גבעtime
סרטי גבע
"סרטי גבע" נקשרו קשר הדוק לגבעתיים אפילו שמם מרמז על הקשר,כאן הוקמו, עברו לבניין חדש ופעלו שנים רבות. . לאחרונה נסגרו האולפנים, המבנה נמכר ויהרס לטובת עוד מפלצת בטון .בנשימותיו האחרונות זכה המבנה לעדנה וארח בין כתליו תערוכה שסקרה את פעילות האולפנים. בביקורי בתערוכה צפיתי במספר סרטונים על גבעתיים מהשנים 1972,1964,1958 ,שוחחתי עם מארגן התערוכה וזכיתי בדיסק של הסרטים, מהם חילצתי תמונות (פריימים) המספרות את סיפור המסע בזמן של גבעתיים ,התקופה והעיר ובעיקר המכתש.
שנת העשור1958 היתה שנה משמעותית בחיי,סיימתי את בית הספר העממי,כצנלסון בגבעתיים. מבחינתי היה זה הארוע אבל למדינה היו מחשבות אחרות.
שנת תשי"ח-1958 ,כשמלאו למדינת ישראל עשר שנים ,הוכרזה כ"שנת העשור". חגיגות העשור נחגגו ברחבי ישראל בשורת אירועים, חגיגות וטקסים,חלקם ממלכתיים אך לא נפקד גם מקומם של הארועים המקומיים, כל ישוב, בית ספר ,ארגון ,השתתף בחגיגה בדרכו שלו ובגאווה גדולה .
אכן היה במה להתגאות , מבצע קדש הסתיים אך לפני פחות משנה בנצחון גדול "ותשקוט הארץ",בעשור כמעט שולשה האוכלוסיה, הגיעו כספי השילומים, הסתיים משטר הצנע, רוה"מ, בן גוריון ,סגר עשור בתפקיד ונשיא נערץ בן צבי כיהן כבר שש שנים. ממש אופוריה.
מספר ארועים מרכזיים בלטו בחגיגות:
תערוכת העשור-תערוכת השגי המדינה נערכה בבנייני האומה בירושלים וכמעט שליש מאוכלוסיית היישוב ביקר בה .
שחזור טקס הכרזת המדינה – בדיוק עשר שנים ,בדיוק באותו מקום ועם אותם אנשים שוחזר במלואו אותו טקס הסטורי מ-תש"ח,לפרטי פרטיו .
המצעד-"מצעד העשור " כמובן, נערך ברובו באצטדיון האוניברסיטה בירושלים (בגלל מגבלות הסכם שביתת הנשק) והשתתפו בו טנקי שרמן ו amx 13 .
מפגן צה"ל- אביו מולידו של הטקס השנתי בהר הרצל, נערך באיכסצטדיון ר"ג (שהיה אז אפילו גרוע יותר )והיה על טהרת הצבאיות כולל טקס החלפת הדגלים הבלתי נמנע.
חידון ה-תנ"ך העולמי הראשון-ארוע מסעיר, בקנה מידה של אותה עת ,שזכה לרייטינג עצום בערוץ היחיד, קול ישראל. המנצח עמוס חכם הפך מיידית לסלב(עד לחידון הבא..).
העשור בגבעתיים
המועצה המקומית גבעתיים ושמעון בן צבי בראשה ,לא פיגרה אחר שגעת העשור ואף הגדילו לעשות כשחברו לסרטי גבע והפיקו סרט ושמו ......"גבעתיים".מה לא נדחס לאותן 10 דקות ,כל טוב גבעתיים ושכיותייה-בונים וסוללים, יום העצמאות ,קישוט העיר,אמהות ותינוקות, גנים ציבוריים,טקס יד לבנים, בתי ספר, מפעלים,פורים,בריכת רמב"ם,טקסים ועצרות, תזמורות ומקהלות, ראש המועצה פה, ראש המועצה (והמועצה ) שם ו- 30,000 תושבים המצטופפים ב-3250 דונם (עדיין ברווחה יחסית). אבל נתמקד בארועים בהם יש לנו עניין כאורדונים.
אות ההגנה-
באחור קל ,של עשר שנים ,החליטה ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים להעניק את אות ההגנה למי שהיו חברים בארגון ההגנה, חלוקת האות החלה בשנת 1958 בטקסים שנערכו ברחבי הארץ ,גם מקומה של גבעתיים לא נפקד ואף זכתה לארח את הטקס האזורי ,במכתש כמובן.
*
בני גבעתיים, כיאה למארחים ,זכו לפינה משלהם וברוח אופנת אותם הימים חלקם אף הופיעו במכנסי חקי קצרים.החומה המזרחית של המכתש ו"יציע" הכורכר היוו תפאורה מרשימה.
על בימת הכבוד מכובדים רבים ובראשם שמעון פרס שהיה עסוק באותם ימים ב-מו"מ עם הצרפתים על הקמת הכור בדימונה אך התפנה לכבד בנוכחותו את הטקס .על הבמה ,כשחומת המכתש הצפונית בגבם ,משמאל לימין: אלוף משנה שמעון אבידן (מח"ט גבעתי במלחמת העצמאות) אלוף משנה מיכאל בן-גל (מפקד מחוז תל-אביבי) רס"ן משה (מוסה) אשד לוחם גבעתי, שמעון פרס (עוזר שר הביטחון) צפריר (עוזר שר הביטחון) ישראל בקר (מזכ"ל ההסתדרות).
*
בסיום הטקס, "המסדר ינוע בשדרות מסע לימין", הותיקים צועדים בסך וג'יפים שועטים על קו האורך של המכתש.
*
עצרת יום העצמאות
יום העצמאות העשירי בגבעתיים נחוג ברוב פאר באתר המופעים המרהיב של העיירה, האחד והיחיד, המכתש . שיאו של הטקס מופע ריקודי העם וחומת המכתש משתלבת כחלק מהתפאורה.
מגרש הכדורסל בתיכון "קלעי"
בסקירת בתי הספר ,בסרט, לא נפקד מקומו של תיכון קלעי , הראשון וזמן רב גם היחיד בגבעתיים. אבל בזכרון הקולקטיבי האורדוני הוא מתחבר לא בהכרח לבחינות בגרות.
בשלהי שנות ה-50, תחילת ה-60, צץ גורם אהדה חדש לילדי גבעתיים,קבוצת הכדורסל "הפועל ר"ג ושלל כוכביה,"פתק" אלוני, עמוס קמינר, רענן כץ ואלילנו מושליין לימים מפציץ כבד בקבוצת הכדוריד . כמיטב המסורת ,קבוצות "אדומות " לא שיחקו ב-ר"ג הבורגנית(אלעק) אלא בגבעתיים הפועלית. המגרש שנבחר היה מגרש בית הספר התיכון ע"ש דוד קלעי שבשיפולי המכתש על אם דרך העפר לקולנוע אורלי. עיון בתמונה מבהיר מייד כי אין מדובר בנוקיה אלא במגרש בלטות פרוץ לכל רוח , פנסי תאורה מתנדנדים על כבלי מתכת מעל ולוחות הסל עשויים קרש. ביום שיחקו הבנות של קלעי ובערב התאמנה הקבוצה. המשחקים נערכו ביום שישי בערב ,מעין משחק מקדים למסיבה הסלונית .
"קהל האלפים" הצטופף מאחורי הסל ועל טריבונת שתי המדרגות ממנה נלקחתי ,אחר כבוד ,למעצר במשטרת ר"ג. הסיפור המלא בפוסט "המכתש שלי ", שכתבתי בבלוג זה ב-17 מאי 2009.
*
שנת היובל
1972 היתה שנה רגילה ,אחת לפני 1973 , אך לא בגבעתיים שבדיוק חגגה יובל להקמתה. גביר העיירה -האגדה ,האיש והכובע-קובה קרייזמן חש הזדמנות הסטורית ,שאסור להחמיצה , נזכר במורו ורבו שמעון בן צבי (שקובה היה סגנו שנים רבות ) שהפיק סרט כבר ב 1958, חבר לאולפני גבע והפיק אף הוא סרט יובל- "חיים שכאלה בגבעתיים".כולו ברוחו , צלמו וקולו של קובה קרייזמן.
תמונה הסטורית, קובה ומועצתו מכונסים על "גבעת הכרם " (כיום קניון גבעתיים ורחוב בן צבי) ומציגים את תוכנית הסיטי ובליבה פארק של 60 דונם! למוצא הישר ינתן פרס ...
גם ההסטוריה של "משכונות לעיר " לא נפקד מקומה, הנה ראשיתה של אם המכתש ,היא שכונת בורוכוב
*
אחד ממפעלותיה החשובים של שכונת בורוכוב הוא הקמת המכתש המונצח כאן בתמונה התלויה מעל מיטתו של כל אורדון מכובד.למען הגילוי הנאות ,פס הקול בסרט אינו מזכיר עובדה זו ומבחינתו מדובר בבני השכונה העובדים במשקי העזר שלהם . אבל ,כידוע, לעובדות אין משמעות ולמיתוס חיים משלו.
אך הפנינה נשמרה לסוף הסרטון, המצלמה משוטטת על נוף פנורמי של עירנו ומתמקדת במכתש . חדי העין יבחינו כי התמונה מצולמת מרחוב פרוג שאז עדיין רבו בו הבתים הקטנים
.
* * *
גבעתיים, של הסרטים חלפה עברה לה,סרטי גבע ,אף הם לא עימנו כבר ורק המכתש ,סופו מי ישורנו ............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה