שחקנית חיזוק
שחקנית החיזוק היא שלומית גיא,דוקטורנטית לסוציולוגיה ומרצה באוניברסיטת בן גוריון. עם ההכנות לדוקטורט החלה להתעניין בעולם הכדורגל האנגלי ,שהיה מפורסם בעבר בקהל החוליגני ואף בנאמנות יוצאת הדופן למשחק, על אף העלאת מחירים ומיסחור הענף והפיכתו לספורט של האריסטוקרטיה והבורגנות הגבוהה. החוליגניות אינה קיימת עוד ,אמר לה אבי מלר.
כנקודת מוצא ביקשה שלומית לבדוק את היסודות,איך מחנכים את קבוצות הילדים. רק ארסנל וצ'לסי פתחו שעריהן בפניה ובאפריל 2006 נחתה בלונדון.במקביל למחקר באקדמיות חיפשה את עקבות החוליגניזם ,אבל זה לא נמצא ,גם לא בליגות הנמוכות יותר.
את רשמיה היא עתידה לפרסם בספר,בשיתוף עם אבי מלר,בשם "האימפריה".החוליגניזם -מהייזל והילסבורו עד דו"ח טיילור
האלימות מלווה את הכדורגל האנגלי מהווסדו, כספורט מעמד הפועלים ,התדמית היתה של ספורט מלוכלך, מסוכן ואלים והאוהדים בהתאם.
אסונות כדורגל הם דבר נפוץ באי הבריטי ,לאורך כל המאה העשרים. האסון הראשון קורה כבר ב-1902, אז מתמוטט יציע אוהדים מעץ במשחק בין נבחרות סקוטלנד לאנגליה וקובר תחתיו 25 צופים. ב-1946, במשחק גביע בין בולטון וסטוק סיטי באצטדיון ברנדן פארק מתמוטטת גדר וקוברת תחתיה 33 אוהדים. 25 שנים מאוחר יותר משחק בין ריינג'רס נגד סלטיק באצטדיון אייברוקס מסתיים במותם של 66 אוהדים, רבים מהם ילדים קטנים. בפחות משבעים שנה נהרגים 124 אוהדים ביציעי כדורגל בבריטניה בלבד! אחרי כל אחד מהאסונות הללו מוקמת ועדת חקירה. עד 1986 מתפרסמים שמונה דו"חות חקירה בסך הכול, אבל הם לא מצליחים להביא שינוי. המצב עוד מצליח להחמיר; בשנות ה- 70 מתרגשת צרה נוספת: כנופיות חוליגנים מקומיות שמחפשות להפוך את האלימות לחלק בלתי נפרד מהמשחק.
בשנות ה-80 מתחילות אותן כנופיות נערים ללוות את הקבוצות שלהן למשחקים מחוץ לאנגליה. גורמי התבערה האלו מתחברים ומגיעים לשיא טרגי: אסון הייזל בבריסל. אסון הייזל הוא שמה של תקרית שארעה ב-29 במאי 1985 באצטדיון הייזל בבריסל בעת משחק גמר גביע אירופה בכדורגל בין הקבוצות ליברפול ויובנטוס. לקראת תחילת המשחק הצטופפו ביציעים כ-55 אלף אוהדים. היציעים חולקו לשניים - חלק אחד עבור האוהדים האנגלים, וחלק שני עבור האיטלקים ושאר העולם, כאשר רצועת יציע ברוחב מטר וחצי חצצה בין השניים.
כשעה לפני שריקת הפתיחה פרצו אוהדים אנגלים שיכורים את רצועת ההפרדה . ביציע החלה מהומה, והאוהדים שניסו להימלט נלכדו בין גדרות הברזל שתחמו את היציע. השוטרים שנכחו במגרש סירבו לפתוח את היציע לכיוון כר הדשא ולהקל בכך על הלחץ של הבורחים, נרמסו למוות 39 אוהדים איטלקים ונפצעו כ-300.
אופ"א החליטה לקיים את המשחק למרות האסון. במשחק נצחה יובנטוס את ליברפול בתוצאה 1-0 מבעיטת עונשין של מישל פלאטיני.
הייזל,אחרי המהומה.כארבע שנים לאחר אסון הייזל, ב-15 באפריל 1989, הייתה מעורבת ליברפול בטרגדיה נוספת - אסון הילסבורו.
ליברפול מתמודדת בחצי גמר הגביע האנגלי נגד נוטינגהאם פורסט באצטדיון הילסבורו בשפילד. אוהדי ליברפול יוצרים לחץ גדול על שערי הכניסה. המשטרה המקומית לא מצליחה להתמודד עם הלחץ ובהחלטה טיפשית פותחת שער ומאפשרת כניסה חופשית ממנו. העומס ביציע גורם להימחצותם של האוהדים העומדים קרוב ביותר לכר הדשא אל הגדרות. המשטרה אף מסרבת לפתוח את הגדרות כדי לשחרר את הלחץ, ו-96 אוהדי ליברפול משלמים על כך בחייהם.
הרשויות והמשטרה בראשן ,מטילה את כל האשמה על האוהדים והתקשורת בעקבותיה תוך פרסום שקרים דוחים והזויים. הגדיל לעשות העתון הנפוץ באנגליה ה-SUN שעד היום מוחרם בליברפול.
אסון הילסבורו,גופות על כר הדשא.אנגליה אוהבת לחשוב על עצמה כערש הציוויליזציה .ב-1948 מנה המשורר הבריטי ט.ס. אליוט, בנסיונו להגדיר תרבות, את גמר הגביע האנגלי כאלמנט של התרבות הבריטית. בדומה לאלמנטים אחרים של תרבות עממית, הכדורגל הוא מראה מצוינת לתהליכים שרוחשים ברקע. אנגליה היא מוזיאונים והצגות של שייקספיר. היא מסורת, ספרות ואומה של ג'נטלמנים . אז איך זה שדווקא באנגליה מאפשרים לאסונות כאלו לקרות פעם אחר פעם?
כל מחצית המאה ה-20 הכדורגל באנגליה הוא משחק החצר האחורית ואינו חשוף לעין העולם ,די אם נזכיר כי אנגליה סרבה אפילו להשתתף בגביע העולם הראשון,ההתאחדות מסרבת למשחקים בין יבשתיים ובין ארציים,אין שחקנים זרים ואין טלוויזיה. בתנאים כאלה קל להעלים את המשחק והמתרחש סביבו.
במחצית השניה של המאה מתחילים דברים להתהפך ,גביע העולם משוחק באנגליה ,שאף זוכה בו ,הטלויזיה נכנסת בגדול, מ-78 גם שחקנים זרים,השתתפות במפעלים בין לאומיים ועוד,כל אלה חושפים את עולם הכדורגל האנגלי ועימו נחשפת גם תופעת החוליגניזם המביישת את אנגליה ,אך אינה מופסקת.עד אסון הילסבורו ו-דו"ח טיילור בעקבותיו.
דו"ח טיילור
בעקבות האסון מורה ממשלת בריטניה (בראשות תאצ'ר) על הקמת ועדת חקירה בראשות השופט לורד טיילור.ה-דו"ח נוחל הצלחה ומסקנותיו המיושמות משנות ,באופן דרמטי את פני עולם הכדורגל האנגלי .מדוע לא השפיעו שמונת ה-דו"חות הקודמים ודווקא דו"ח זה זכה? התשובה:הטלוויזיה והבושה .תמונות החוליגניזם משודרות בכל העולם וגורמות נזק תדמיתי לאנגליה (קבוצות אנגליות הורחקו,לאחר הייזל, מהמפעלים האירופיים).נדרש שינוי.
ראשית השינוי, בגישה,כדברי הלורד ..."לא מספיק להציע רק את האמצעים המינימאליים הנדרשים להבטחת ביטחונם של הצופים במשחק. מה שנדרש כאן הוא חזון ודמיון כדי להשיג אתוס חדש למשחק הכדורגל...".
סיבה נוספת להצלחה, נעוצה בשינוי הגישה כלפי האוהדים-אם נתייחס לאוהדי הכדורגל כפראים,כך הם עצמם יתנהגו. אם נתייחס אלייהם כבני אדם תרבותיים הם יתחילו להתייחס אל עצמם ככאלה .(הערה של מלר-בעולם הכדורגל הישראלי עדיין מצביעים על האוהדים כפראים שיש לשמור עליהם).
במישור המעשי תוקף ה-דו"ח את הנהלת ההתאחדות והליגה ,שכל מעינייהם בקיום סדיר של המשחקים ,וקובע כי יש להעמיד את בטחון האוהדים בראש. מקומות העמידה מבוטלים מיידית ונבנים מקומות ישיבה,האצטדיונים משופצים והופכים לנעימים ,מסודרים ומזמינים, הכח המשטרתי מצומצם ומוחלף בסדרנים ועוד. האוהדים וחווית המשחק בראש. גם המשטרה זוכה לבקורת חריפה,הן על מחדליה בהילסבורו והן על יחסה לאוהדים כעבריינים בפוטנציה.
המהפכה,המלווה בהקמת הפרמיירליג,מצליחה.אלימות האוהדים והאסונות נעלמים,הפרמיירליג משגשגת והגאווה האנגלית מוחזרת. זו הליגה הטובה בעולם!
הערה שלי-חומר למחשבה ,להתאחדות וליגה במדינה אחרת ,ארבע וחצי שעות טיסה דרומית מזרחית מלונדון.
השפעות דו"ח טיילור
יותר מכל,הישגו הגדול של ה-דו"ח הוא בתהליך ההכלה החברתית ,שבמקום להוקיע את החוליגנים ביקש לראות באוהדים חלק לגיטימי בהוויה ובתרבות הבריטית.
נכון שהתהליך החברתי המבורך לווה גם בסינון הקפיטליסטי של מחירי הכרטיסים,בהידוק הפיקוח על מוקדים בעיתיים ובחקיקה בלתי מתפשרת.אך בראיה הכוללת מקומם של אלה ,שולי.
באורח מעניין תהליכים דומים עוברים על חלק מאלה שתוייגו כ"חוליגנים" וחלקם מפרסמים ספרים ואחרים הופכים לעתונאים. הצורך למחות פחת פלאות והאוהדים מרגישים טוב בסביבתם החדשה ואינם רוצים לחזור לעבר.
השחקן האנגלי-BBC הקרינה סרט המשווה בין משחק גמר גביע ב-1957 ,מנצ'סטר יונייטד מול אסטון וילה לגמר ב-2007 שוב מנצ'סטר יונייטד הפעם מול צ'לסי. ב2007 הופגנה רמה טכנית משופרת,אחוזי השלמת המסירה היו 87% לעומת כ-60% ב-57. ב-2007 הוצאו 7 כרטיסים צהובים ואילו ב-57 נרשמה הערה אחת (לא היו צהובים ,עדיין). מסקנתם היתה מפתיעה ,ריבוי הצהובים הוא סימן לעידון המשחק והשופטים מתייחסים למגע ,שבעבר לא זכה להתייחסות, כאל עברה. הבסיס לכך מונח באקדמיות בהן מחונכים הילדים ברוח זו.
הכדורגל האנגלי הסטראוטיפי,אלים ,חזק,כדורים ארוכים וכדומה,נעלם ועבר תהליך ג'נטלמניזציה,השחקנים נדרשים לאיפוק ומשמעת,חריגות כדוגמת נגיעת היד של תיירי זוכות להד ובקורת. יש חזרה לבסיס הכדורגל, הפייר פליי.
השפעת הזרים-מקובל להגיד כי כניסת הזרים לכדורגל האנגלי הפכה אותו למתוחכם יותר .זה לא נאמר ע"י האנגלים שלא דברו על הכדורגל שלהם כ"בעט ורוץ" אלא ראו במשחק הפיזי על סממניו את הכדורגל המתוחכם ובצדק ,כי גם באותם שנים היה המשחק באנגליה התחרות המרתקת ביותר והדחת קבוצת צמרת בגמר הגביע ,ע"י קבוצת דרג שני , היה אפשרי ורצוי. האנגלים התייחסו לכל אלה כתחכום ולא היתה כל משמעות לעובדה שהשחקן לא יכול לחלוף על פני שני שחקנים.
אך בפועל,כניסת הזרים תחכמה את המשחק הביאה טכניקה ועדנה אותו. גם השחקן האנגלי הושפע והשתפר.מצד שני ,התופעה חוסמת דרכם של אנגלים להתקדם , אך זו המציאות ,הכדורגל העולמי (אירופי ) הוא כדורגל של זרים,אנגליה מתפתחת עם הזרים שלה. בין 10 השחקנים הטובים ,של 17 שנות קיום הפרמייר ליג ,5 הם אנגלים :ג'ררד, למפרד,בקהאם,ראיין גיגס ורוי קין.(תמונות בסוף הפוסט).
האקדמיות-כל מועדון ראוי מחזיק באקדמיית כדורגל בה מתחילים הילדים להתאמן בגיל שש. המטרה המוצהרת והיעד של אקדמיה כזו הוא הוצאת שני שחקנים בשנה . הצלחה כזו מאפשרת מכירתם ומימון פעילות לשנה נוספת ואולי גם רווח קטן. היעד של צ'לסי הוא שאפתני במיוחד ,חמישה שחקנים .בפועל ההצלחה עומדת על שחקן אחד, לכל היותר.
מנהלי האקדמיות אומרים כי הן פועלות במתכונתן רק 8 שנים ויש לפעול בחשיבה לטווח ארוך,ב 3-5 השנים הקרובות צפויה התפרצות הכשרונות המתבשלים כעת.
בין כוכבי האקדמיות- ג'ון קול יוצא ווסטהאם, וולקוט מסאוטהמפטון,הכוכב האחרון של ליברפול היה מייקל אוון. אבל אין תחליף לכשרון,רוני לא היה באקדמיה..
וולקוט קול
damned leeds
בראיין קלאףקלאף נחשב, ע"י רבים ,למנג'ר החכם ,המבריק והשנוי במחלוקת בדורו, מרדן אך גאון כדורגל. עם כל הרזומה הזה מגיע קלאף ללידס ושורד בה ארבעים וארבע יום בלבד, בהם הסתכסך עם כל מי שרק זז. הסרט מצייר תמונת מצב של הכדורגל האנגלי באותה תקופה אוהדים,חוליגניזם,כסח(לידס נחשבה ככזו),מעמדות ועוד מאפיינים. דון ריווי היה קפיטליסט,אציל,שמרן,איש המעמד הגבוה.בראיין קלאף לעומתו היה בן מעמד הפועלים והסרט מציג את את היחסים בין שני מייצגי המעמדות הללו כאשר קלאף מנג'ר דרבי קאונטי ודון ריווי מנג'ר לידס, ריווי מתייחס לקלאף כאל גרגר אבק. ניתן להשגה בספריות הוידאו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה