הבלוג של "אדום עתיק"

לפני מכבי הרצליה

מאז סיום המשחק ביום שישי האחרון אני מסתובב סר מזג וזועף ורוחי רעה עלי . סיבות לא חסרות ,אוהד הפועל ר"ג הפך להיות סוג של איוב אורדוני ,המכות ניתכות עליו בזו אחר זו ללא הפסקה ככתוב בספר איוב "… ע וֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא…". הראשונה שבהן- תוצאת המשחק שהורידה אותנו מהפסגה וסתמה ,לכאורה ,את הגולל על סיכויי העלייה לליגת על.
השניה – המהומה המבישה בסיום המשחק שהותירה אותנו נבוכים ונדהמים.
השלישית -,הדיון בבית הדין של ההתאחדות שהחמיר יתר על המידה עם חלק מהשחקנים ללא כל סיבה נראית לעין ואף גרע נקודות ממאזננו .
הרביעית-אם לא די בכל אלה ,באה הודעתו של הבעלים שבכוונתו לעזוב את הקבוצה.
האוהדים ומעצבי דעת קהל לסוגיהם לא שקטו על השמרים והוסיפו שמן על המדורה בכתבות ותגובות שרוח נכאים נושבת מהן. נכון, היו גם כאלה שמאסו באותה רוח נכאים ודרשו לשמור על מידתיות ולגלות אופטימיות כי על אוהדי ר"ג נאמר "…שֶׁבַע, יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם;…".
רק באגף אחד שררה דממה מוחלטת, השחקנים וההנהלה. אם היו ציפיות ,שקולם ישמע ויפיח רוח חדשה אחר המשבר הגדול, הרי שאלה נתבדו עד מהרה .
החלטתי שאם הנכבדים לא באים אלינו ,נבוא אנחנו אליהם . כך מצאתי עצמי , ביחד עם יהורם איתן צופה באימון הקבוצה בשמש הקופחת בוינהטר, באתי לעודד ויצאתי מעודד לפחות בכל האמור ברוח הנושבת, אותו מושג חמקמק-רוח המועדון ,רוח של ווינריות. אותה ווינריות שהביאה ב-2003 קבוצה מירכתי הליגה השניה לזכות בגביע המדינה.
התרשמנו כי קיימת הבנה כי מהשפל אליו ירד המועדון אפשר רק לעלות, לזקוף ראש ולאחר שהשולחן הירוק דיבר עתה הזמן לדבר על הדשא , את הכבוד שנרמס יש להשיב ולהוכיח כי רוח המועדון (והכדורגל ) עוד נושבת .
מילים "נשגבות " אלה, גם אם לא נאמרו כלשונן ,שמענו מכולם, החל בראשי המועדון והצוות המקצועי וכלה באחרון השחקנים .
קיימת אמונה בכל דרגי הקבוצה כי השפל אליו הושלכנו פתח, במפתיע, גם תקוות חדשות ,לפתע הושוו הנקודות בין לוד והרצליה .הרצליה שארבה בצל המקום השלישי וצפתה במאבק בין הראשונות מצאה עצמה פתאום בלחץ סיכויי העלייה. ביום שישי המשחק יהיה בין הטוענת (הזמנית ) לכתר לבין האנדרדוג המוכה וכידוע חיות פצועות ,שגאוותן נפגעה, עשויות להיות מסוכנות. המשימה כבדה אך אפשרית והסיכוי קיים גם קיים.
המטרה משותפת לכולם וסיבות שונות תומכות בה. הרזומה- כל שחקן ובעל תפקיד בקבוצה רוצה שיכתב ברזומה האישי שלו "העלה את קבוצתו לליגת על " אף אחד לא רוצה להמנות עם יתומי הכשלון. המחליפים שבאים מהספסל ומקבלים צ’אנס חייהם-חזום הבלם מהנוער, אורי אברהם שהבריק ודעך, ממאדו וקסאני שאיכזבו, עזריה שהראה שמץ ואפילו עומר פרץ שהתאדה לו ליציע ומי יודע אולי גם לידור. סיבה טובה נוספת ,כסף ,זו אינה מילה גסה, לחלק מהשחקנים סעיפי עלייה נכבדים בחוזיהם .ליגת העל- מי אינו רוצה להתבשם באוויר הפסגות ובאור הזרקורים על החשיפה והמשתמע מכך.
גם התנאים השוררים במועדון קורצים לכולם, חלק מהשחקנים ציינו והדגישו נקודה זו שאינה מובנת מאליה ואף שיבחו את האווירה שאחראי לה הבעלים ניר ארקין וגם מקומם של האוהדים לא נפקד.
למען השקיפות- כל שנכתב כאן , גם אם הוא קלישאי לעילא ועילא ,מבטא את ששמעו אוזנינו מצמרת המועדון ושחקניו(למעט הבעלים השוהה ב-חו"ל). ההוכחות צריכות להינתן ביום שישי הקרוב בהרצליה, נצחון והכל פתוח, אולי אפילו הבעלים ישנה דעתו…
ואחרון חביב . רוח המועדון ,אולי בראש ובראשונה , היא אנחנו האוהדים .מי שנכח במשחק הכדורסל מול "עודפים " ת"א ראה כיצד אוהדים במחויבותם ובגישה שלא הכל גמור והבלתי אפשרי, אפשרי ,משנים מהלך משחק.
ראש מורם , תקווה ותמיכה הם מה שאנחנו יכולים לתת, אין לנו חוזים ואינטרסים, רק אהבה. נתראה ביום שישי בהרצליה. ובאלתור על דברי ההוא שהעיר קרויה על שמו –אין זו אגדה , אם תרצו.

להגיב