מברצלונה לבאר שבע-מסעו של רעיון
חיים היימס. פרופסור להסטוריה באוניברסיטת בן גוריון,נולד באנגליה והתחנך על ברכי הכדורגל משחר ינקותו . פרופ' היימס ראה בכדורגל ב-ב"ש מנוף לשינוי חברתי ולהעצמה וניסה להחדיר את המודל של קבוצת הכדורגל של ברצלונה לקבוצת הפועל באר שבע.
כאן יסופר סיפור העליה וההתרסקות של הרעיון ,השותפים והמתחמקים,טפח מעולם כדורגל עירוני וניתוח נסיבות למימוש רעיון כזה בצד הסיבות לכשלון.
הנסיבות
על מנת להניע את הרעיון קדימה נדרש פרופ' היימס לאייש את הנהלת העמותה ,תהליך מכריע וקריטי ,טעות בבחירה עלולה להכשיל את כל המהלך.היה ברור לפרופ' היימס כי הבסיס למימוש הוא קשר לאוהדים ובאופן טבעי פנה למי שנחשב למוביל בקרב האוהדים דודו עזריה(בתמונה מימין) שהתחבר לרעיון ופעל לגיוס אנשים נוספים .
המתכונת היתה די צפויה-רו"ח,עו"ד,שחקן עבר,מאמן עבר,נציג עירוני וכדומה. בין השאר נבחרו אהרון קול צבר על משבצת שחקן עבר,ויקו חדד(מימין) מאמן עבר בקבוצה ,עו"ד חכמון (ז"ל ) דמות מוכרת בעיר ואדם עם מודעות חברתית גבוהה,את הרשות המקומית ייצג ארז בדש מנכ"ל החברה עירונית לתרבות הפנאי,רו"ח דגן ובמשבצת התקשורת העתונאי משה ניר.
הקשר הקהילתי
הדגש על מעורבות חברתית מובלט מאוד בברצלונה. בצד המועדון הוקם גוף המתקרא פונדסיו ,המהווה למעשה את הארגון החברתי קהילתי של המועדון. עיקר הפעילות היא למען ילדים ונוער ובשיתוף ארגון ה-או"ם למען הילד ,יוניצ"ף,שהלוגו שלו מופיע ,בלעדית, על תלבושת השחקנים. 5% מהתקציב השנתי מיועד למימון פעילות הפונדסיו שעיקר פעילותם מתמקד באפריקה וכולל הקמת בתי ספר לכדורגל (מה שגם תורם בוודאי לאיתור כשרונות ).
גם עמותת אוה"ב כללה בין יעדיה ,במקום בולט , את המעורבות החברתית והשקעת חלק מהתקציב לפרוייקטים חברתיים בנגב . הכוונה הייתה לגרום לאוהדים להרגיש שהם חלק מתרומה ונתינה .
מתנדבים
היה ברור לצוות ההיגוי כי המפתח להצלחה הוא גיוס האוהדים שמשמעותו כסף שיווצר מרכישת חברות בעמותה וישמש בסיס לרכישת הקבוצה. לצורך כך בוצע מיפוי של פוטנציאל האוהדים במעגלים מתרחבים כאשר במרכז נמצאים המוגדרים כאוהדים "שרופים" ,שמבחינתם מדובר בהגשמת חלום ובהיקף מעגלי אוהדים בפוטנציה שיצטרפו ככל שהרעיון יתחזק ויתפרסם. בשיטה זו אותר פוטנציאל של 12,000 איש אליהם ניתן להגיע בטווח של 5 שנים, המינימום הנדרש עמד על 10,000. המשמעות היתה זמן וזה לא בדיוק היה משאב זמין כאשר ממול נוצר לחץ בשל שמועות על רצונו של אלי זינו ,בעל הקבוצה, למכור.
אנשי ההנהלה הנבחרת היו אנשים עסוקים בענייני היומיום שלהם ,על אף הזמן הרב שהקדישו לענייני העמותה לא היה ביכולתם להקיף את כל המטלות . למימוש אלה נדרש מערך מתנדבים מסורים לדוכני החתמה ,פעילות מדלת לדלת,נוכחות בצמתים ומקומות מרכזיים כל אלה על מנת להגיע לכל אוהד פוטנציאלי ולהרחיב את מעגל החברים. משיאותרו אנשים כאלה יש ללמדם איך לדבר ומה להגיד, איך להסביר את הרעיון (הסבוך לכשעצמו) ,כיצד להתרים ולתת קבלות ועוד . כל אלה דורשים זמן ומחוייבות. העמותה כשלה בתחום זה ולא השכילה לפתח מערך כנדרש והביאה למצב שמאמציה לא באו לכדי נוכחות בשטח.
גורמים משפיעים
לאורך כל התהליך ליוו את העמותה התלבטויות וקשיים באשר לדרכם .חלק מההתלבטויות לא נחשף לציבור כי היה גורם להכשלת הרעיון כולו ואף לא היה רלוונטי בסיטואציה שהקבוצה עומדת בפני מכירה .מדובר בשאלה מהם הזמן והסיטואציה הנכונים למימוש רעיון כמו זה שהביא פרופ' היימס.
באיזה ליגה להתחיל?
מלכתחילה היה פרופ' היימס מודע לבעייתיות בניסיון לייבא את מודל ברסה ולרכוש את הקבוצה כאשר היא בליגה לאומית ונושאת פניה לליגת העל .
ברור היה למייסדים כי ,פרדוקסלית, טוב היה אם הקבוצה היתה בליגה נמוכה,מתחת ללאומית, במצב כזה היה קל יותר לממש את המודל ללא ציפיות גבוהות של אוהדים הרואים מולם כבר את ליגת העל וכמובן שעלויות הרכישה היו הופכות לריאליות יותר. דרישות אלי זינו ,עבור הקבוצה, היו גבוהות יחסית ועוד לא נפתרה בעיית החובות, אלונה הצליחה לרכוש את הקבוצה במחיר נוח יחסית ,אך בשביל העמותה, במצבה דאז, אפילו רף זה היה גבוה .
קטמון וקביליו יפו השתמשו ברעיון דומה, עשו בו את ההתאמות הנדרשות ובעיקר התחילו נמוך והצליחו ,בעיקר קביליו יפו.
גם בישיבות צוות ההיגוי דובר,בחדרי חדרים,כי טוב היה אם הקבוצה היתה בליגה נמוכה ,או נשארת מספר שנים בלאומית בלי שאיפות עליה לליגת העל. רעיונות אלה, כמובן, לא הועלו בפומבי אך משמעותם בתחום ההתארגנות וההתבססות הפיננסית היו נהירות לצוות . מנגד עמד אלי זינו והדחיפות לפעול, נסיבות שהעמידו את העמותה במתח בלתי אפשרי בין הרצוי למצוי.
פרופ' היימס סבור ,גם כיום, כי אם הקבוצה הייתה בליגה ארצית היה ניתן לממש את הרעיון ולרכוש אותה ע"י עמותת האוהדים אך מנגד הוא מציין כי אין כל בטחון שהיתה משחקת כיום בליגת העל ועם עובדות קשה להתווכח.
אחרי שאלונה ברקת רכשה את הקבוצה ,היו בין חברי העמותה שסברו כי צריך לממש את הרעיון עם קבוצה מהליגה הנמוכה , באזור הנגב או ב"ש. מנגד ,סברו אחרים, כי ללא הפועל ב"ש אין זכות קיום לעמותה ולרעיון ,כי הקבוצה היא הדם הזורם בעורקי העמותה והאוהדים ואינו ניתן להעברה. פרופ' היימס צידד בגישה זו למרות שבמקור הצהיר כי ראה בקבוצה מכשיר בלבד למימוש רעיונותיו החברתיים הרי שבמעלה הדרך הבין את עוצמתה הבלעדית של הקבוצה בעיר, בשלוש מילים –הפועל,או כלום.
כסף ,כסף, כסף.
גם מודל ברצלונה ,העמוס בערכים חברתיים, לא יכול לפעול ללא הדלק המניע את הרעיון –כסף . סוד גלוי זה לא נסתר מעיני פרופ' היימס וחבריו בצוות ההיגוי.
כבר בתחילת הדרך פנה פרופ' היימס לראש העיר דאז ,יעקב טרנר(בתמונה מימין ,עם רן פסח), ושטח בפניו את רעיון הפרויקט החברתי, שבאמצעות הכדורגל, יוכל להעצים את העיר. ראש העיר היה מודע לפוטנציאל אך ציפה שהעמותה תביא את הכסף ,פרופ' היימס הסביר שהעמותה זקוקה לעירייה שתמנף אותה בתחילת דרכה ע"י ערבויות בנקאיות שיאפשרו הלוואות ויתניעו תהליך שמקורות המימון שלו יהיו האוהדים וספונסרים. טרנר ,שקיבל עיריה עמוסת חובות, לא מיהר להכניס יד לכיס ובכך דחה בעצם שיתוף פעולה. פרופ' היימס רואה בטרנר וגישתו את אחת הסיבות לכשלון המהלך.
העמותה פנתה גם למפעלים גדולים וכאלה לא חסרים באזור, פרסה בפניהם את הרעיון החברתי ובקשה סיוע כספי ,המפעלים ראו באור חיובי את הרעיון והבטיחו השתתפות ומימון, בתנאי קטן אחד –לאחר שהקבוצה תרכש.
גם מפגש מסעיר עם פרסומאי תל אביבי ידוע ואוהד ב"ש הסתיים בקול דממה דקה כשהגיע השעה להכניס יד לכיס. לעמותה הצטרף איש עסקים מוזר (על פי הגדרת פרופ' היימס) בשם צבי רכבי ,שהיה מוכן לממן פעילות כשותף בשלוש השנים הראשונות שבסופן תהיה העמותה בעלים בלעדיים. אותו רכבי היה שותף למסע המופלא לברצלונה ולפי דיווחים אף היה אחראי לכמה ארועים מביכים . בפועל,גם מהלך זה לא הביא תוצאות.
גם פניות לרן פסח ,מבעלי הקבוצה בעבר, ולבעלי מועדון "הפורום" בעיר לא נענו .
העמותה היתה זקוקה באופן מיידי ל-2 מיליון ₪ בקופה וסכום נוסף או התחייבויות להמשך הדרך. המקור העיקרי עליו הושתת הרעיון למעשה היה האוהדים שיקנו יחידת בעלות של 1000 ₪ כאשר הקניה כוללת גם מינוי שנתי ובכל שנה ישלמו דמי חבר 250 ₪ ויקבלו הנחה במינוי(עד 50%).
בשלב הראשוני מקור המימון היחיד היה אותם 1000 ₪ שנתן כל חבר הצוות ההיגוי וסכום נוסף שגוייס מכמה מאות אוהדים שכבר הצטרפו . אלא שהאוהדים לא נדרשו לכל 1000 ₪ אלא רק ל-100 ₪ "דמי רצינות" ,כאשר היתרה תושלם עם רכישת הקבוצה. גם כספים אלה הופקדו בחשבון נאמנות ולא יכלו לשמש מקור למימון הפעילות השוטפת. נסיונות לגייס כסף ממקורות אחרים כשלו, כפי שפורט לעיל.
גם המצב הכלכלי באותה עת (2005 ) לא האיר פנים לאגודה והרבה תמיכה ופירגון מצד גורמים שונים ,לא זכו למקבילה כספית.
זינו עדיין מכריז על רצונו למכור,הסכום לא ברור וכך גם היקף החובות. זינו מתעניין בהיקף פעילות העמותה ,מתאכזב מהגיוס בפועל וטוען כי הפוטנציאל אינו אלמנט שניתן לבנות עליו .
ואז באה אלונה...
כשהגיע ה- מו"מ עם אלונה ברקת לפסים מעשיים פנה ראש העיר,טרנר , אל פרופ' היימס ושאל אם יהיה מוכן לגייס, מיידית, 1 מיליון ₪ ולהיות שותף עם אלונה ברקת.
פרופ' היימס השיב שאינו יכול לגייס מיידית סכום כזה והעמיד בפני ראש העיר את שתי החלופות ,הראשונה ,מימון של העיריה לרעיון חברתי עם פוטנציאל גדול והשניה ,כסף בטוח עכשיו ,ללא רעיון חברתי. בחירתו של טרנר, בדרך הקלה, שמה קץ לתקוות העמותה וחיזקה עוד את האשמתו של טרנר בהיותו גורם מרכזי בכישלון הרעיון.
תקשורת ויחסי ציבור
לאחר גיבוש הרעיון,בחירת הנהלה,הכנת המסמכים ועיסוק בתקציב הגיע הזמן לפרוץ לתודעה הציבורית והכלי המקובל היה מסיבת עיתונאים שיעדיה היו הפצת הרעיון וגיוס אוהדים.
במאי 2006 נערכה מסיבת העיתונאים . את האירוע פתח העיתונאי משה ניר: "אני קונה את הפועל ב"ש. אני, משה ניר, הולך לקנות את הפועל ב"ש. אמנם אני שכיר שלא מרוויח הרבה, אין לי כסף, אין לי דוד מאמריקה, אבל אני לא קונה לבד. אני, אתה, אתם, כולנו נקנה את הפועל ב"ש. "
פרופ' היימס הציג את הרעיון המרכזי: "אנחנו באים עם חזון, ועם החזון הזה נשנה את המצב בהפועל, בעיר ב"ש ובבנגב"... "בלי חזון, אין תקווה. יגידו אנשים 'אתם לא רציניים, זה לא יילך, אתם חולמים באספמיה'. אנחנו אומרים לא. הרעיון הוא חדשני, לא קיים בארץ ובקושי בעולם. אנחנו באים לשכנע אנשים שאפשר כך לנהל קבוצת כדורגל. אנחנו מעיזים לחלום. הפועל ב"ש שייכת לאוהדים, וכך אנחנו רוצים שהיא תהיה בעתיד
על-פי המודל שהוצג, יוכלו אוהדי הקבוצה לרכוש יחידת חברות בשווי של 1,000 שקל, עם אפשרות לרכישה ב-10 תשלומים. בשנה הראשונה יקבלו הרוכשים מנוי בחינם למשחקי הקבוצה. יחידת החברות מקנה לרוכשים אפשרות לבחור ולהיבחר להנהלת הקבוצה. המטרה הסופית היא למכור 10,000 יחידות חברות, ולרכוש את הקבוצה.
ועוד אמר משה ניר:
"תסתכלו על התאריך של היום ותזכרו אותו. זהו יום היסטורי היום לפני 9 שנים הפועל ב"ש זכתה בגביע, והיום אנחנו יוצאים לדרך חדשה. היום אנחנו שוברים את מעגל האדישות. התל-אביבים תמיד לועגים לנו בכל דבר, אבל בכדורגל אנחנו לוקחים את העניינים לידים ומיישמים פה משהו מהפכני כדי להביא לשינוי".
מסיבת העיתונאים הייתה מוצלחת לכשעצמה אך לא היה לה המשך מתבקש ,בעיקר מסיבות תקציביות אך גם בשל העדר גורם שידע להוביל את הפן של תקשורת ויחסי ציבור. דוגמה מצויינת היא ערב ההוקרה לשחקני עבר.
הערב נהגה ובוצע ע"י העמותה ,זומנו שחקני עבר,חולקו תעודות, הועלו זכרונות וספורים ואפילו הוקם מאגר מידע. הערב זכה להצלחה רבה וסוקר היטב בתקשורת ,רק דבר אחד הלך לאיבוד ,העמותה ופועלה ...
סיבה נוספת לקושי להפיץ את הרעיון ולגייס אוהדים היה מורכבות הרעיון .אנשים בבאר שבע לא הבינו את משמעות ה"דמוקרטיה הניהולית " וכי למעשה, למרות היותם בעלי הקבוצה לכאורה, הם מעבירים את הסמכות לנהל ולהחליט להנהלה נבחרת וצוות מקצועי ממונה . השאלה הנפוצה הייתה האם האוהדים יקבעו את ההרכב בשבת ...
גם משנתנה הזדמנות להופיע בתקשורת פגעה מורכבות הרעיון ואולי גם איכות הדוברים ,בניסיון לקדם את העמותה ולעיתים קרובות הושגה תגובה הפוכה שגררה סקפטיות, זלזול, ובקורת שנתפסת לפרטים ומחטיאה את הרעיון הגדול.
מצעד הטעויות והלקחים
במבט לאחור ,פרופ' היימס מודע לטעויות שבוצעו במהלך הדרך ומהן ניתן להפיק לקחים ותובנות לעתיד לכל מסגרת שתנסה לממש רעיון דומה . מן הראוי להזכיר שוב את קטמון ירושלים וקביליו יפו שמימשו רעיון דומה ואף נפגשו עם פרופ' היימס ללמוד מניסיונו.
נקודת הפתיחה –לדעת פרופ' היימס הניסיון לרכוש את ב"ש במעמדה דאז בליגה הלאומית היה שאפתני הן בשל העלויות הנדרשות, הלחץ לעלות לליגת העל וחוסר בטווח זמן ארוך, החיוני להתארגנות ,צבירת אוהדים ותקציב. מלימוד משברים בקבוצות ב-חו"ל ואף בארץ ,עולה כי הזמן הנכון והריאלי הוא ככל שהמשבר עמוק יותר סיכויי האוהדים לבצע את המהפך גבוהים יותר ,הן בשל עלויות נמוכות והן בשל העובדה שזה קרש ההצלה היחיד .
תקציב- בשפה פשוטה יותר,כסף. מימוש רעיון כמו זה של פרופ' היימס מחייב שיהיו מקורות כספיים זמינים וזאת לאחר תכנון וברור מעמיק של הסכומים הנדרשים הן לרכישה והן לתפעול שוטף ,לפחות בנקודת ההתחלה,קיומו של תקציב הוא תנאי לפעילות. רצוי גם כי לא תהיה הסתמכות בלעדית על האוהדים כמקור הכספי העיקרי בנקודת הפתיחה וימצאו ספונסרים שיאפשרו את המינוף הראשוני. גם השיטה לקחת מהמצטרפים "דמי רצינות" במקום מלוא הסכום הותירה קופה מדולדלת מעשית.
אילנות גבוהים-למרות שהרעיון עצמו יובא מברצלונה סבור פרופ' היימס כי ההיתלות באילן גבוה כמו ברצלונה הסבה נזק יותר מתועלת והמסע לברצלונה בכלל זה . הקישור יצר מצד אחד ציפיות ואופוריה שלא במקומה ומצד שני הביא לזלזול של חוסר אמונה שמקורו בהיתפסות לשם ולא לרעיון.
תקשורת-בצבא נהוג להגיד "עשית ולא דווחת,לא עשית". העמותה לא השכילה לקדם את הרעיון בתקשורת ולהחזיקו חי לאורך זמן . חלק מחוסר היכולת נבע מסיבות תקציביות ,חלקו מבחירת אנשים לא נכונים לתחום זה וחלקו מכשל בהפשטת הרעיון והתאמתו לקהל המקומי.
***********************************************************************
הרצאה זו היא האחרונה בהרצאות "הקורס לאוהדי כדורגל ". אני תקווה שהחומר שערכתי מהרצאות הקורס סייע לקוראים בהבנה טובה יותר את העולם הסובב את המשחק .
כאן יסופר סיפור העליה וההתרסקות של הרעיון ,השותפים והמתחמקים,טפח מעולם כדורגל עירוני וניתוח נסיבות למימוש רעיון כזה בצד הסיבות לכשלון.
השנה היא 2005. הפועל באר שבע,בבעלותו של אלי זינו (בתמונה מימין ,עם גוטמן) משחקת בליגה לאומית ומצבה בכי רע. האוהדים מאשימים את בעל הקבוצה בדרדורה וכי מכר את מיטב הנכסים (שחקנים) ואינו משקיע בקבוצה. זינו מוסיף שמן למדורה בהצהרותיו כי בכוונתו למכור, בצד הכחשות על כוונות כאלה, או לחילופין בהצגת תג מחיר לא ריאלי .חלק מהאוהדים מכריזים על חרם ואינם מופיעים למשחקי הקבוצה ,מה שמוסיף לאוירה העכורה ומפלג את האוהדים לשני מחנות.תחושת האוהדים הייתה שהמועדון בסכנת התמוטטות ואין מושיע (אלונה ? מי זו ?).
גם התמיכה העירונית במועדון הולכת ופוחתת וראש העיר ,יעקב טרנר,שקיבל עיריה עמוסת חובות אינו שש לפתוח את הכיס.
לידתו של רעיון
פרופסור חיים היימס בילה זמן ניכר בברצלונה ,במסגרת מחקר אקדמי,התוודע לקבוצה המקומית ,למד את המודל הניהולי שלה והושפע עמוקות בעיקר מהפן החברתי של הרעיון ,שעיקרו בעלות עמותת האוהדים על הקבוצה. מכאן הגיע לרעיון להתאים את המודל המצליח ,לבאר שבע והנגב,לייסד עמותה ולנסות לרכוש ,ע"י האוהדים, את המועדון מידי אלי זינו.
בבסיס הרעיון לא העמיד פרופ' היימס את הכדורגל לכשעצמו אלא את הפוטנציאל הגדול שיש בכדורגל כדי להביא לשינוי חברתי בבאר שבע והנגב. היימס איתר כי מועדון הכדורגל והוא למעשה הברומטר של העיר .בנצחונות, מצב הרוח העירוני ממריא ובהפסדים שוקע .
על רקע זה סבר פרופ' היימס כי ניתן לעשות שימוש בקבוצה,באוהדים ובכדורגל כמנוף לשינוי חברתי והקבלה בין הצלחת הקבוצה להצלחת אזרחי העיר והנגב,אם האוהדים הם בעלי הקבוצה והביאו להצלחתה הם גם בעלי יכולת להעצים את הצלחתם האישית והקהילתית.
הרעיון המרכזי כפי שהופיע בעלון שהוכן ע"י העמותה:
הרעיון המרכזי כפי שהופיע בעלון שהוכן ע"י העמותה:
הקמת העמותה -בחירת ההנהלה
כבר עם הקמתה זוהתה העמותה עם מתנגדי החרם בעוד שלמעשה לא היה לעמותה שום קשר,נגיעה או עמדה בנושא.
בשלב זה אין לעמותה כל קשר עם הקבוצה והיא מתמקדת בגיבוש מסמכים, תוכניות,מודל כספי ועוד פעילויות שתכליתן לצאת לתקשורת ולהתחיל לגייס חברים.
ברקע נשמעות הצהרות זינו על רצונו למכור ,מה שמאיץ את פעילות העמותה במטרה להיות מוכנים למצב כזה.
הביקור בברצלונה
מאחר והמודל שאומץ היה זה של ברצלונה היה זה טבעי לבקר במועדון המהולל ואכן נוצר הקשר ומשלחת של העמותה הוזמנה לבקר במועדון,לראשונה בתולדות המועדון הקטלוני נעשה מהלך כזה .הביקור היה בן חמישה ימים והמועדון פתח בפני האורחים מבאר שבע את כל דלתותיו החל מהניהול ועד תוכניות לפיתוח הנוער,שיטות אימון תזונה ועוד.
כמובן שהמשלחת הוזמנה גם לאחד ממשחקי הקבוצה ושם נפגשה בחדר ה-אחמי"ם עם נשיא המועדון ל'פורטה. הספרדים היו מוכנים לשיתוף פעולה,בין השאר נבדקה אפשרות למשחק ראווה בבאר שבע ,הכל חוץ מכסף ורק אחרי שהעמותה תרכוש את הקבוצה..
הסיור סוקר בהרחבה,כולל כמה תאורים ,לא מחמיאים במיוחד, על התנהגות חלק מחברי המשלחת. בדיעבד סבור פרופ' היימס כי נכון היה להנמיך את פרופיל הסיקור ואת רף הציפיות שהמריא,ברחוב הבאר שבעי ,לשמיים.
מצד אחד ההקשר יצר ציפיות שצברו תאוצה שקיבלה משנה תוקף מהנסיעה לביקור בברסה. מצד שני ,בקרב מתנגדי הרעיון ,היה הניסיון להתלות באילנות גבוהים ,מקור לזלזול וגיחוך.
פרופ' היימס לא חשב שבאר שבע תהיה ברצלונה והתמקד ברעיון שהביא משם ,אלא שמה שהיה מובן לו לא היה מובן לאחרים.
מאחר והמודל שאומץ היה זה של ברצלונה היה זה טבעי לבקר במועדון המהולל ואכן נוצר הקשר ומשלחת של העמותה הוזמנה לבקר במועדון,לראשונה בתולדות המועדון הקטלוני נעשה מהלך כזה .הביקור היה בן חמישה ימים והמועדון פתח בפני האורחים מבאר שבע את כל דלתותיו החל מהניהול ועד תוכניות לפיתוח הנוער,שיטות אימון תזונה ועוד.
כמובן שהמשלחת הוזמנה גם לאחד ממשחקי הקבוצה ושם נפגשה בחדר ה-אחמי"ם עם נשיא המועדון ל'פורטה. הספרדים היו מוכנים לשיתוף פעולה,בין השאר נבדקה אפשרות למשחק ראווה בבאר שבע ,הכל חוץ מכסף ורק אחרי שהעמותה תרכוש את הקבוצה..
הסיור סוקר בהרחבה,כולל כמה תאורים ,לא מחמיאים במיוחד, על התנהגות חלק מחברי המשלחת. בדיעבד סבור פרופ' היימס כי נכון היה להנמיך את פרופיל הסיקור ואת רף הציפיות שהמריא,ברחוב הבאר שבעי ,לשמיים.
מצד אחד ההקשר יצר ציפיות שצברו תאוצה שקיבלה משנה תוקף מהנסיעה לביקור בברסה. מצד שני ,בקרב מתנגדי הרעיון ,היה הניסיון להתלות באילנות גבוהים ,מקור לזלזול וגיחוך.
פרופ' היימס לא חשב שבאר שבע תהיה ברצלונה והתמקד ברעיון שהביא משם ,אלא שמה שהיה מובן לו לא היה מובן לאחרים.
מבנה וארגון
בבסיס הרעיון והמודל שהוכתר בשם "בבאר שבע כמו בברצלונה" עמדו המוטיבים הבאים:
°חיזוק הזהות המקומית ומעורבות בקהילה.
°הקבוצה שייכת לאוהדים והנהלתה נבחרת ע"י החברים.*
°כל אוהד יכול לרכוש יחידת בעלות אחת שמחירה 1000 ₪.
*(למייסדים היה ברור כי משנבחרה ההנהלה ,ע"י האוהדים, ימונה צוות מקצועי שיהיה אמון על ניהול ואימון הקבוצה. לא בטוח שכל האוהדים הבינו כך,...)
מבנה העמותה-הגוף המייסד מצא כי שיטת ההתארגנות המתאימה ביותר היא העמותה והמבנה שנבחר תואם את דרישות רשם העמותות.
ייצוג האוהדים-האוהדים מיוצגים, בניהול הקבוצה, באמצעות האסיפה הכללית בה יכולים להשתתף כל מי שרכשו יחידת בעלות .למעשה יכולתם להשפיע היא פעם בארבע שנים…
ההנהלה ,משנבחרה,נושאת באחריות לתחומים הבאים:
במסגרת הפעילות השוטפת גובשו למעשה שני יעדים זה בצד זה –הכדורגל והקהילה
צוות ההיגוי המייסד קבע לעצמו יעדים טקטיים לטווח הקצר שמטרתם העיקרית להניח תשתית לרכישת המועדון ויצירת ארגון ממוסד. ראוי להדגיש כי חברי צוות ההיגוי לא ראו עצמם בהכרח כחברים בהנהלה שתבחר לנהל את מועדון הכדורגל.
ואחרי הכל ,מה יצא מזה לאוהדים
הקשר הקהילתי
הדגש על מעורבות חברתית מובלט מאוד בברצלונה. בצד המועדון הוקם גוף המתקרא פונדסיו ,המהווה למעשה את הארגון החברתי קהילתי של המועדון. עיקר הפעילות היא למען ילדים ונוער ובשיתוף ארגון ה-או"ם למען הילד ,יוניצ"ף,שהלוגו שלו מופיע ,בלעדית, על תלבושת השחקנים. 5% מהתקציב השנתי מיועד למימון פעילות הפונדסיו שעיקר פעילותם מתמקד באפריקה וכולל הקמת בתי ספר לכדורגל (מה שגם תורם בוודאי לאיתור כשרונות ).
גם עמותת אוה"ב כללה בין יעדיה ,במקום בולט , את המעורבות החברתית והשקעת חלק מהתקציב לפרוייקטים חברתיים בנגב . הכוונה הייתה לגרום לאוהדים להרגיש שהם חלק מתרומה ונתינה .
מתנדבים
היה ברור לצוות ההיגוי כי המפתח להצלחה הוא גיוס האוהדים שמשמעותו כסף שיווצר מרכישת חברות בעמותה וישמש בסיס לרכישת הקבוצה. לצורך כך בוצע מיפוי של פוטנציאל האוהדים במעגלים מתרחבים כאשר במרכז נמצאים המוגדרים כאוהדים "שרופים" ,שמבחינתם מדובר בהגשמת חלום ובהיקף מעגלי אוהדים בפוטנציה שיצטרפו ככל שהרעיון יתחזק ויתפרסם. בשיטה זו אותר פוטנציאל של 12,000 איש אליהם ניתן להגיע בטווח של 5 שנים, המינימום הנדרש עמד על 10,000. המשמעות היתה זמן וזה לא בדיוק היה משאב זמין כאשר ממול נוצר לחץ בשל שמועות על רצונו של אלי זינו ,בעל הקבוצה, למכור.
אנשי ההנהלה הנבחרת היו אנשים עסוקים בענייני היומיום שלהם ,על אף הזמן הרב שהקדישו לענייני העמותה לא היה ביכולתם להקיף את כל המטלות . למימוש אלה נדרש מערך מתנדבים מסורים לדוכני החתמה ,פעילות מדלת לדלת,נוכחות בצמתים ומקומות מרכזיים כל אלה על מנת להגיע לכל אוהד פוטנציאלי ולהרחיב את מעגל החברים. משיאותרו אנשים כאלה יש ללמדם איך לדבר ומה להגיד, איך להסביר את הרעיון (הסבוך לכשעצמו) ,כיצד להתרים ולתת קבלות ועוד . כל אלה דורשים זמן ומחוייבות. העמותה כשלה בתחום זה ולא השכילה לפתח מערך כנדרש והביאה למצב שמאמציה לא באו לכדי נוכחות בשטח.
גורמים משפיעים
לאורך כל התהליך ליוו את העמותה התלבטויות וקשיים באשר לדרכם .חלק מההתלבטויות לא נחשף לציבור כי היה גורם להכשלת הרעיון כולו ואף לא היה רלוונטי בסיטואציה שהקבוצה עומדת בפני מכירה .מדובר בשאלה מהם הזמן והסיטואציה הנכונים למימוש רעיון כמו זה שהביא פרופ' היימס.
באיזה ליגה להתחיל?
מלכתחילה היה פרופ' היימס מודע לבעייתיות בניסיון לייבא את מודל ברסה ולרכוש את הקבוצה כאשר היא בליגה לאומית ונושאת פניה לליגת העל .
ברור היה למייסדים כי ,פרדוקסלית, טוב היה אם הקבוצה היתה בליגה נמוכה,מתחת ללאומית, במצב כזה היה קל יותר לממש את המודל ללא ציפיות גבוהות של אוהדים הרואים מולם כבר את ליגת העל וכמובן שעלויות הרכישה היו הופכות לריאליות יותר. דרישות אלי זינו ,עבור הקבוצה, היו גבוהות יחסית ועוד לא נפתרה בעיית החובות, אלונה הצליחה לרכוש את הקבוצה במחיר נוח יחסית ,אך בשביל העמותה, במצבה דאז, אפילו רף זה היה גבוה .
קטמון וקביליו יפו השתמשו ברעיון דומה, עשו בו את ההתאמות הנדרשות ובעיקר התחילו נמוך והצליחו ,בעיקר קביליו יפו.
גם בישיבות צוות ההיגוי דובר,בחדרי חדרים,כי טוב היה אם הקבוצה היתה בליגה נמוכה ,או נשארת מספר שנים בלאומית בלי שאיפות עליה לליגת העל. רעיונות אלה, כמובן, לא הועלו בפומבי אך משמעותם בתחום ההתארגנות וההתבססות הפיננסית היו נהירות לצוות . מנגד עמד אלי זינו והדחיפות לפעול, נסיבות שהעמידו את העמותה במתח בלתי אפשרי בין הרצוי למצוי.
פרופ' היימס סבור ,גם כיום, כי אם הקבוצה הייתה בליגה ארצית היה ניתן לממש את הרעיון ולרכוש אותה ע"י עמותת האוהדים אך מנגד הוא מציין כי אין כל בטחון שהיתה משחקת כיום בליגת העל ועם עובדות קשה להתווכח.
כסף ,כסף, כסף.
כבר בתחילת הדרך פנה פרופ' היימס לראש העיר דאז ,יעקב טרנר(בתמונה מימין ,עם רן פסח), ושטח בפניו את רעיון הפרויקט החברתי, שבאמצעות הכדורגל, יוכל להעצים את העיר. ראש העיר היה מודע לפוטנציאל אך ציפה שהעמותה תביא את הכסף ,פרופ' היימס הסביר שהעמותה זקוקה לעירייה שתמנף אותה בתחילת דרכה ע"י ערבויות בנקאיות שיאפשרו הלוואות ויתניעו תהליך שמקורות המימון שלו יהיו האוהדים וספונסרים. טרנר ,שקיבל עיריה עמוסת חובות, לא מיהר להכניס יד לכיס ובכך דחה בעצם שיתוף פעולה. פרופ' היימס רואה בטרנר וגישתו את אחת הסיבות לכשלון המהלך.
העמותה פנתה גם למפעלים גדולים וכאלה לא חסרים באזור, פרסה בפניהם את הרעיון החברתי ובקשה סיוע כספי ,המפעלים ראו באור חיובי את הרעיון והבטיחו השתתפות ומימון, בתנאי קטן אחד –לאחר שהקבוצה תרכש.
גם מפגש מסעיר עם פרסומאי תל אביבי ידוע ואוהד ב"ש הסתיים בקול דממה דקה כשהגיע השעה להכניס יד לכיס. לעמותה הצטרף איש עסקים מוזר (על פי הגדרת פרופ' היימס) בשם צבי רכבי ,שהיה מוכן לממן פעילות כשותף בשלוש השנים הראשונות שבסופן תהיה העמותה בעלים בלעדיים. אותו רכבי היה שותף למסע המופלא לברצלונה ולפי דיווחים אף היה אחראי לכמה ארועים מביכים . בפועל,גם מהלך זה לא הביא תוצאות.
גם פניות לרן פסח ,מבעלי הקבוצה בעבר, ולבעלי מועדון "הפורום" בעיר לא נענו .
העמותה היתה זקוקה באופן מיידי ל-2 מיליון ₪ בקופה וסכום נוסף או התחייבויות להמשך הדרך. המקור העיקרי עליו הושתת הרעיון למעשה היה האוהדים שיקנו יחידת בעלות של 1000 ₪ כאשר הקניה כוללת גם מינוי שנתי ובכל שנה ישלמו דמי חבר 250 ₪ ויקבלו הנחה במינוי(עד 50%).
בשלב הראשוני מקור המימון היחיד היה אותם 1000 ₪ שנתן כל חבר הצוות ההיגוי וסכום נוסף שגוייס מכמה מאות אוהדים שכבר הצטרפו . אלא שהאוהדים לא נדרשו לכל 1000 ₪ אלא רק ל-100 ₪ "דמי רצינות" ,כאשר היתרה תושלם עם רכישת הקבוצה. גם כספים אלה הופקדו בחשבון נאמנות ולא יכלו לשמש מקור למימון הפעילות השוטפת. נסיונות לגייס כסף ממקורות אחרים כשלו, כפי שפורט לעיל.
גם המצב הכלכלי באותה עת (2005 ) לא האיר פנים לאגודה והרבה תמיכה ופירגון מצד גורמים שונים ,לא זכו למקבילה כספית.
זינו עדיין מכריז על רצונו למכור,הסכום לא ברור וכך גם היקף החובות. זינו מתעניין בהיקף פעילות העמותה ,מתאכזב מהגיוס בפועל וטוען כי הפוטנציאל אינו אלמנט שניתן לבנות עליו .
ואז באה אלונה...
כשהגיע ה- מו"מ עם אלונה ברקת לפסים מעשיים פנה ראש העיר,טרנר , אל פרופ' היימס ושאל אם יהיה מוכן לגייס, מיידית, 1 מיליון ₪ ולהיות שותף עם אלונה ברקת.
פרופ' היימס השיב שאינו יכול לגייס מיידית סכום כזה והעמיד בפני ראש העיר את שתי החלופות ,הראשונה ,מימון של העיריה לרעיון חברתי עם פוטנציאל גדול והשניה ,כסף בטוח עכשיו ,ללא רעיון חברתי. בחירתו של טרנר, בדרך הקלה, שמה קץ לתקוות העמותה וחיזקה עוד את האשמתו של טרנר בהיותו גורם מרכזי בכישלון הרעיון.
תקשורת ויחסי ציבור
לאחר גיבוש הרעיון,בחירת הנהלה,הכנת המסמכים ועיסוק בתקציב הגיע הזמן לפרוץ לתודעה הציבורית והכלי המקובל היה מסיבת עיתונאים שיעדיה היו הפצת הרעיון וגיוס אוהדים.
במאי 2006 נערכה מסיבת העיתונאים . את האירוע פתח העיתונאי משה ניר: "אני קונה את הפועל ב"ש. אני, משה ניר, הולך לקנות את הפועל ב"ש. אמנם אני שכיר שלא מרוויח הרבה, אין לי כסף, אין לי דוד מאמריקה, אבל אני לא קונה לבד. אני, אתה, אתם, כולנו נקנה את הפועל ב"ש. "
פרופ' היימס הציג את הרעיון המרכזי: "אנחנו באים עם חזון, ועם החזון הזה נשנה את המצב בהפועל, בעיר ב"ש ובבנגב"... "בלי חזון, אין תקווה. יגידו אנשים 'אתם לא רציניים, זה לא יילך, אתם חולמים באספמיה'. אנחנו אומרים לא. הרעיון הוא חדשני, לא קיים בארץ ובקושי בעולם. אנחנו באים לשכנע אנשים שאפשר כך לנהל קבוצת כדורגל. אנחנו מעיזים לחלום. הפועל ב"ש שייכת לאוהדים, וכך אנחנו רוצים שהיא תהיה בעתיד
על-פי המודל שהוצג, יוכלו אוהדי הקבוצה לרכוש יחידת חברות בשווי של 1,000 שקל, עם אפשרות לרכישה ב-10 תשלומים. בשנה הראשונה יקבלו הרוכשים מנוי בחינם למשחקי הקבוצה. יחידת החברות מקנה לרוכשים אפשרות לבחור ולהיבחר להנהלת הקבוצה. המטרה הסופית היא למכור 10,000 יחידות חברות, ולרכוש את הקבוצה.
ועוד אמר משה ניר:
"תסתכלו על התאריך של היום ותזכרו אותו. זהו יום היסטורי היום לפני 9 שנים הפועל ב"ש זכתה בגביע, והיום אנחנו יוצאים לדרך חדשה. היום אנחנו שוברים את מעגל האדישות. התל-אביבים תמיד לועגים לנו בכל דבר, אבל בכדורגל אנחנו לוקחים את העניינים לידים ומיישמים פה משהו מהפכני כדי להביא לשינוי".
מסיבת העיתונאים הייתה מוצלחת לכשעצמה אך לא היה לה המשך מתבקש ,בעיקר מסיבות תקציביות אך גם בשל העדר גורם שידע להוביל את הפן של תקשורת ויחסי ציבור. דוגמה מצויינת היא ערב ההוקרה לשחקני עבר.
הערב נהגה ובוצע ע"י העמותה ,זומנו שחקני עבר,חולקו תעודות, הועלו זכרונות וספורים ואפילו הוקם מאגר מידע. הערב זכה להצלחה רבה וסוקר היטב בתקשורת ,רק דבר אחד הלך לאיבוד ,העמותה ופועלה ...
סיבה נוספת לקושי להפיץ את הרעיון ולגייס אוהדים היה מורכבות הרעיון .אנשים בבאר שבע לא הבינו את משמעות ה"דמוקרטיה הניהולית " וכי למעשה, למרות היותם בעלי הקבוצה לכאורה, הם מעבירים את הסמכות לנהל ולהחליט להנהלה נבחרת וצוות מקצועי ממונה . השאלה הנפוצה הייתה האם האוהדים יקבעו את ההרכב בשבת ...
גם משנתנה הזדמנות להופיע בתקשורת פגעה מורכבות הרעיון ואולי גם איכות הדוברים ,בניסיון לקדם את העמותה ולעיתים קרובות הושגה תגובה הפוכה שגררה סקפטיות, זלזול, ובקורת שנתפסת לפרטים ומחטיאה את הרעיון הגדול.
מצעד הטעויות והלקחים
במבט לאחור ,פרופ' היימס מודע לטעויות שבוצעו במהלך הדרך ומהן ניתן להפיק לקחים ותובנות לעתיד לכל מסגרת שתנסה לממש רעיון דומה . מן הראוי להזכיר שוב את קטמון ירושלים וקביליו יפו שמימשו רעיון דומה ואף נפגשו עם פרופ' היימס ללמוד מניסיונו.
נקודת הפתיחה –לדעת פרופ' היימס הניסיון לרכוש את ב"ש במעמדה דאז בליגה הלאומית היה שאפתני הן בשל העלויות הנדרשות, הלחץ לעלות לליגת העל וחוסר בטווח זמן ארוך, החיוני להתארגנות ,צבירת אוהדים ותקציב. מלימוד משברים בקבוצות ב-חו"ל ואף בארץ ,עולה כי הזמן הנכון והריאלי הוא ככל שהמשבר עמוק יותר סיכויי האוהדים לבצע את המהפך גבוהים יותר ,הן בשל עלויות נמוכות והן בשל העובדה שזה קרש ההצלה היחיד .
תקציב- בשפה פשוטה יותר,כסף. מימוש רעיון כמו זה של פרופ' היימס מחייב שיהיו מקורות כספיים זמינים וזאת לאחר תכנון וברור מעמיק של הסכומים הנדרשים הן לרכישה והן לתפעול שוטף ,לפחות בנקודת ההתחלה,קיומו של תקציב הוא תנאי לפעילות. רצוי גם כי לא תהיה הסתמכות בלעדית על האוהדים כמקור הכספי העיקרי בנקודת הפתיחה וימצאו ספונסרים שיאפשרו את המינוף הראשוני. גם השיטה לקחת מהמצטרפים "דמי רצינות" במקום מלוא הסכום הותירה קופה מדולדלת מעשית.
אילנות גבוהים-למרות שהרעיון עצמו יובא מברצלונה סבור פרופ' היימס כי ההיתלות באילן גבוה כמו ברצלונה הסבה נזק יותר מתועלת והמסע לברצלונה בכלל זה . הקישור יצר מצד אחד ציפיות ואופוריה שלא במקומה ומצד שני הביא לזלזול של חוסר אמונה שמקורו בהיתפסות לשם ולא לרעיון.
תקשורת-בצבא נהוג להגיד "עשית ולא דווחת,לא עשית". העמותה לא השכילה לקדם את הרעיון בתקשורת ולהחזיקו חי לאורך זמן . חלק מחוסר היכולת נבע מסיבות תקציביות ,חלקו מבחירת אנשים לא נכונים לתחום זה וחלקו מכשל בהפשטת הרעיון והתאמתו לקהל המקומי.
הרצאה זו היא האחרונה בהרצאות "הקורס לאוהדי כדורגל ". אני תקווה שהחומר שערכתי מהרצאות הקורס סייע לקוראים בהבנה טובה יותר את העולם הסובב את המשחק .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה