פוסט זה נכתב לקראת הדרבי  27 ינואר 2012. בגשם שוטף וקור מקפיא נצחנו 2:0 . בסיום נוצר קרע גדול בין האוהדים למאמן פרדי דוד.

 

כשפיצלה ולופא הלכו מכות

Posted on 24 בינואר 2012by maktesh

מכות ביציעים * מהלומות בין שחקנים * סוס משטרה שנדקר * ניסיון לקנות משחק * פיצוצים ותמרות עשן * "אדום עתיק" חוזר לשנים שבהן שחקני הפועל עברו לצד השני של המדרכה כשראו מולם שחקן של הכח

מאת יוסי עוז (אדום עתיק)
ביום שישי ייערך עוד דרבי בין קבוצתנו האהובה, הפועל ר"ג, לבין שנואי נפשנו הסגולים-צהובים, הידועים בשם הכח עמידר רמת גן. הדרבי ייערך במבצרם של ה"אוסטרים", הידוע כאיצטדיון וינה טר, על שם בירתם (לצערנו, גם מגרשנו הביתי ). דרבי הוא דרבי הוא דרבי, ואמור לרגש את קהל האוהדים ולטעון אותו באנרגיות הנדרשות כך שביום שישי בשעה 3 יחול המפץ הגדול.
עם עליית הקבוצות ירעם קהל האלפים האדום ויטיל חיתתו על קומץ הסגולים הידועים בבריונותם. על כר הדשא ינעצו השחקנים מבטים מזרי אימה ביריביהם - והאיבה תפרח. מיד עם הפתיחה יתנפלו אלה על אלה, כיסוחים ללא קץ, הרחקות שחקנים, אש ותמרות עשן. ביציע – אבנים מתעופפות, קטטות בין מחנות האוהדים, תופים נקרעים, כרזות עידוד נתלשות ונרמסות, אוהדים פורצים למגרש, שופטים חסרי אונים, כוחות משטרה בגיבוי סוסים ישעטו להפריד בין מחנות הניצים, ולמרבה הפליאה בשוך המהומה יתחדש המשחק עד לפיצוץ הבא. בסוף כמובן ינצחו האדומים הטובים ויהיו מלכי עיר הגנים ועיר הגבעות לפחות עד הדרבי הבא.
תאמרו בוודאי מהיכן שאב "אדום עתיק" חזיונות אפוקליפטיים והזויים כאלה? האם שוב התבלבלו לו הכדורים בבוקר? ובכן אוהדים, בעיקר הצעירים, היה גם היה! כל זאת ועוד התרחש בתקופת הדרבים הגדולים, אלה ששוחקו בשנים 1961-1969 בליגה הראשונה במגרשי המכתש וגלי גיל (ששכן במקום בו עומד היום בניין מכבי במתחם הבורסה ובסמיכות לבריכת גלי גיל ז"ל) לעיני קהל אלפים. פשפשתי בזכרוני ונזכרתי בחוויות האישיות מחלק מהמשחקים שגם ראיתי. נעזרתי מאוד בחומרים שסיפק לי באדיבותו אלישע שוחט, ההיסטוריון של הפועל ר"ג והאיש שיודע כל מה שרק אפשר לדעת על כל משחק. נעזרתי גם בזכרונם של שחקני עבר, ולצורך כך שמתי נפשי בכפי, חציתי את הקווים ונפגשתי עם אהרון קפיטולניק, בלמה האימתני של הכח, שוחחתי ארוכות עם רוני יעקובסון, מגן הקבוצה בסוף שנות ה-60, ואף עם קיצוני דור האליפות, צביקה (פיצלה) היימן.
אין לי כוונה למחזר את כל המשחקים ושלל האירועים. רק לרענן את זכרונם של הוותיקים ולהנחיל קצת מורשת קרב לצעירים יותר. אז מאיפה צמחו שורשי האיבה בין הקבוצות? קודם כל היריבות העירונית ניזונה ממיתוס הדרבי - מי תהיה מלכת העיר. יתכן וברקע פעלו גם מתיחויות על רקע סוציולוגי ופוליטי. הפועל היתה מזוהה עם השילוש ההסתדרות/מפא"י/אדום ועם גבעתיים ור"ג הממוסדות. הכח הגיעה במקור משכונת שפירא בת"א ואוהדיה היו מזוהים עם שכונות השוליים. רבים מהם היו בזמנו אוהדי וחברי אצ"ל ואחר כך מפלגת חרות.
רוני יעקובסון אומר במפורש: "שנאנו אותם. כשראיתי ברחוב שחקן הכח עברתי למדרכה השנייה". קפיטולניק אומר: "לא זכורה לי שנאה אישית, אבל היה נתק בין הקבוצות ולא אהבנו את האדומים". פיצלה זוכר יריבות קשה, אבל לאחר זמן דווקא חברויות. המשחק הראשון הידוע כ"דרבי הסוס" נערך ב-1961 במכתש, שכרגיל בכל משחקי הדרבי היה מלא מפה לפה. אוהדי שני המחנות ישבו יחד ביציע הדרומי כאשר אוהדי הכח, שהיו במיעוט, התרכזו בצידו המזרחי. היציע המזרחי, שהיה אז מצוק הכורכר, נכבש ע"י חניכי הנוער העובד בחולצות כחולות וחמושים בתופים (פוליטיקה כבר אמרנו?).
משום מה, לא הוגדר המשחק הזה כדרבי . הכח עדיין היתה ת"א ושתי הקבוצות היו בליגה השנייה. על הקווים של הכח עמד חנוך מורדכוביץ', שחקנה האגדי של הפועל ר"ג רק שנה לפני כן, ואת הפועל ר"ג אימן וארון. עד הדקה ה-50 הובילה הפועל 1:2 (גיצי ודוד נתן), ואז בדקה ה-60 זה התחיל.
יעל קפיטולניק, אשתו של בלם הכח, זוכרת שאוהדי הפועל הקניטו את קדוש בקריאות ב.כ.ת. (כינוי למי ששוחרר מהצבא על סעיף נפשי) וכמובן זריקת אבנים מהמזרחי, מה שגרם לשוער המיתולוגי להשתולל. ואז פרצו אוהדי הכח ליציע המזרחי, תלשו כרזות ושלטים, היכו את ילדי הנוער העובד, קרעו את התופים, חדרו למגרש והתעמתו עם אוהדי הפועל. שוטרים ופרשים נכנסו להשליט סדר. במהומה נדקר סוס משטרה. לופא קדוש טוען שהסוס נתקע בעמוד ברזל, אבל יעל קפיטולניק ועוד רבים (אני ביניהם) זוכרים דקירה. רק לאחר שנים נודע לי שהסוס מת ואילו רוכבו נפטר שנה לאחר מכן. לפי "מחקרים" נדקר הסוס ע"י אוהד הכח, יוסקאי.
מה שלא כולם זוכרים זו העובדה שהמשחק חודש, עד לדקה ה-88, בה פנה קפטן הכח לשופט וורנר בטענה ששוב נזרקות אבנים על השוער. וורנר הורה להמשיך ואז בעט הקפטן את הכדור מחוץ לתחומי המכתש, שוב פרצה השתוללות של אוהדי הכח ואיום על השופטים, המשחק פוצץ והכח ספגה הפסד טכני.
שנת 1964-1963 - עונת האליפות. בדרבי הראשון ניצחה הפועל 1:2. הדרבי השני נערך מחזור אחד לסיום. במשחק הבא תנצח ר"ג את מכבי חיפה ותזכה באליפות ההיסטורית שלה. הפועל ניצחה בדרבי שוב 1:2. יעל וקפי מספרים כי ביום שישי לפני המשחק באו שני אנשי הפועל לדירתם והציעו לקפי סכום עתק, בתנאי שייתן את המשחק. קפי גירש את השניים וזכה לשטיפה מיעל, שטענה כי הסכום שהוצע היה מחלץ אותם מהקשיים הכלכליים כזוג צעיר, ושמדובר בסך הכל במשחק. קפי מתעקש על ספורטיביות.
שנת 1965-1964 היתה עונת האליפות של הכח. הדרבי הראשון הסתיים בתיקו אפס. הדרבי השני נערך שוב מחזור לפני הסיום. שלמה לוי מתעתע בקפיטולניק בתרגיל שכונה, שולח את הכדור משמאל לבלם, עוקף אותו מימין ומול קדוש קובע 0:1. קפיטולניק מספר לי כי באימון יום לפני המשחק הוא נפצע, אבל הוכרח לעלות לשחק וקיבל זריקה ששיתקה את כף הרגל. לדבריו, אפילו שלמה לוי התפלא על הקלות בה עבר את הבלם. אליפות הכח עמדה בסכנה, אבל במשחק הבא מכבי ת"א פתחה רגליים, הפועל ת"א הפסידה בנתניה והכח אלופה.

עונת 1967-1966 לא האירה פנים להפועל, שלמרות רוב הרכב האליפות והכריש על הקווים השיגה ניצחון אחד ב-14 משחקים. אבל לדרבי חוקים משלו, והפעם דאגו לכך השלישייה היימן, קדוש וקפיטולניק. דקה 6, הוצאת שוער גרועה של קדוש וראובן קובינה כהן מקשית מ-25 מ' – 0:1 להפועל. דקות מספר חולפות, קדוש הודף לא טוב, קפיטולניק מנסה להחזיר לשוער, נחמיאס מתערב, מסיט לכתב ששון וכבר 0:2. דקה 33, היימן מעלה ל-0:3. דקה 63, שוב טעות של קדוש וששון קובע 0:4. הכח מצמצמים ומקופחים בפנדל, והמשחק הופך להיות אלים. בדקה ה-87 מגיעה המהומה המסורתית: השופט שורק לעבירה, קפי רץ לשופט אשכנזי ובדרך פוגע בהיימן. השופט לא רואה. היימן מחזיר לקפי והפעם אשכנזי רואה ומרחיק את היימן. פיצלה מסרב לרדת ומשתולל. מהספסל נשלח מנו אדיב לפנות את היימן מהמגרש. בדרך החוצה הם חולפים ליד קדוש, היימן מחליף איתו ברכות וקדוש עצבני כתמיד רץ לסגור חשבון. שוב פרשי משטרה פורצים למגרש עד לרגיעה, המשחק מחודש עד לסיום והפועל מנצחת 1:4.
עונת 1968-1967 היתה עונת ההקפאה. בסיבוב הראשון 1:1. הסיבוב השני זימן את אחד המשחקים ההזויים שראיתי. עד למחצית היתה התוצאה 0:1 להפועל. דקה 57, ראובן כהן מבקיע והמגן ברזסקי רץ לקחת את הכדור, אלא שמגן הכח אינו מאפשר. ברזסקי מושך בכוח את הכדור מידי המגן שנופל, קם ופוגע בברזסקי שנופל לרצפה. קדוש (כרגיל) רץ ובועט בצווארו ומיד מורחק ע"י השופט אוטו פריד. קפיטולניק נכנס לשער וקובינה מבקיע את השלישי. דקה 77, פרקש מהכח פוגע בשוער הפועל, עוזי זנדר, ומורחק. הכח נשארת ב-9 שחקנים. דקה 83, בביוף מהכח נוטש את המשחק, קובינה והיימן מוסיפים צמד ואז אלבוכר מהכח מחליט גם הוא שדי לו ועוזב. הכח מסיימת עם שבעה שחקנים ועם בלם בשער. עד היום לא ברור לי מה בדיוק קרה שם.
1969-1968, עונת הירידה של הפועל ר"ג היתה גם העונה היחידה בה ניצחה הכח בשני המשחקים, כאשר מאמנה הוא הכריש דוביד שוייצר, שחצה את הכביש והפך למאמן עם מספר הנצחונות הגדול ביותר בדרבים משני צידי הכביש. סיבוב ראשון 1:2 לכח, שמנצחת גם בסיבוב השני 0:2, והפועל בדרך לליגה השנייה. עשר שנים חולפות עד לדרבי הבא שממנו ואילך כל הדרבים משוחקים בליגה השנייה.
ימי הדרבים הגדולים חלפו ללא שוב. ביום שישי שוב דרבי, שוב בליגה השנייה. 5,000 צופים לא יהיו, גם המכתש לא, סוסי המשטרה ינוחו באורווה, קפיטולניק והיימן יישארו בבית וקדוש יעמוד על הקווים של הפועל ירושלים. אנחנו נהיה שם, ננצח, אלא מה, ונקווה ששוב יהיה זה הדרבי האחרון כי רק קבוצה אחת עולה לליגת על וזו תהיה הפועל ר"ג.