יום חמישי, 12 ביוני 2014


מסעות אורדון באורדוניה.

בעיון מרפרף בניוזלטר של גליץ צדה עיני מודעה על טיול לירדן . מזה שנים אני משתוקק לפסוע בעקבות מאיר הר ציון אל הסלע האדום (ובחזרה) כשאריק לביא באוזני. שכנעתי את צביקה  להצטרף, הלוגיסטיקה אורגנה  וכבר אנחנו במעבר הגבול, תהליך קצר ויעיל ואנחנו בירדן. ומי בחוברת- עדת עלמות חן מקסימות עם חגור פילים על גבן , מהנדסי היי טק חמורי סבר ועמוסי דאגה על הפרוייקט שהותירו מיותם מאחוריהם, מנהל בנק חביב מהפריפריה, מנהל חשבונות מקועקע , זוג מקסים "צילי וגילי" מייצגי  עדות מזרח ומערב  ושני קשישים . הלהיט, ללא ספק ,היה  מצוייד בשרוואל כחול מצוייץ בפרחים צהובים , ווסט צלמים ורוד וסנדלים עם גרביים! כל זה על גוף גבעולי עם שיער לבן גולש ואנרגיה  של השפן של דורסל, איציק  קשישא. עד מהרה הסתבר כי האיש חובב נלהב של מה שמכונה ג'וקים, פרפרים וגם פרחים בקיצור ,ילד טבע מהקיבוץ. שלל תצלומיו בתגליתו האחרונה, סמארטפון מצלם, הוצגו בחדווה לכל דורש וגם למי שלא.
מאחר ובטיול של פוטו טבע עסקינן התלוו אלינו שני מדריכים יואל ותומר, שני עלמי חמד עם אורך רוח בלתי נגמר, שמחה והתלהבות (הרבה ) . תומר למרות שנקרא רצאבי, ממש לא נראה כחובב ג'חנון, חריף ותופר את הכיס של הכסף עם חוט ברזל. יואל , האיש שמחייך תמיד, כנראה גם מתוך שינה,  דרום אמריקאי,אבל בלי מבטא. כיאות למדריכי צילום הופיעו השניים עם סוג של מכולה על הגב  שהנפיקה לאורך הטיול אביזרים אין ספור.


בעניין הצילום. עם מוזר חובבי הצילום, סוג של כת הסוגדת לאלים כמו קנון וניקון , עדשות אין ספור עם מספרים לא מובנים, פילטרים  עם כינויים מוזרים ,"מקלות", תיקים יעודיים ובקיצור, מה לא. כל זה נארז בתיקים מטילי אימה ונשמר כבבת העין . היקף הזיווד שהובא היה  גדול מזה של F-16. כיאות , התנהל השיח סביב השוואות למי יש גדול יותר ומלחמת חורמה בין מעדיפי האלים (ראה לעיל)  ושמות כמו -צמצם, עדשה, פול פריים, קרופ, תריס,איזו, אורך מוקד ,טיים לפס , פיצוי חשיפה, וויט בלאנס  ועוד רבים התעופפו באויר. הייתי המום, הכרתי רק את התריס כי יש לי כזה בבית, חשמלי, אבל צריך להשתלב אז המהמתי כמה מילים. למען האמת גם רותי הצטיידה בסמארטפון בלבד. לסיכום- החיים דרך העדשה.
בראש כולם עמד מנחם ,המדריך הגיאוגרפי ומוביל הטיול , סוג של בדואי אבל תימני. בצד הירדני המתין לנו המדריך המקומי העונה לשם ראהד, הרבה מדריך . עד מהרה התגלה האיש כבעל חוש הומור מושחז, ידע המסופק במידה ויכולת לעקוף מכשולים פוליטיים. האוטובוס הממוזג , טויוטה (אלא מה) ממתין לנו עם נהג עטוי דרגות קפטן בואינג 737 באל על , וקדימה לעקבה . אילת מהצד השני , כל השאר עזה למתקדמים, אפילו דגל הענק  היה בכביסה. חומוס בעקבה, נשמע מבטיח, בפועל לא מגיע לקרסולי אבו-חסן מיפו, אבל  שבענו.
 מצרפים שוטר ירדני מדוגם לתפארת וסוף סוף יוצאים לדרך . בדרך שיחות הכרות , איציק מראה תמונות ג'וקים וטניה , מהצמד "צילי וגילי", פותחת במשימת ה--Street View ומתעדת כל שעל באדמת ירדן .ראהד יורה מטר נתונים על המדינה , אם המלך מאזין הוא בטח מבסוט.  המתח עולה, הג'יפים לואדי רם ממתינים לנו ואני הוזה על הרים מרהיבים הנשקפים מבעד לחלונות הלנד קרוזר הממוזג . חיש מהר טופחת המציאות על פנינו , מה זה טופחת, מרביצה.
ממתינים לנו שני טנדרים טויוטה (אלא מה) עם ארגז פתוח ושני נהגים בדואיים. עוד אכזבה , ציפינו לבדואי, חרוש קמטים, נטול שיניים, עם מעיל שחור וכפייה ובידו  מקל רועים וקיבלנו שני נסיכים בג'לביות מבריקות שיער עורב גולש ומטופח וזקן מושקע. זה מה יש. מנחם התארגן על איסוזו נוצץ וממוזג עם נהגת , לזה אני רגיל שהחיילים על קומנדקר מקרקש והמפקד בווגוניר ממוזג עם אנטנות. תרגולת "על הרכב עלה ", ואדי רם הנה אנחנו באים.




הציוויליזציה מסתיימת ואנו משייטים בנוף מדברי מרהיב , מרחבי מדבר עצומים, הרים בתצורות שונות ומשונות,(בעיקר משונות) , פה ושם כמה גמלים, אין נפש חיה ושקט עצום מסביב, שקט של מדבר. תומר ומוטי (הצלע הגברית מהצמד "צילי וגילי") נזכרים בימים עברו , נעמדים בקדמת הארגז סטייל "חשופים בצריח" ובולעים את הנוף. השאר מתחבטים על הארגז , מתאבקים קלות, ניצלים מעט  אבל נהנים ואפילו מנסים לצלם.  הנהגים הנסיכים מפליאים לעשות, הנהגת פחות. עצירות קלות והסברים. מנחם מסביר על הגיאולוגיה –סלעי משקע, מגמה,  גרניט ,סלעי גיר וכדומה  והסיבות למה להם (הירדנים) יש ולנו לא . משום מה אני נזכר בשעורי הגיאוגרפיה , במזוזואיקון והקרטיקון  אבל לא הגענו כל כך רחוק. וחם, חם מאוד, שותים הרבה .
הזמן טס והנופים מרהיבים, החומוס והפול מעקבה משפיעים  ומעיפים את הטנדרים קדימה...שעות הצהרים חולפות, השמש נוטה והנוף מקבל פנים חדשות צבעוניות ודרמטיות יותר, המצלמות מתקתקות , כל אבן מתועדת, כל צמח מונצח ואיציק לוכד בעדשתו אפילו כמה ג'וקים בדואיים . עדר גמלים מתקבל בצהלה כאילו ראינו לוויתנים , כבר הרבה זמן לא היינו בכביש באר שבע ערד, אבל אלה ירדניים.


היעד הבא –השקיעה . התייעצויות סודיות על האתר המומלץ והזוית המכריעה לצילום חיינו , הכנות , מתח ו.... פספסנו את השקיעה, לא נורא ,כנראה מחר היא תחזור.
הערב מתקרב ואנו מגיעים לחניית הלילה באורחן בדואי הממוקם בצד הדרך בתוך פתחת קניון מרהיבה. התנאים בסיסיים אבל מספקים בהחלט. מתארגנים , מנקים מצלמות, שותים תה עם הרבה מרווה והמון סוכר . ארוחת הערב מגיעה, שני סירי ענק עם מקלובה צהבהבה וריחנית, עוף וכבש, כמה תוספות, החבר'ה בולסים בכיף.


זהו, הגענו למנוחה ולשלווה. אז זהו שלא, תומר ויואל , צמד אנרג'ייזר, יוצאים לפטרול אלים לאיתור אתר לצילום שביל החלב. לא הבנתי, אני בשביל חלב הולך למקרר.
האתר אותר, ממש כאן ממול על דיונה מרהיבה , אבל מחייבת טיפוס מתיש, לפחות מזג האוויר ,נפלא. סוחבים בעלייה ומתארגנים אל מול רכס קטן מעברו, מבטיח תומר, יעלה שביל החלב (ואני שוב חושב על המקרר ואולי גם ענבים) , "מקלות" ננעצים ומיוצבים, מצלמות ועדשות מורכבים, הוראות הפעלה  מועברות בקשר עם הקודים המוכרים- צמצם, איזו, תריס ודומיהם , גם אני לא רוצה להיות סוציומט ועושה משהו. זהו , הכל מוכן ואנו רובצים על דיונה רכה וקרירה אל מול רכס אפלולי , תחת שמים מכוכבים ונוצצים ו... מחכים. מי לא בא? נכון החלב , אבל תומר פוסק , הוא יגיע! אני שוב חושב על המקרר.  הדקות נוקפות ותומר מעדכן שצריך לשנות זוית, האסטרנומים טעו קצת . לא נורא. הזמן חולף בנעימים ונמנומים עד שתומר מכריז "הנה זה ", במאמץ רב ושכנוע עצמי אני רואה כמה לכלוכים עכורים מזדחלים מעבר לרכס, מעניין החלב שאני מכיר דווקא לבן. הזחילה ממשיכה עד שאני מחליט שהפרינציפ ברור לי וגם אין לי לייט רום . יורד למאהל. בדיעבד כמה חברה מנפיקים משהו , לי יצא שחור עם נצנוצים, אולי הלייטרום...
פורס שק שינה וצלל לשינה מבורכת, שביל החלב לא מפריע לי .תם היום הראשון , עייפים אך רצוצים..
בוקר. התארגנות, אוכל, הפיתות נהדרות , "על הרכב עלה " ואנחנו בדרך. מנחם מבטיח כמה קניונים מיוחדים ואני חושב על קניון עזריאלי עם מקיאטו ארוך, קרואסון ומזגן. מנחם עומד בהבטחתו  וגם גרפיטי נבאטי וסיפור לורנס איש ערב , אני נזכר בסרט ורואה את פיטר אוטול צועד כאן.




אבל היעד הוא פטרה ,אני כבר שומע את אריק לביא ומשמיט את הבית " מטח היריות היה קצר..." וכו'. נוטשים את המדבר נפרדים מהטויוטה והנסיכים ופוגשים שוב את האוטובוס עם הטייס. הו הסלע האדום, האדום.




קולינריה הכרחית ואנו בשערי פטרה. התארגנות ואנו פוסעים בקניון המוכר מסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק,אופס נזכרתי ,שיחקתי כאן  ב"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון".



המקום מזכיר קצת היפודרום בכמויות הסוסים והמרכבות הדוהרים כאן. המתח גובר ומחכים לראות את המקדש האדום מציץ מפתחת  הקניון. בשלב מסוים  ראהד, שובב שכמותו, מהתל בנו , מציב שתי שורות עם הגב לכוון התנועה ופוקד עלינו לפסוע לאחור , התיירים מסביב מגחכים ואז פוקד עלינו להסתובב והנה, אחת התמונות המפורסמות בעולם מציצה אלינו מבין חגווי הסלע. הנשימה נעתקת, גם מהחום. כמה צעדים ואנו מול הפלא המצלמות באטרף..
אלא שהפלא מוקף בים תיירים מכל העולם, גמלים חמורים וסוסים . מתרשמים ומפנימים, עוד נחזור. ראהד אוסף את כולם , יורדים במורד, הסברים מעניינים, ילד הטבע נעלם. חם, סוסים ומרכבות, גם גמלים, המתחם מסודר עם קיוסקים , שרותים  כמו שצריך. מקבלים זמן  חופשי, משוטטים ומצלמים, מתרשמים מאוד  . בשעה היעודה נפגשים עם יואל בקצה המסלול ועולים חזרה. הכל נראה אחרת, השמש יורדת, החום פוחת כמות התיירים יורדת לאפס , תנאי צילום נהדרים. חוויה מחודשת . מגיעים ללהיט, עכשיו שקט ופתוח , יואל משאיל לי עדשה (תודה) ואני מנציח את המונומנט  מכל זוית אפשרית. מקום מרהיב אבל כמה אפשר להסתובב בבית קברות אפילו שהמצבות מרהיבות.

בערב מלון מסודר אבל יש קצת געגוע לשמים מלאי הכוכבים ושקט של מדבר. בלובי דוכן של אומן בקבוקי חול מדגים לנו בפומפוזיות את שיטות העבודה והחומרים וכנראה מצפה שנרכוש כמה יצירות במחיר מופקע אבל הבונקר הישראלי לא מובקע. תם יום שני.
בוקר. חוברים שוב לטייס ופנינו צפונה לואדי חסה . הדרך ארוכה , חדגונית ומשובשת , הנהג רוטן והקצב איטי. טניה ממשיכה בפרויקט ה--Street View והחברים מתעפצים. מגיעים , מתארגנים להליכה במים , נחמד ונעים. מנחם וראהד מסדרים פריסה באמצע הואדי, שוב מקלובה ולקינוח חלבה .הרבה פאן אבל צריך לצלם , שוב נשלפות חצובות ,פילטרים מיוחדים (שכמובן אין לי) והמשימה לצלם מים חלקים או כפי שאומרים בז'רגון המקצועי , החלקה. טוב ,עשיתי, למרות שלא היה לי אכפת שיהיו גלים וזרימה. 



מתקפלים  ונעים דרומה למעבר הגבול . מעבר מהיר  , שמעון הבנקאי , צביקה ואני במונית לאילת, מתייעצים והולכים לאכול בברזיל, מסעדת בשרים, אלון, תומר ויואל מצטרפים, פותחים שולחן  , שוחטים כמה פרות, בירה וערק , אחלה סיום לטיול נהדר. לטרמינל והביתה .
תמו מסעות אורדון* באורדוניה.





*אורדון –כינוי לאוהד קבוצת  הכדורגל  "הפועל ר"ג.


                 

אין תגובות:

פרסום תגובה