בליגת העל אפילו לא 300 אוהדים. צריך להשלים עם זה. אם הקבוצה לא תהיה אטרקטיבית, לא יבואו.
צ'אפי: דווקא לכפר-סבא העונה הגיעו 500 איש. יש מגרשים שהקהל של ר"ג אוהב לבוא. לכפר סבא, להרצליה, או נס ציונה. אבל לאורווה למשל לא באים. לא יודע להסביר את זה, כי אם אני יכול אני בא לכל מקום.
עוז: הליין שלי אומר שאם לא תיתן כדורגל טוב, רק מהאהבה והאהדה שנולדת אליה לא תצליח.
כמה אוהדים יגיעו למשחקים של ר"ג בליגת העל?
רועי: אלף.
צ'אפי: יהיה טיפה יותר.
עוז: אם לא תביא קבוצה אטרקטיבית, לא תביא הרבה קהל.
צ'אפי: קח בחשבון שיש קהל שלא אוהד קבוצות, שבא לראות משחקים ונודד בין המגרשים, אז תוסיף עוד חמישה אחוז או עשרה.
עוז: אבל קח בחשבון שאנשים כאלה יגיעו לבלומפילד, אבל למכתש הם לא יגיעו. כי לא נוח להגיע למכתש. אין איפה לחנות, הכניסה מזעזעת, הקופה איומה, השירותים חבל על הזמן, שעון אין. בסך הכל אתה רוצה לבוא למשחק ולשבת נורמלי פחות או יותר.
יענקלה: אני מאמין שבליגת העל יחייבו לסדר שירותים, ולסדר קופות ולסדר שעון שעומד כל הזמן על אותה שעה, עשרים לארבע.
המכתש יאושר לליגת העל?
רועי: זה רק עניין של כסף.
עוז: אני אשמח מאוד אם זה יקרה.
צ'אפי: זה לא רק עניין של כסף, זה גם עניין של זמן. אם היינו כבר מבטיחים את העלייה, היו מתחילים לעבוד על המכתש.
רועי: לגבי נושא השיווק, הפועל ר"ג מאז שקוריס הגיע, במידה מסוימת מתנהלת כמו חולה בחדר ניתוח. כל הזמן צריך לטפל בדברים דחופים ואין זמן לקוסמטיקה ולטיפולי יופי. זה התחיל עם מינוס 11 נקודות, והמשיך עם המכתש בבתי משפט ובג"צ, וצווי פינוי, וזה עולה אלפי שקלים, בית משפט ועורכי דין, ועם כל התוספות הנחמדות במרכאות מסביב, זה פשוט שואב את כל האנרגיה לכיוון של לטפל נקודתית בשריפות. לכן קשה מאוד במצב קשה לחשוב שיווק.
אבל אם יש מישהו שזה התפקיד שלו, אז זה מה שהוא מתעסק.
רועי: קוריס ניסה השנה וגם בשנה שעברה לעשות הרבה דברים, כל מיני פעילויות שיווקיות יפות, אם זה בשנה שעברה הדגלים שקנינו לפני המשחק מול לוד, החכות והסעות למשחקי חוץ, שאין דבר כזה בארץ. כל הסעה כזו עולה אלפיים שקל, ואם מישהו מזלזל בזה הוא פשוט חוצפן. ויש פליירים וכניסת ילדים חינם עד גיל 15.
ולמרות הכל, הקהל לא מגיע.
רועי: הקהל לא מגיע ואחת המסקנות המתבקשות, ואני מסכים עם זה, שצריך מנהל שיווק, או לפחות מנהל שיעשה אולי עוד דברים אדמיניסטרטיביים ואחרים, אבל שיפנה 30 אחוז מהזמן שלו לשיווק. זה אומר קשרים עם הקהילה, פעילויות, או מפגש אוהדים עם שחקנים, שעתיד לקרות בימים הקרובים, כך אני מקווה. לטעמי, צריך לקחת שחקנים שהקהל אוהב ולהביא אותם לבתי ספר, להפגיש אותם עם ילדים ושיגרמו להם להגיע למגרש. ואם זה לא יעזור, אז שום דבר כבר לא יעזור. נכון שפעם לא היתה טלוויזיה ולא היתה ליגת האלופות ולא היה עושר כזה של משחקים בטלוויזיה, ומה לעשות שיש אטרקציות יותר גדולות מהפועל ר"ג, וזה לא ישתנה גם כשנהיה בליגת העל.
יענקלה: כשהיינו ילדים, הלכנו לראות את הפועל ר"ג. יוסי, אתה זוכר פעם אחת את מכבי חיפה, שהביאו למכתש אוהדים שלהם? מתי באו אוהדים למכבי חיפה? רק אחרי ההצלחות שלהם.
עוז: זה רק מחזק את מה אמרתי. אם אתה מצליח ויש קבוצה טובה ואטרקטיבית, יהיו לך גם אוהדים.
רועי: הסיפור הזה שלא באים כי הרמה נמוכה, או לא מעודדים כי הרמה נמוכה, זה בדרך כלל ביצה ותרנגולת. כי כשאתה בא למשחק והקהל לא מעודד, השחקנים מרגישים כאילו הם משחקים בבית אבות, ומוטיבציה של שחקנים באה מהקהל והם נכנסים לטירוף מהקהל. ואם הקהל היה מעודד גם בתקופות פחות טובות, זה היה מכניס אותם לטירוף ומביא אותם לרמה יותר טובה. תפקיד הקהל זה לעודד ולתמוך, ורוב הקהל של הפועל ר"ג לצערנו זה קהל של קונצרטים. מגיע הקהל היותר מבוגר, שסומכים על האורדונס קומנדו.
עוז: בכל מקום זה אותו דבר.
צ'אפי: אצלנו גודל הקומץ זה עשרה או עשרים איש. וחלק מהם חיילים שלא תמיד יוצאים.
עוז: ובסוף מפילים את התיק עלינו, הוותיקים, שאנחנו לא מעודדים. למה אני צריך לעודד? אני רוצה שאני אהיה המיעוט במגרש והצעירים יהיו רוב, ומה אני רואה ביציע? את הלבן בקרחות, ועוד עשרה ילדים. זה שעדיין אתה מדבר במושגים של קומץ, מדבר בעד עצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה