יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

פוסט שני מליווי המכתש בימיו האחרונים. פורסם בבלוג של שלמה מן.

יסורי גסיסתו (2)

יוסי עוז מלווה ומספיד את המכתש ברגעיו האחרונים

כתב וצילם: יוסי עוז (אדום עתיק)
גורלו של המכתש הוא כרוניקה של מוות ידוע מראש, ואף על פי כן כל בוקר אני נמשך מחדש לשאוף עוד קצת מהאוויר המלא אבק. אך הריח המוכר עוד נשאר, או אולי בדמיוני. סאגת יסורי הפרידה מתמשכת וכולה בידי "בני וצביקה" קבלני ההריסה. העיניים רואות, המוח והלב ממאנים לקבל. המכתש קשישא ממשיך להתייסר בעוד ציפורני הדינוזאורים עושות בו שמות. הגדר הסובבת את החומה הושלמה, עניבת החנק התהדקה, המכתש נושם את נשימותיו האחרונות.
בשבת בבוקר שוב נשאו אותי רגליי אל המכתש. באורח לא מודע פשוט נכנסתי לאוטו ומצאתי את עצמי במורד בורוכוב. לאחרונה סיגלתי לי מנהג לשוחח עם התושבים המסתקרנים למראה של משוגע עם מצלמה. ביום חמישי הבחנתי בדמות על מרפסת גג בבית דו קומתי ממש מול שער האמבולנס. שאלתי אם אוכל לעלות ולצלם מלמעלה. נעניתי בחיוב, והחביב אף ירד שלוש קומות (ברגל) לפתוח לי. מצאתי עול ימים בן 83, עירני ונמרץ, מר מולכו. גיחה קצרה התארכה לשעה וכמובן ששוחחנו גם בעניין המכתש. מר מולכו, פנסיונר של אל-על , שלף להפתעתי תוכנית של האתר והיה בקיא בפרטים.
היום פגשתי זוג צעיר עם ילדיהם המתגוררים מול השער הדרום מערבי. ביקשתי לעלות לצלם, ושוב התפתחה שיחה בענייני המכתש והוכחה בקיאות בפרטים כולל כל הסדרי התנועה הצפויים. בדרך לרכב פגשתי צעיר עם כלבו, ושוב הריטואל.
עמדה משותפת לשלושתם: לא ניתן לעצור תהליכים כאלה, הם טבעיים וצפויים. על אף שלא נאמר במפורש, ניתן היה להבין כי הם לא מצטערים על העתיד לקרות. אולי המדגם הלא מייצג מסביר מדוע היתה היענות התושבים למאבק מוגבלת.
למכאוב אין קץ. כל יום נגדע עוד איבר: מחצית מהבניין הראשי, גג מבנה חדרי ההלבשה המיתולוגיים ונגיסה ראשונה בפינת החומה המבשרת את בוא הקץ. עתה יוקמו רמפות מסביב והדינוזאורים יזחלו לאיטם וינגסו בחומות. יום קריסת החומות יהיה יום מותו הרשמי של המכתש. אני אהיה שם לומר שלום אחרון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה