פוסט זה נכתב על ידי שלמה מן ופורסם בבלוג שלו :" המכתש בגבעתיים- על מגרש שעשה קבוצה" ב-27 ינואר 2011.
לא משנה להם המרחק. מימין: גיורא אבן-טוב, יוסי עוז, יהודה עירוני ויענקלה ליבמן במשחק מול עכו
הם היו במכתש עוד כשבחצרות של שכונות ברוכוב התרוצצו תרנגולות, ועד היום הם עדיין רודפים אחרי הקבוצה לכל חור
האנשים שבצילום כמעט שלא מפספסים משחקים של הפועל ר"ג. הם בשנות ה-60 לחייהם, חלק 60 פלוס פלוס, והם נוף קבוע בגרעין האוהדים הקשה המלווה את הקבוצה לכל חור ובכל מצב. כתבתי שהם כמעט לא מפספסים כי לפעמים בכל זאת קורים דברים. יענקלה ליבמן העדיף העונה משחק בסן סירו במקום וינטר, ועל פי התחזיות לשבת הקרובה גיורא אבן-טוב יעדיף את הפילהרמונית כי יש לו מנוי גם לשם. אבל ב-95 אחוז מהמשחקים, בית וחוץ, הם שם, כשיוסי עוז ויהודה עירוני לא מחמיצים אף משחק ואף מציעים טרמפים למי שרק רוצה.
הם גדלו בגבעתיים הקטנה וזוכרים את שכונת בורוכוב עוד מהתקופה שלחלק מתושביה היו תרנגולות בחצר. על החזה הם נושאים את עיטור האליפות מ-1964 ועם זה הם הולכים מכוח האינרציה עד היום. רבים מחבריהם בני גילם נמוגו במשך השנים בעקבות הירידה במעמד הקבוצה וביכולתה, אבל הרביעייה הזו לא נשברה וממשיכה להגיע. מלבדם יש עוד כמה עשרות בשכבת גיל ה-60, ואף מבוגרים מאלה, שמגיעים בתדירות כזו או אחרת.
אפשר להעריך את העובדה שאוהדים עם ותק של 50 שנה, שעברו וראו כמעט הכל בחיים, עדיין ממשיכים להתרגש מהאימפריה הקדומה, בעוד שבני גילם פרשו מזמן. אבל כמו שאומר הפתגם – לא לעולם חוסן. יגיע היום שגם הם יתלו את הצעיף. נשאר רק לשאול איפה מסת האוהדים הצעירים שממנה יצליח לשרוד אדום עתיק של שנת 2050, ומה ההנהלה עושה כדי להגדיל את הקומץ ולשמר את הליבה.
אם נכוון את המחשבות והרצונות של האוהדים הוותיקים האלה לנעשה כיום, אין לי ספק שמול קרית שמונה הם היו שמחים לראות את הקבוצה משחקת עם שלושה חלוצים, ואם אפשר גם עם ארבעה. זכר ל-4-2-4 המופלא של דוביד שוייצר מעונת האליפות, מערך שסיפק שערים והנאה. להפועל ר"ג אין כרגע ארבעה חלוצים בסגל, אולי שניים בקושי, אבל הכוונה ברורה. רוצים משחק התקפי, הכתבת הקצב, שליטה במגרש ויותר ריגושים ליד שער היריב. אחרת, מה כבר נשאר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה