"ממשחק לסחורה"- הרצאה של פרופסור א. בן פורת ב"קורס לאוהדי כדורגל נוב 09

המודל להתנהלות הכדורגל היא אנגליה והעולם מחקה אותה. הכדורגל אינו מתפתח מעצמו אלא נבנה מסביבתו ,גורמים כלכליים,פוליטיים וחברתיים מעצבים אותו.
ניתן להבחין בארבעה שלבים עיקריים בהתפתחות הכדורגל:
א.הכדורגל קהילתי,נולד בקהילה,משוחק בקהילה ,הניהול קהילתי.
ב.מעבר למקצוענות למחצה-בעיקר תגמול מסויים לשחקנים.הניהול עדיין קהילתי.
ג.תאגיד עסקי מקצועני-ניהול מקצועי,שכר גלוי לשחקנים אבל עדיין נשמר קשר מסויים עם הקהילה.
ד.היפר התמסחרות- רכישת קבוצות ע"י גורמים חיצוניים כעסק לכל דבר ועניין ודחיקה של ההקשר הקהילתי.
אנגליה
הסביבה בה צמח הכדורגל ,באנגליה, היה ה-public school שבשונה משמו היה בית ספר פרטי ,פנימיה,לבנים להורים שיכלו לשלם. אפשר להניח שיש קשר לרוגבי. כל מקום שיחק בסגנונו,על פי חוקיו,מספר המשחקים ,גודל המגרש ,כל אלה היו שונים ממקום למקום.
על אף הבורגניות של המשחקים היה המשחק אלים ונועד לפרוק לחצים של הנוער בגיל ההתבגרות .לא ניתן עדיין להגדירו כעממי מאחר ולא חרג מגבולות בתי הספר. למעמד הפועלים שעבד שבוע מלא לא היה זמן לעסוק בספורט.
על מנת לפתח את המוצר היה צורך ביצירת סטנדרטיזציה.

 ב-1848 מתכנסים בקיימברידג' נציגי בתי הספר בניסיון ליצור כללי משחק. חלק מכללים אלה קיימים עד היום (כמו מספר השחקנים).
אנגליה עוברת מהפכה קפיטליסטית ,תיעוש עצום ושינויים מבניים בחברה. בין השינויים ,זמן פנוי לפועלים מה שאפשר להם לאמץ את המשחק החדש שהיה פשוט בדרישותיו. מתחילות להתארגן קבוצות במסגרת הקהילה-כנסיות,שכונות ,מפעלים וכדומה. המרכז עדיין נשאר בבתי הספר אבל המשחק גלש גם לפריפריה ולשכונות. הקבוצה השתייכה לקהילה והקהילות שיחקו בינהן . האריסטוקרטיה הבריטית התנגדה למגמה העממית אך ללא הואיל. במחצית המאה ה-19 היו בעיר מסויימת 120 מועדונים.
בראשיתו,כאמור שוחק המשחק ע"י בתי הספר ומעמד הביניים ומעלה שגורם הזמן לא דרש תמורה . כשהפועלים נכנסים למשחק ומקדישים מזמנם המועט ומאמצעיהם נוצרת מודעות לחליפיות הזמן בכסף ויתכן שאף התחרותיות סייעה לכך.המועדונים מתחילים לתגמל את השחקנים, גם אם לא באופן רשמי וממוסד .עדיין הניהול נתון בידי אנשים מהקהילה –אנשי ציבור,סוחרים ואחרים. יזמים עסקיים שמו לב לפוטנציאל העיסקי של המשחק כמושך קהל, גידרו מגרשים והחלו לגבות דמי כניסה כאשר העסק התברר בעיסקי,לפחות בחלקו ,נוצרה סחירות של המוצר,קבוצת הכדורגל ושחקניה.

כך לדוגמה ,סלטיק הוקמה ע"י הכנסיה ונרכשה ע"י יזמים מסחריים (הזיקה הדתית נותרה עד היום).
ניתן לקבוע כי הקפיטליזם הוא שגרם לפריחה ולפיתוח של הכדורגל.
ריבוי המועדונים והתפשטות המשחק חייבה ארגון גג מסויים וסטנדרטיזציה מחייבת שבלעדיה לא ניתן לשווק את המוצר. ב-1863 מקימים מספר מועדונים מעין התאחדות שממסדת את כללי המשחק. עדיין הקבוצות משחקות בסביבה גיאוגרפית מצומצמת בגלל חוסר תחבורה.
כניסת הרכבת מהווה מהפכה בכך שאיפשרה תחרות במרחב גיאוגרפי גדול וגם ניידות האוהדים. כאן נוצר בסיס לליגה.
ההתאחדות נותרה בידי מעמדות גבוהים שרצו לקדש ערכים אנגליים כמו חובבנות ,פייר פלי וכדומה. בעלי הקבוצות רצו מקצוענות ובלחצם נכנעה ההתאחדות והוקמה ליגה מקצוענית שכללה מבנה ליגה ותוכנית משחקים ובצד אלה שיטת ארגון למועדונים עם יו"ר והנהלות כולל ניהול כספים. אלה מביאים למערכת חקיקה של חברה עיסקית וישות משפטית.
ההתאחדות,מרצון לשמור עדיין על צביון עממי, מנסה לרסן את הקבוצות כמו למשל הגבלת משיכת דיווידנד מתחת ל-3.5% . בעלי הקבוצות ,שעדיין רואים בקבוצה כשירות לקהילה,מסכימים. נוצרו גם חוקי העברה שלמעשה מקשים מאוד על ניידות שחקנים ,גם זה מהרצון לרסן את ההיבט הכלכלי והבלטת הספורטיבי והקהילתי.
משכורות השחקנים (לפחות רישמית) נותרו נמוכות והושוו לשכר פועל מקצועי. שחקנים נסעו למדינות שלא היו חברות פיפ"א ע"מ להרויח יותר (דרא"פ לדוגמא). העדר תקשורת רחבה מונעת הרחבת הפופולריזציה של המשחק.
הסכר נפרץ ב-1960 כאשר שחקן מגיש תביעה על הגבלת השכר כמנוגד לחופש העיסוק וזוכה . ההתאחדות מצמצמת מגבלות ,גם איסור ההעברות מוסר בדרך דומה ונוצר שוק עם כללי היצע וביקוש ,עדיין מוגבל לשחקנים אנגליים בלבד.רף הדיווידנד מורם במקצת אך נותרה עדיין ,בחלקה ,התפיסה החובבנית .כך לדוגמה ,עדיין אסור ל-יו"ר למשוך שכר.

שנות ה-80 ,תקופת תאצ'ר הדוגלת בשווקים פתוחים והרס איגודים מקצועיים מהווה נקודת מפנה גם במבנה הכדורגל.מופיעים דירקטורים בעלי אוריינטציה כלכלית מובהקת ובונים מערכת חדשה .1983 טוטנהם נכנסת לבורסה ונדרשת לשקיפות מלאה. ההתאחדות נכנעת לכוחות השוק .הניהול הופך למקצועני לחלוטין ועקומת שכר השחקנים עולה בתלילות.,סכומי ההעברות תופחים. המועדונים הופכים לתאגיד כלכלי וחברות ב-ע"מ,חוקי ההעברות מוגמשים,מוגדלת כמות הזרים והאוהדים מורחקים להיות צופים בלבד או צרכנים. האוהד המסורתי נאמן לקבוצה וישאר. הצופה הצרכן בא בדרישות כמו תנאים ,השגים ועוד . פלח שוק זה אפשר להגדיל ולהביא רווח נוסף. זהו העידן העסקי מקצועני.
בשנים האחרונות בולטת תופעת ההיפר התמסחרות שמניעיה זרים ולעיתים לא מובנים ומנותקים לגמרי מהאוהדים,הקהילה והסביבה . מה לאברמוביץ ולצ'לסי ,גלייזר האמריקאי ומנצ'סטר יונייטד,הסעודים ומנצ'סטר סיטי ועוד .הקבוצה היא ביזנס והנכס הוא השחקנים אם ברצון הבעלים לממש הון ימכור את השחקנים וגם את הקבוצה ,אין שיקול אחר. ראה גם גאיידמק ובית"ר ירושלים.

גאיידמק,אברמוביץ', גלייזר
לכאורה מה רע בכך ? יש כאן פגיעה בעקרון ספורטיבי של אי וודאות תחרותית ויצירת מונופול על זכיה לקבוצה מצומצמת . איזה עניין ישאר לשאר הליגה שאינה במועדון הסגור כך בליגה באנגליה, בספרד,באיטליה . בליגת האלופות והמגמה שקבוצות ישחקו במפעלים ללא קשר להשגיהן. ראה יורוליג בכדורסל והתנהגות מכבי ת"א כדורסל ששנים ייבשה את הליגה.
ישראל

ההתאחדות הישראלית הוקמה כבר ב-1928 . הקבוצות הראשונות התבססו על הישובים הותיקים והמבוססים ת"א, פ"ת , רחובות ועוד ,אבל עד מהרה התפשט המשחק בכל מקום ואם כדורגל הוא סוג של תרבות הרי הכדורגל היה התרבות שהתפשטה הכי מהר.
מאפיין עיקרי ביישוב של 1948 היה הפוליטיזציה שניהלה את חיי הישוב, גם הספורט בכלל זה. ארגון הפועל הוקם כבר ב-1920 ,לכאורה ללא הקשר פוליטי אך בפועל הציר –הפועל,הסתדרות ,מפא"י,ממשלה היה ברור . הארגון טרח להקים מועדוני ספורט כחלק מתפיסת הפצת תרבות ובצד זה פוליטיזציה מוסווית. מכבי שהוקמה כבר ב-חו"ל היתה אף היא ביסודה א-פוליטית והיתה למעשה מקימת הספורט בארץ. בית"ר, שזיהויה הפוליטי היה ברור יותר, הוקמה ב-1926.

באירופה היה הספורט מכשיר לגיוס המונים והון פוליטי. עולי אירופה ייבאו תפיסה זו גם לניהול הספורט שהיה פוליטי לחלוטין ונוהל ע"י המרכזים בזיקה פוליטית ברורה כולל הזדהות פוליטית של האוהדים. ההתאחדות ואפילו הנבחרת התנהלו על בסיס הכח של המרכזים (שיטת הפיפטי-פיפטי)
.
1950 עדיין התנהל הכדורגל בדגם הקהילתי-יו"ר ללא שכר ושחקנים ב"חינם". גם פתרונות יובאו מאירופה כמו תגמול לספורטאי ע"י סידור עבודה במפעל המזוהה עם התנועה .הבסיס הפוליטי היה משמעותי ואוהדים באו מתוך הזדהות פוליטית.
גורם משמעותי בפיתוח המשחק היה צה"ל .היו תחרויות בין יחידות ושיאן בגביע ה-רמטכ"ל שהיה כה יוקרתי עד ששחקנים גוייסו למילואים על חשבון הליגה. הצבא היה גם קונצנזוס שתחת כנפיו קל יותר להגיע להסכמות וכמובן היה כח ארגוני. עוד לפני תום מלחמת העצמאות הוחלט על שיגור נבחרת ישראל ל-ארה"ב ,מסיבות תדמית .האחריות הוטלה על צה"ל שהקים בסיס אימונים ודאג לכל .גם המשחק ההסטורי מול בריה"מ ב-1956 שנשא אופי פוליטי ברור היה באחריות צה"ל. עד מהרה נותק הקשר צה"ל- כדורגל.

ב-1960 מונה גיולה מאנדי ההונגרי למאמן הנבחרת וזה העלה דרישה לפיצוי השחקנים על הזמן שמושקע בנבחרת ,דרישתו התקבלה ועד מהרה הועתקה לקבוצות (זה קרה במקביל לאנגליה וכנראה בהשפעה ).הדיון על מקצוענות נפתח ,חלקו נפתר בשיטת הקומבינה הישראלית –מניה בדן או אגד ,עבודה במוסד המזוהה עם המפלגה ועוד וחלק פשוט מתחת לשולחן. שחקנים נוסעים לשחק ב-חו"ל, רמת החיים עולה ונוצר לחץ. 1989 מגיעים זרים לשחק בארץ, העסקנים הפוליטיים נדחקים מניהול הקבוצות,כח המרכזים נחלש,ונכנסת שכבה של מנהלים לא פוליטיים. רק ההתאחדות המשיכה להתנהל על בסיס המרכזים.
קו פרשת המים ,שנת 1992 יעקב שחר ומכבי חיפה ואחר כך רובי שפירא ובהמשך גם לוני הרציקוביץ,גידמאק,יאמר,מכבי ת"א ובעליה ועוד. ישראל בשלב העיסקי מקצועני, התמסחרות מלאה.